דף הבית > אקדמות מילין > גליון כ"ג
אקדמות מילין

אקדמות מילין: גליון כ"ג

 בעת האחרונה הולך ומחריף העימות בתוך הציונות הדתית בין מייצגי הזרם השמרני ובין קבוצות וארגונים רדיקליים יותר, כדוגמת 'קולך', 'נאמני תורה ועבודה', ארגונים של הומוסקסואלים דתיים ועוד. הזרמים השמרניים במחנה הציוני-דתי חוששים כי צומחת בקרבם תנועה נאו-רפורמית המערערת על ההלכה ועל סמכות הפוסקים. נאו-רפורמה זו מנסה, לטענתם, להתיר לעצמה איסורים ומכשירה מעשים פסולים משיקולים הזרים לרוח היהדות.

שיאה של הסערה עד כה הוא הפולמוס שהתלהט בין הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, ובין הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה. הרב שפירא תקף לא רק את אלה שבמעשיהם הולכים ומתדמים לרפורמים אלא גם רבנים, המדקדקים בקלה כבחמורה, המעניקים להם גיבוי ואישור. הרב יובל שרלו, הדמות הרבנית הבולטת ביותר המזוהה בציבור עם המגמות המכונות "נאו-רפורמיות", טען לעומתו שהיחס החיובי ל"אחר", ותהא אחרותו אשר תהא, הוא צו השעה ומעוגן היטב בתורתה של היהדות.

 

דומה כי ראוי לפולמוס מעין זה להתקיים, וחשוב שהביקורת, משני הצדדים, תישמע ותופנם, בייחוד בקרב אלו השואפים לחדש. בלהט היצירה והשאיפה למחוזות רוחניים חדשים עלולים להירמס, ביודעין או שלא ביודעין, ערכי אמת שלאחר מעשה יהיה אפשר רק לקונן על אובדנם. הסירוב לשמוע לעצות זהירות מאנשי המחנה הנגדי עלול לגרום שסעים אשר לשם איחוים תידרש עבודה מרובה. ולבסוף, חשוב לזכור כי למתבונן מן החוץ יש לעתים קרובות היכולת לאתר פגמים וטעויות שאינם ניכרים לאדם השרוי בעיצומו של תהליך.

 

באיגרת שכתב לאחרונה קורא הרב שרלו לתלמידיו "להקשיב לדברי הנגד שנאמרים, לבחון את עצמנו חזור ובחון, לבדוק מה צריך לשנות ומה צריך דווקא להעצים, ולנצל את דברי המתנגדים כדי לכוון את עצמנו בצורה מדויקת יותר כלפי דבר ד' והברית בינינו ובין הקב"ה. אין דבר מה חשוב יותר לאדם מאשר הדברים שנאמרים נגדו, בשל העובדה שהם הכלי שמשמש לו כלי ביקורת ומבחן מתמיד, ומאפשרים לו אחת משתיים: או לשנות את דרכו ולהודות על האמת שבדברי האחר, או להתחזק בדרכו. על כן, אהבו תמיד לשמוע את דברי המתנגדים ומצו את התועלת הגדולה שבהם". תקוותנו שקריאה זו תקנה לה שביתה בלבבות רבים.

 

 

בגיליון הנוכחי של אקדמות מאמרים אחדים העוסקים במישרין או בעקיפין בפולמוס שהתגלע במחנה הציוני-דתי. ברוך כהנא עומד במאמרו על שורשיה הנפשיים של החרדה שמתעוררת עקב מחשבה חופשית ובודק כיצד באה חרדה זו לידי ביטוי בתולדות ישראל בדורות האחרונים. כהנא טוען שההתמודדות עם החרדה הזאת היא מיסודות משנתו של הרב קוק ומצר על כך שתלמידיו של הרב קוק לא דבקו בעמדה זו. יובל שרלו עוסק בטיעון המדרון החלקלק ובתרומת ההלכה היהודית לבירור המושג ומערכת השיקולים הנובעת ממנו. באמצעות מקרה מבחן של בררת מין העובר בהפריה חוץ-גופית מנסה שרלו להציב מסגרת של עקרונות אשר יאפשרו להכריע באילו מצבים יש לחשוש למדרון חלקלק ובאילו מצבים אין לחשוש לו. בנימין לאו עוסק באתגר חידוש ההלכה ומנסה להשיב מלחמה שערה כנגד אלו התוקפים את הזרם הפועל לקידום חיי ההלכה במציאות הישראלית והמערבית. במדור ביקורת הספרים כותב יהודה מירסקי ביקורת מקיפה ומרחיבה על הספר ע(ו)ל הסובלנות. הוגים, חוקרים ומחנכים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, נפגשו במשך ארבע שנים בברלין, בווינה, בסרייבו ובירושלים בסדנה משותפת, ומחשבותיהם בנושא הסובלנות והעולם הדתי נאספו לספר הזה. ולבסוף, אליעזר מלכיאל מגיב לדברי חיים נבון בגיליון הקודם בזכות השמרנות ומתרעם על הסגירות והצמצום המחשבתי הנגזרים ממנה.

 

ניטשה ורבי נחמן היו דומים יותר ממה שאפשר לחשוב, כך טוען נדב שנרב במאמרו על קווים מקבילים בביקורתם של רבי נחמן מברסלב ופרידריך ניטשה על המודרניות, ועל הקסם הרב שקיים בהגויות אנטי-רציונליסטיות המציעות חיים אותנטיים יותר בעולם המודרני של ימינו. בהקשר זה יש לציין את מאמרו של נתנאל לדרברג המתאר את גישתו החינוכית של האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' שפעל בין שתי מלחמות העולם והתמודד עם מציאות של חילון, מודרנה והתחזקות התנועות הסוציאליסטיות בחברה המסורתית בפולין. לדרברג עושה השוואה מעניינת בין התמודדותו של בעל ה'אמרי אמת' עם מציאות החילון ובין זו של הראי"ה קוק, בן דורו. דרור בונדי עוסק בהגותו של אברהם יהושע השל ובמאמציו ליצור מציאות של תחיית-מתים רוחנית שתחדש את הקשר האינטימי בין האדם לאל לאחר מות האלוהים בעולם המודרני ובעקבות השואה. על שורשיה של המסורתיות המזרחית, המאפיינת חוגים נרחבים בציבור הישראלי, מנסה להתחקות ניסים ליאון הטוען כי הם נעוצים בתגובה המוסלמית המתונה למודרנה. ישראל רוזנסון סוקר את העמדות השונות הקיימות בחברה הציונית-דתית ביחס ליום הזיכרון לרצח רבין ולזיקה בינו ובין ימי זיכרון הסמוכים לו בלוח השנה – צום גדליה ויום פטירתה של רחל אמנו.

 

'כריתות' הוא שם מאמרו של יהודה ברנדס, אשר בו הוא מדגים, באמצעות סוגיית הפתיחה למסכת גיטין, את תפיסת חז"ל את מהות הגט ואת תהליך הגירושין. מיכל טיקוצ'ינסקי מנתחת את הכיוונים הפרשניים בחז"ל ובראשונים בסוגית "שניים שעשאוה" ומראה כיצד ניתן לגזור מההלכה הפוטרת שניים שעשו מלאכה בשיתוף בשבת עקרונות כלליים מוסריים ופילוסופיים על אודות אחריותו של האדם הפרטי הפועל בחברה.

 

קטע ספרותי קצר מפרי עטו של חיים סבתו עוסק ביחס שבין בדיון למציאות במעשה הכתיבה, וחנינה בן-מנחם משחזר אחת מתשובות הגאונים שנפל בה שיבוש. לבסוף, במדור ביקורת הספרים סוקר יוסקה אחיטוב את ספרו של אהרון אנקר עיקרים במשפט הפלילי העברי.

 

בברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה,
דוד ענקי חיותה דויטש

לתוכן עניינים: גליון כ"ג