דף הבית > אקדמות מילין > גיליון כ"א
אקדמות מילין

אקדמות מילין: גיליון כ"א

 הזעזועים שחוללה מחלוקת הגיור שפרצה בחודשים האחרונים יוצרים כעת הזדמנות לא רק להדוף את הביקורת שנשמעה נגד מערך הגיור הנוכחי, אלא גם להקשיב למבקרים לסוגיהם, להתבונן מחדש בקיים, ולחולל בו שינויים נדרשים, ובתחומים אחדים הם אכן נדרשים וחיוניים מאד.

את הדיון העכשווי בנושא הגיור בחרנו לפתוח בסוגיה שלתחושתנו עדיין לא נתנו עליה די את הדעת – והיא סוגית טבילת הנשים ומקומו של בית הדין בה. מדובר בסוגיה הלכתית רגישה ומרתקת שבה מתנגשים ערכים זה בזה – מצד אחד עומדות להן מסורת ההלכה, סמכות בית הדין ודייניו, ומן הצד השני עומדים להם כבוד הבריות וענייני צניעות. לשני צידיו של המתרס יסוד ובסיס בחז"ל, בראשונים ובאחרונים. דיון וניתוח תלמודי מקיף במקורות אלה מציעה עו"ד מיכל טיקוצינסקי המצביעה במאמרה על כיוונים הלכתיים שיאפשרו את השינוי המתבקש.

ביקורת עזה על מערך הגיור הדתי-לאומי נשמעה מכוונם של הרב שרמן וחבריו שהצביעו על נקודת מוצא בעייתית ופסולה בתהליך הגיור שיש בה תרמית וזיוף: עמדת בית הדין מחייבת באופן רשמי קבלת עול מצוות, אך מוכנה להתעלם בפועל מן העובדה שרבים מן המתגיירים אינם מתכוונים באמת לקבל עליהם עול מצוות. הרב ד"ר יהודה ברנדס מציע במאמרו להטות אוזן לביקורת זו ולפתוח בבירור הלכתי נוקב שבמהלכו יתברר האם אפשר לייצר מסלול הגון, ישר ופשוט להתגיירות ל"ישראליות מסורתית", בלי מצגי שווא. האם יש בכוחם של רבני הציונות הדתית לעמוד נגד המתקפה החרדית, שואל הרב ברנדס. האם יש כוח בידה של הציונות הדתית לבצע את המוטל עליה? בתוך גישה עקרונית זו משתלב מאמרו של הרב ד"ר בנימין לאו הפורש את הדרך שבה השתמש הרב עוזיאל במוסר הנביאים כדי לגבות את עמדתו המקילה בנושא הגיור.

השינויים המתחוללים לאחרונה בבתי הכנסת בנוסח התפילה ובניגוניה הם הנושא המרכזי בדיאלוג שמקיימים ביניהם שני מאמרים שבחרנו לפתוח בהם גיליון זה. המאזין לחזן של בית הכנסת בזמננו חווה אירוע מוזיקלי חף ממבע רליגיוזי, טוען הרב ד"ר יצחק ליפשיץ, המתיחס בביקורת רבה לשינויים הללו, וקובע כי הם פוגעים בעמידה הרצויה של המתפלל לפני קונו. המודל שאליו יש לשאוף, לשיטתו, הוא דרך תפילתם המלנכולית, הנוגעת ללב ולנפש של החזנים בבתי הכנסת האשכנזיים. האם מתנגשת בהכרח פנייתו של המתפלל לאלוקיו עם שירתו בציבור? שואלת כנגדו המשוררת וחוקרת המוזיקה והפיוט שרה פרידלנד בן ארזה. האמנם הציבה ההגות היהודית לדורותיה רק תשובה נכונה אחת לשאלה זו? האם מוצדק לבסס דיון בסוגיות חשובות אלה, על התפילה האשכנזית (ליטאית) בלבד? היא מוסיפה ושואלת. שני הכותבים מבססים דבריהם על מקורות ראשונים ואחרונים ומספקים חומר למחשבה לקראת הימים הנוראים הבאים לקראתנו לשלום.

רצח אב מטפורי – זוהי האשמה החמורה שמניח ד"ר דרור אידר לפתחם של מובילי התרבות בישראל. ההתנתקות מגוש קטיף, שלאחרונה מלאו לה שלש שנים, היא לדבריו ביטוי להתנתקות פנימית יסודית ממרחבי רוח גדולים ועמוקים, התנתקות מכל השיח המטאפיזי שכונן את הזהות היהודית בכל הדורות. חיבור למורשת היהודית וניתוק ממנה משולבים זה בזה מציג במאמרו ד"ר משה מאיר, הסוקר דוגמאות נבחרות מתוך ספרות החוזרים בשאלה ומזהה בתוכה יסודות משותפים.

עם מלאת שנה לפטירתו של הרב שג"ר שעמד בעבר בראש בית המדרש בבית מורשה, ומתוך מודעות לסקרנות הקיימת באשר לתורתו ולחידושיה אנו מציגים שני מאמרים: האחד – שכתב אביחי צור, ובו הוא מניח יסודות עיוניים והגותיים לשיטת הרב שאותה הוא מכנה "דקונסטרוקציה דקדושה"; השני – מאמרו של פרופ' אדמיאל קוסמן הסוקר שני ספרים חדשים ממחשבת הרב שראו אור לאחרונה על ידי המכון להוצאת כתביו.
מאמרו של איתם הנקין מציע כוון מעניין וחדש באשר למעשה ברוריה, תולדותיו ומקורותיו. מאמרה של ד"ר איריס בראון סוקר-מבקר את ספרו החדש של פרופ' דניאל שפרבר דרכה של הלכה. בניגוד לביקורת שמשמיע פרופ' שפרבר בספרו על פוסקי הדורות האחרונים טוענת ד"ר בראון כי בפסיקה האורתודוקסית של הדורות האחרונים יש לא מעט גילויי 'ידידותיות'.

ביקורת הספרים בגיליון זה עוסקת גם בספרו האחרון של הרב חיים סבתו – בואי הרוח. מאמרה של חנה פנחסי הוא מאמר ביקורתי על כתיבתו של הרב. "כיצד כל מעשים שאתה כותב טובים הם?" שואלת הכותבת בלשונו של הסופר, שאותה שם בפי אחד מגיבוריו. בצד ביקורתה של פנחסי צרפנו קטע ספרותי חדש של הרב סבתו, הרואה אור לראשונה, שגם אם לא נכתב באופן ישיר כלפי ביקורת זו, הוא בהחלט נוגע בה.

לסיום, אנחנו מבקשים לומר דברי ברכה ופרידה לעורך הפורש של אקדמות, עמיחי ברהולץ, שאת תרומתו הבלעדית והמיוחדת מכיר כל מי שעקב אחר התפתחותו של כתב העת במהלך עשרים הגיליונות שראו אור מאז הווסדו. לאחר צאתו לאור של הגיליון הקודם, גיליון כ', פנה עמיחי לדרך חדשה, ואנחנו מבקשים בכל לב לאחל לו הצלחה רבה בכל אשר ייעשה.

 

חיותה דויטש        דוד ענקי

לתוכן עניינים: גיליון כ"א