דף הבית > אקדמות מילין > גיליון י"ט
אקדמות מילין

אקדמות מילין: גיליון י"ט

 הפרדוקס הטמון בקביעת חז"ל "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" משקף היטב את המורכבות שבמושגי החירות והשעבוד. כידוע, שני צדדים למטבע, ויש שעבוד שהוא חירות ויש חירות שאינה אלא שעבוד. העיסוק בתורה בפרט והחיים הדתיים בכלל נמצאים במתח מתמיד בין מושגים אלו, בוודאי לנוכח החיים המודרניים המעלים על נס את חירות האדם.

הנקודה המעניינת שעליה נבקש להצביע כרקע לגיליון שלפנינו, היא שדווקא אידאל של חירות האדם נמצא בבסיס ההתנגדות לעבודה זרה, התנגדות הדומיננטית כל כך בציוויי היהדות הקדומה. התנגדות זו נובעת למעשה מתפיסה דתית טהורה, נקייה מהגשמה ומגשמיות שאינה רואה בעין יפה שעבוד של אדם לגורם כלשהו. בימים שבהם תחת כל עץ רענן השתחוו בני-אדם לעץ ואבן והיו מוכנים להקריב את חייהם ואת חיי בניהם למען האל-אליל, הופיעה תורת משה כדת המיוסדת כל כולה על שעבוד אלטרנטיבי לטוב המוחלט, האינסופי. זו הייתה מהפכה שנועדה לגאול את בני-האדם מפגניות נואלת באמצעות מושגי התקופה, והדברים מבוארים היטב בפרשנות הרמב"ם על המצוות ועל הקורבנות.

חשוב לשים לב ליסוד המוסרי במהפכה זו. הדת החדשה שוזרת אלו באלו מצוות שבין אדם למקום עם מצוות שבין אדם לחברו. הפולחן הפגני נדרש לפנות את מקומו לעבודת ה', כלומר לשעבוד לערך שאינו קיים בטבע, לערך שאינו לא עץ, לא אבן, לא אדם ולא מדינה. זהו אמנם שעבוד, אבל קיים רק שיתוף השם בינו ובין השעבוד לאלילים. האדם האידאלי הוא האדם הלא-משועבד, ומכאן הפתח להכרה בכבוד האדם, בחירותו ובאחריותו כלפי זולתו.
זהו כיוון הנראה לנו פורה, המחבר באופן העמוק ביותר בין תאולוגיה לאתיקה, חיבור שראוי לשקוד עליו בשדות המחשבה והמעשה.

על הגיליון

גיליון יט של אקדמות ממשיך שני צירים שבהם עסקנו בגיליון הקודם, האחד על אודות היחס לגויים והאחר בסוגיות אתיקה. המאמר הפותח עוסק באתיקה סביבתית. כותב המאמר, שמואל חן, טוען שדווקא הציבור הדתי-לאומי המעלה על נס את מצוות יישוב הארץ, צריך היה לגלות רגישות רבה יותר לשאלות של יישוב העולם ואיכות הסביבה, ההולכות ותופסות מקום חשוב בשיח העולמי.

גם המאמר השני דן בנושאים אתיים. סוגיית בחירת מין העובר בהפריה מלאכותית מוסדרת כיום באמצעות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, דבר המונע דיון ציבורי רציני. הרב יובל שרלו פורש במאמרו את עמדת ההלכה בסוגיה הרת גורל זו ומתווה קווים לדיון הציבורי הנדרש.

היחס לגויים ולתרבותם בא לידי ביטוי הן בהלכה, באמצעות האיסור של עבודה זרה, והן בהגות היהודית, בהבנת נגזרותיה של העבודה הזרה. שלושה מאמרים עוסקים בהיבטים שונים של סוגיה זו ומלמדים עד כמה מרכזי ורלוונטי הוא מושג העבודה הזרה בימינו.

מאמרו של ד"ר נדב שנרב עוסק ביסוד הנפשי של עבודה זרה, ועומד על היחס שבין כוונה ובין מעשה באיסור זה. שנרב סוקר את הגישות ההלכתיות השונות ל"ממשיותה" של עבודה זרה ומראה כיצד נגזרות מתוך הגישות הללו עמדות שונות ביחס לחשיבות התודעה הנפשית של העובד עבודה זרה.

היחס לגויים בעידן גלובלי מאתגר חדשות לבקרים את ההלכה. הרב ד"ר מיכאל אברהם מספק פרשנות חדשנית לעמדתו הידועה של המאירי ביחס לנצרות. בניגוד לפרשנויות מקובלות (כדוגמת זו של יעקב כ"ץ), שגרסו כי המאירי סבר שהנצרות אינה בכלל עבודה זרה, טוען אברהם כי לא זו הייתה כוונתו של המאירי.

המושג עבודה זרה כמושג ביקורתי מצוי בחסידות. ד"ר ציפי קויפמן מצביעה על כך שבחסידות משמש המושג כקטליזטור לניעור הדתיות המוסדית ולבחינה מתמדת של המושגים הדתיים השגורים.
עניין זה מביא אותנו למאמרים אחרים בגיליון. הכפירה, הספק ותרבות החול משמשים בערבוביה בעולמנו, ומכיוון ש"אין לך דבר שאין לו מקום", ראוי לדון במקומם של כל אחד ממושגים אלו.
כיוון מפתיע נמצא בשירת ימי הביניים, הזוכה בשנים האחרונות לעדנה. ראובן טבול מוצא בשירתו של שמואל הנגיד נוסחה מעניינת של יחסי קודש וחול, המשלבת יראת שמים עם עיסוק אינטנסיבי בכל תחומי החיים ומהווה, לדעתו, אבן יסוד בהתחדשות המחשבה היהודית.

הכפירה כהיפוכה של האמונה נוכחת באופן פרדוקסלי בחיי המאמין. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה בחייהם של הוגים כמו רבי נחמן מברסלב והראי"ה קוק שהגותם שזורה במתחים שבין אמונה לכפירה. מחקרו של יונתן בן הראש מבקש להשוות בין שני הוגים אלו בסוגיית הכפירה והוא אף תר אחר משמעויות רלוונטיות לחיי האמונה המסובכים של ימינו.

תחושת הספק והאי-ודאות הם אחד מתוצריה הבולטים של העת החדשה שערערה את יציבות המחשבה הדתית, המדעית והפילוסופית של ימי הביניים. הרב יהודה ברנדס מראה עקבות של התמודדות עם בעיית הספק גם בתוך עולם התורה. במאמרו הוא סוקר את ספרו הלמדני של ר' אריה ליב הכהן שב שמעתתא העוסק בהתמודדות ההלכתית עם מצבי ספק. ברנדס מראה כיצד בשילוב עם ההכרה בדבר קיומה של מציאות לא-ודאית מספק הספר כלים להתמודדות עם חוויה מודרנית זו מבלי לאמץ פתרונות פוסט-מודרניים.
יאיר אלדן מנתח את משנת תענית בכלי הניתוח של מחקר התרבות וחושף את החוויה הפנומנולוגית העומדת בבסיס מנהגי האבלות הנוהגים בעת עצירת גשמים. אלדן מציע פרשנות חדשה ולפיה מנהגי האבלות נוהגים לא כתגובה למורת רוח של האל אלא להתנהגות מנדה מצדו.
פרופ' אדמיאל קוסמן מציע קריאה של סיפורי המופת של אשת ר' חנינא כבעלי הבנה חדשה על מהות השמימי והבנת הרוחני.
בהמשך לגיליון הקודם ולעיסוק בסוגיות של אתיקה ויחס לגויים, אנו מביאים את חילופי הדברים בין הרב ד"ר מיכאל הריס והרב ד"ר יצחק דב קוֹרְן, בעקבות דברי קורן על מצוות מחיית עמלק בגיליון יח.
במדור ביקורת הספרים מופיעות סקירותיהם של אודי אברמוביץ' על קבצים מכתב יד קדשו של הראי"ה קוק שראה אור לאחרונה (מכון להוצאת גנזי הראי"ה, ירושלים תשס"ו), ושל חנה פנחסי המנתחת את הספר תפילת נשים (ידיעות ספרים, תל-אביב תשס"ה) ומעלה כמה תובנות מעניינות על אודותיו.


העורכים

לתוכן עניינים: גיליון י"ט