דף הבית > אקדמות מילין > גיליון ט"ז
אקדמות מילין

אקדמות מילין: גיליון ט"ז

הדמוקרטיה השברירית של ישראל עוברת בתקופה האחרונה טלטלה עם ההכנות ליישומה של תוכנית ההתנתקות, וקשה בשלב זה להעריך את ההשלכות שיהיו ליישומה. במוקד תשומת הלב נמצאים מתיישבי גוש קטיף המשתייכים ברובם לציונות הדתית, ולכן עולות שאלות רבות כיצד תושפע האידאולוגיה הציונית הדתית נוכח עקירת יישובים פורחים – מעשה המנוגד לרוח החלוצית ובניית הארץ הרווחות בחוגי הציונות הדתית. נושא כבד משקל זה מותיר את רישומו גם על דפי גיליון זה של אקדמות בשני המאמרים הפותחים אותו.

פרופ' אליעזר דון-יחיא מנתח את התפיסה הדמוקרטית של כמה הוגים בולטים בקרב רבני הציונות הדתית, לאור יחסם לנושא משאל העם שעלה (וירד) סביב תוכנית ההתנתקות. הטענה שהוא מעלה היא שגם בעיני רבנים אלה בסוגיות מדיניות – שלא כמו בסוגיות הלכתיות אחרות – ישנה חשיבות להכרעת העם, גם אם הכרעה זו אינה עולה בקנה אחד עם תפיסתם ההלכתית. ניתוחו של דון-יחיא סותר למעשה תפיסות פופוליסטיות בדבר אטימותה של האידאולוגיה הציונית הדתית לרחשי לב העם.

ד"ר אשר כהן עוסק במאמרו בהיבטים אחרים של ההתנתקות. כהן מבקש לערער על מה שמכונה "השבר של הציונות הדתית" הצפוי בעקבות מימוש תוכנית ההתנתקות. לדעתו, רוב בניה של הציונות הדתית רואה במהלכים המדיניים דרמה פוליטית, קשה ומזעזעת אמנם, אך בשום אופן לא סטירת לחי להשקפת עולמם, שהיסוד המשיחי-גאולתי אינו עיקר בה. מסיבה זו טוען כהן שגם אם יהיו מעגלים מסוימים שייקלעו לשבר, לא צפוי שבר אידאולוגי גדול.

מושגים מסורתיים רבים כגון "תורה מן השמים", "התגלות" ו"כתבי קודש", זכו לפרשנות מחודשת בעידן המודרני ולכיווני חשיבה בינתחומיים עם התגברות הרוח הפוסט-מודרנית. הבנת המסורת באמצעות כלי מחקר מורכבים ומתוך גישה שאינה מתנשאת נראית כיום אתגר מרתק וחשוב מאין כמוהו. לאחרונה יצאו כמה ספרים פורצי דרך בנושא ואנו מקווים להקדיש להם מקום באחד הגיליונות הבאים.

בגיליון זה כמה מאמרים ודיונים העוסקים בסוגיות אלה. הראשון הוא מאמרו של ד"ר חנוך בן-פזי הדן בתפיסתו של הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס את כתבי הקודש וממקם אותה בין תפיסות אחרות, יהודיות וכלליות. בן-פזי מראה שלוינס מבקש להסיט את נקודת ההתבוננות על כתבי הקודש, מן הטקסט אל האדם. לדידו, המשמעות העמוקה של המושג "תורה מן השמים", היא הפריצה של האינסופי אל העולם הקיים דרך הצו המוסרי, והמפגש עם "האחר".

התמודדות במישור אחר באה לידי ביטוי במאמר של עמית גבריהו. גבריהו מנסה לבחון את מפעלו ההלכתי וההגותי של אדם החי בקרבנו, הרב יואל בן-נון, והוא מצביע על מאפיינים בהגותו הנראים לכאורה חורגים מן הגישה האורתודוקסית הקלסית, אך למעשה, בדרכו היצירתית של הרב בן-נון, הם דווקא מחזקים אותה. גבריהו בוחן לאור זה את גישתו של הרב בן-נון למעמד האישה בכלל ולמניין נשים ב'שבע ברכות' בפרט.

בשל רצף ענייני נפנה כבר עתה למדור ביקורת הספרים שבו אנו מביאים ויכוח מרתק בין פרופ' תמר רוס לבין ד"ר יואל פינקלמן סביב ספרה של רוס (Expanding the Palace of Torah: Orthodoxy and Feminism). הוויכוח בין השניים נסב על הבנת מושג ההתגלות באופן שיהיה בעל משמעות לאדם המודרני והפוסט-מודרני. הוויכוח נוקב ומאלף ועולים בו לדיון נושאים כמו גמישות הלכתית, תפקיד הקהילה בעיצוב ההלכה ואפשרות קיומו של אל חי דואג ומצווה באידאולוגיה הפמיניסטית.

הרב ד"ר יהודה ברנדס מברר במאמרו את שורשי מצוות השבתת החמץ בפסח. ברנדס מציג מודל דו-קוטבי שבו מצוות ביעור חמץ נתפסת גם כמצווה עצמאית נפרדת, אחת מתרי"ג מצוות וגם כהשלמה של האיסור להימצאות חמץ בפסח. לאור הבחנה זו הוא סוקר את הדעות השונות בסוגיה זו, למן מדרשי ההלכה התנאיים ועד לאחרונים ולפוסקי ההלכה, ומראה כיצד תפיסות דיאלקטיות אלה מלוות את הדיון ההלכתי והמחשבתי הן בקיום מצוות ביעור חמץ והן בהלכות ובמנהגים השונים הקשורים לבדיקת חמץ.

מאמרו של יאיר אלדן מתחקה אחר מיתוס מכונן יהודי שהוא מזהה למן סיפורי הבריאה וחטא העגל ועד לאי-הרצון או אי-היכולת לכונן חוקה במדינת ישראל. אלדן טוען כי המשותף לכל אלה הוא "החתירה לאי-ודאות", המביאה לפיתוח רגישויות אנושיות שונות. הנקודה המעניינת שהוא מצביע עליה במאמרו היא שאם בתרבות היהודית העתיקה החתירה הזו היתה בספֵרה של הדמיון, הרי שבמדינת ישראל זוהי כבר תרבות פוליטית של בריחה מאחריות.

בגיליון הקודם של אקדמות פרסמנו את מאמרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם ('האם ההלכה היא משפט עברי?), וכפי שהערכנו, מאמר זה גרר צרור של תגובות. נראה כי מאמרו של אברהם נגע בעצב רגיש המחבר בין הבנת תפקיד ההלכה, לבין השאיפה לשוות למדינת ישראל אופי יהודי. המגיבים הם ד"ר עמיחי רדזינר, שמאמרו רחב היריעה פורש היבטים רעיוניים והיסטוריים לסוגיה, הרב יעקב אריאל, וד"ר איתמר ורהפטיג. שלושתם מנסים להתמודד עם טענותיו של אברהם, המשיב להם במאמר תגובה משלו.

במדור ביקורת הספרים עוד שני מאמרים בנוסף למאמרים שהוזכרו לעיל. האחד של ביטי רואי הסוקרת את ספרו של צבי מרק (מיסטיקה ושיגעון ביצירת רבי נחמן מברסלב) ואגב כך את תופעת השיגעון בחסידות. וכן מאמרו של פרופ' נחם אילן הסוקר את ספרו של (הרב) חיים סבתו (כעפעפי שחר), ומתפלמס עם ביקורות שפורסמו על ספר זה בעיתונות הכתובה.
 

בגיליון שלפניכם ביקשנו לפרוש יריעה של מחקרים ומסות המתהווים כאן ועכשיו בקרב חוקרים, הוגים ואנשי רוח. אחת ממטרותינו באקדמות היא ליצור זיקה ברורה בין יושר דתי ליושר אינטלקטואלי, ולשם כך אנו מסירים את האבק מעל המוסכמות, מציבים סימני שאלה, ומשתדלים לעורר דיונים אינטלקטואליים בתקווה שיפְרו את התודעה ואת המעשה, בייחוד בימים אלה של טלטלה ערכית וחברתית. כיאה למשימה, אנו שואפים להגיע אל הקהל הרחב, ומקווים להכניס אל מעגל הקוראים ציבור מתעניין שטרם פגש את כתב-העת שלנו.

 

העורכים

לתוכן עניינים: גיליון ט"ז