דף הבית > אקדמות מילין > גליון כ"ח
אקדמות מילין

אקדמות מילין: גליון כ"ח

 "כל אימת שתרבות העולם משתנה", כותב הרב יובל שרלו במסתו ('מה אנו יכולים לדעת על רבונו של עולם'), "כל אימת שהאנושות חושפת היבטים אחרים של הקיום, שתמורה מתחוללת בעולמו של האדם – מתפרץ העימות בין הגילויים החדשים לבין התורה; בשעה שאנו מאמצים עקרונות מוסריים אחרים – נקראת התורה מחדש, ושאלות קשות ונוקבות עולות. עולם האמונה דומה בשעה זו ליעקב אבינו הנלחם עם המלאך בחשכת הלילה. הוא יוצא מוכה וחבול וצולע על ירכו, ובדרך נופלים חללים רבים, אך בסופו של דבר מתקיים בו "כי שרית עם א-לוהים ועם אנשים ותוכל", וזורחת השמש בעולם אמונה עמוקה יותר ומחוזק יותר".
אין טעם לנסות ולהכין כל העת את הילד ל"חיים החדשניים", מסכם ד"ר איילון אדלשטיין את מסתו ('על הפתיחות'), "בלי להכיר בכך שכל מודל חדשני שיוצג בפני הילד יהיה הלה מוכרח, מעצם טבעו, לראותו כשייך לעבר המעלה עובש. במקום זאת יש לטפח בקרבו, באמצעות ציורה של תמונת עולם רחבה, את יצר הפתיחות, את תשוקת המסתורין, את תחושת האופקים הנפתחים בכל רגע של התפתחות אנושית".
התנועה האינסופית, בין ישן לחדש, המיוצגת נאמנה בשתי הפסקאות לעיל, מאפיינת את דרכו של אקדמות תמיד, וגיליון זה – המופיע לאחר הפסקה ארוכה – אינו חורג מכלל זה.
שניים ממאמרי הגיליון (ושתי תגובות, ראו בהמשך), עוסקים בהתחדשות ההלכה בדורנו. הרב ד"ר יהודה ברנדס כותב על האפשרות להשתמש במקור קדום – דיני עבד עברי שלכאורה בטלו מן העולם - לפסיקה דינמית וחיה. האופן שבו הפכה מצוות "הענקה" של דיני עבד עברי, לחובה לתת פיצויים לעובד מפוטר היא אחת הדוגמאות לכך. אראל סגל הלוי מסכם את הדרכים הרבות שהוצעו בעשרות השנים האחרונות לקיום דין יובל ולשימור רעיונותיו.
גליון זה רואה אור זמן לא רב לאחר מערכת בחירות טעונה. מאמרו של דניאל להמן משווה בין חוק הצינון הישראלי המונע מאיש צבא לעסוק בפוליטיקה מיד עם שחרורו לבין דין ההבחנה התלמודי המחייב אישה שהתאלמנה או התגרשה להמתין שלשה חודשים בטרם תינשא מחדש.

שני מאמרים מרכזיים בגיליון עוסקים בסוגיות של נישואין וזוגיות – מאמרה של הרבנית עו"ד מיכל טקוצ'ינסקי עוסק בהסכמת האישה לקידושין, ושמא – בהסכמה האנושית באשר היא, ובדרכים ללמוד ולפרש אותה במצבי ספק. ד"ר עינת רמון מציגה במאמרה תיאוריות חדשות ורדיקליות של נישואין והורות ותוקפת אותן חזיתית: "האשליה שמטפחת החברה הפוסט-מודרנית, ההופכת בימינו לחברה פוסט-אנושית, כי אין בנמצא "אב" או "אם", שהשילוב של "אביך ואמך" הוא מבנה מגדרי פטריארכלי מגוחך – היא אשליה שאין בה ממש" – כותבת רמון, "לא מבחינה ביולוגית, ומתברר שגם (ברוב המקרים) לא מבחינה זהותית-מוסרית".

האוקימתא התלמודית, טוען ד"ר מיכאל אברהם, אינה "דחיה מנומסת" של ההלכה הנלמדת מהמשנה כפי שנהוג לחשוב. במאמרו הוא מציע אלטרנטיבה למדנית-פילוסופית להבנת תפקידה של האוקימתא. ד"ר עודד שי מעניק במאמרו סקירה קצרה ומעניינת על השימוש שעשו סופרים יהודים גרמנים במאה התשע עשרה בסיפור ה'גולם' של המהר"ל מפראג. פני התקופה, אנטישמיות, מתח בין מסורת למודרנה ויחסי היהודים והחברה שבתוכה חיו משתקפים בגלגוליו של הגולם.
במדור התגובות: דניאל רייזר מתווכח עם עמדותיו של יואב שורק על התפתחות ההלכה, וד"ר בני בראון משיב לביקורתו של ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי על ספרו על החזון איש.
במדור ביקורות הספרים אנו מפרסמים את מאמרה ד"ר חנה השקס על ספרו של אפרים חמיאל "הדרך הממוצעת": ראשית צמיחת הדתיות המודרנית. במאמרה יוצאת השקס נגד השלכת ה"מגנט" של סיני על ידי רוב מתנגדי הפונדמנטליזם הדתי, ומציעה הגדרה מחודשת של אותו מגנט, הגדרה המבוססת על תמהיל אנושי ואלוקי, חיצוני ואוטונומי, של התביעה המוסרית מהאדם.
חותם את הגיליון מאמרו של יוסקה אחיטוב ז"ל המבקר את ספרו של עמית קולא הוויה או לא היה: היסטוריה, שפה דתית ודמות האל. המאמר נשלח למערכת אקדמות חודשים אחדים לפני פטירת כותבו. יוסקה היה ידיד לבית מורשה, ושותף לרעיונותיו. אנו מצרים מאד על לכתו, ועל כך שלא זכה לראות את מאמרו יוצא לאור. גיליון זה של אקדמות מוקדש לזכרו. ‬


העורכים

 


 לפרטים נוספים ולרכישה: press@bmj.org.il 077-4560172

 

לתוכן עניינים: גליון כ"ח