A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבר עין טובה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

עין טובה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

קריאת הפרשה אינה מחמיאה לדמותו של בלעם, הוא רודף פרסום ובצע ובסך הכל מתגלה כחסר את הכישורים להם הוא טוען. דמותו מעוררת בעיקר חמלה. אולם, חז"ל העמידו את דמותו כסמל האנטיתיזה, הם נתנו סימנים בהנהגתו של בלעם הרשע והציבו אותה כניגוד המושלם של אברהם אבינו. 

 

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע (משנה, אבות ה, יט).
אחד הדגשים לדמותו של בלעם מצביע על עינו הרעה, בניגוד לעינו הטובה של אברהם אבינו.


המושג של "עין טובה" נקשר בשפה המקובלת עם נדיבות ונתינה. וגם בחז"ל מצוי הביטוי במשמעות הזו. למשל, בדברנו על השיעור של מצוות פאה, במצווה זו חז"ל מחלקים בין שלוש מדרגות של נתינה על פי עינו הטובה או הרעה של הנותן. וכן במכר ישנה מחלוקת אם המוכר בעין יפה או רעה הוא מוכר ויש לכך חשיבות בפירוש פרטי ההסכמה שבין הצדדים (בבא בתרא, לז, ב), ועוד. עם זאת, נדמה כי אין זה הפירוש המתבקש והראשוני של המושג עין טובה כאן. עיניו של בלעם הן ללא ספק מוטיב מרכזי בפרשה, הוא אינו רואה את המלאך העומד בדרכו, הוא שתום עין, והוא מציץ, רואה ומביט בכל דרך שהיא על עם ישראל ומכל פרספקטיבה אפשרית. זהו ככל הנראה העוגן לדיון על המושג של עין רעה הקשור בקשר הדוק לחוש הראיה ולא אל רחבות הלב. גם אם אין מדובר בראיה המוחשית בלבד, אלא בהטבה והרעה של ראיה זו המחייבים עיון בממד הרוחני שלה. ממש כשם שאם היה מדובר באוזן טובה היינו חושבים על הקשבה או אטימות, ואם היה מדובר באף טוב היינו נשלחים אל מחוזות של התבשמות, מחנק או חשד. זו הזדמנות ללמוד מהי אותה עין טובה שהיא מסממני תלמידיו של אברהם אבינו. המושג של "עין טובה" מופיע במשנה נוספת במסכת אבות. כאשר רבן יוחנן בן זכאי שואל את תלמידיו מהי אותה תכונה ומידה שמומלץ לאדם לידבק בה. בתשובה לשאלתו, ר' אליעזר, אחד מתלמידיו מציע "עין טובה". הרב בצלאל זאב שפרן (המאה הי"ט, גליציה) מסביר שבחירתו של ר' אליעזר במידה של עין טובה לא נבעה מסברה בלבד. היא נסמכת על לימוד מן הכתובים:


הנה תלוי הטוב הראשון בתורה, בראיה. מזה למד ר' אליעזר כי הדרך הטוב הכללי הוא "עין טובה" (שו"ת הרב"ז, ח"ג, חו"מ, סי' קלז).


לדבריו, כיוון שהפסוק הראשון בתורה שבו מופיעה המילה טוב קושר בין טוב ובין ראייה "וירא אלוקים את האור כי טוב..." (בראשית א, ד). הרי שהטוב האולטימטיבי הוא עין טובה, בהקשר המסוים של היכולת לראות. ראיה חדה ויכולת השימוש בראיה בצורה אקטיבית מיוחסת לאנשי המעלה. תלמיד חכם ניכר בטביעות העין שלו, בחדות הזיהוי שנוגעת אפילו לחפצים דוממים. תלמיד חכם ניחן בשימת לב לפרטים הקטנים ביותר והנסתרים מעיני רבים על אף שהם מצויים על פני השטח. לכן, ניתנת להם עדיפות מסוימת בהלכות השבת אבידה והם פטורים מנתינת סימנים באבידתם, ההנחה היא שהם מסוגלים לזהות את השייך להם גם בין אוסף חפצים זהים (בבא מציעא, כג, ב ). מבטם של תלמידי חכמים גם משתק ועלול לפוגג ואף להמית. נתינת העיניים של תלמידי חכמים עשויה להפוך בני אדם לגל של עצמות (בבא בתרא, עה, א). בבחינת "והתבוננת על מקומו ואיננו" (תהילים לז, י). ישנם מבטים נוקבים שיכולים להעלים ולרוקן לגמרי את האדם שהמבט ננעץ בו.
וכן, להיפך, מבט עשוי להחיות ולרומם. כפי שמבאר בעל שפתי צדיקים:


זרע ישראל הקדושים הם מסתכלים תמיד אל השורש והחיות של אותו דבר הבא מקדושתו יתברך, ועל ידי זה הם ממשיכין ומוסיפין עוד חיות וקדושה עילאה על אותו הדבר מהברכה העליונה, ולכן בכל מקום שנותנים חכמים את עיניהם הקדושים בא טובה וברכה על אותו הדבר כמו ששנינו במסכת אבות תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה וכו' אבל תלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום עין טובה וכו' (שפתי צדיקים, פר' פקודי)


בעל שפתי צדיקים טוען שליהודים יש הכשרון להתעלות אל מעבר ללבושים החומריים לטעויות ולחטאים ולראות ישירות את שורש הנשמה של האדם. הכישור הרוחני הזה מכיל הן את הכשרון להבחין בין עיקר וטפל, הן את הכשרון להכליל אוסף של פרטים לכלל יסוד אחד מרכזי, והן את הכשרון להציף את הדברים על פני השטח באופן שיהווה כלי להתפתחות אישית ורוחנית. זוהי העין הטובה שניתנה לתלמידיו של אברהם אבינו, שאף הוא פעל בעולם להפצת האמונה הוא חשף והראה את מה שהיה כתוב בבריאה ובעולם אך איש לא ראה. שיש בורא לעולם ושיש בעלים לבירה. את מה שהיה טמון בליבות האנשים אך הם טעו להשליך אותו על עצים ואבנים.


המקור הכי משמעותי לניתוח מושג הראיה הרוחנית מצוי במסכת חגיגה. המסכת שדנה בהקרבת החגיגה של שלוש הרגלים דנה גם בעצם מהותה של העליה לרגל ומצוות ה"ראיון" וההתראות לפני ה'. אגדתא ארוכה מוקדשת לנושא של מהותה של הראיה. נציג כאן חלק מזערי ממנה, והרוצה להעמיק עוד, יפנה וילמדנה:


רב הונא, כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי, (רב הונא כשהגיע למקרא "יראה- יראה" בכה)
אמר: עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו?
דכתיב "כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי" (חגיגה, ד, ב)


רב הונא מתאר את הקושי העצום הנובע מהמפגש עם הקב"ה. מחד הכמיהה הגדולה של הקב"ה להיראות הזו של האדם, ומן הצד השני הטהרה המתבקשת מכך. הראיה והמפגש הם חשיפה גדולה ומאיימת. האדם כשהוא מופיע לפני ה' הוא כלוח כתוב באותיות מאירות עינים, כל צפוניו גלויים. דווקא בהסתר הפנים יש צד מגונן, צד של חסד אבל מיניה וביה הוא מכיל העדר, הזנחה וגעגוע. לפיכך האידיאל שלנו הוא בראייה, ובשאיפה לניקוי הלב והנפש. בלעם הרשע שהיה בעל עין רעה, כשרונו הבולט היה בכך שידע לכוון את השעה. את השעה שבה ה' מסתיר את פניו. בשעות האפילה הללו הוא פעל את פעולתו הרומסנית בעולם, שמטרתה להציף כוחות אופל ורשע להצביע על נקודות תורפה ולהעמידם במרכז מבלי לתת דין וחשבון לשורש החיובי שלהן.


המשנה באבות מסכמת את ההבדלים שבין תלמידי אברהם אבינו ובין תלמידי בלעם הרשע במילים פשוטות:


תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח)
אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך" (תהילים נה) (משנה, אבות, ה, יט)

 

לע"נ נפתלי, גיל-עד ואייל.