A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבר "מה קשתה, מה יפתה הדרך"
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

"מה קשתה, מה יפתה הדרך" /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

הדרך יפתה עד מאד אמר הנער..
הדרך ארכה עד מאד אמר העלם,
הדרך קשתה עד מאד אמר הגבר,
ישב הזקן לנוח בצד הדרך (שירי סוף הדרך, לאה גולדברג)


פרשת מסעי פותחת בתיאור סדר המסעות של בני ישראל במדבר ומשם עוברת במעבר חד לתיאור גבולות הארץ ולהוראות הנוגעות לירושתה, החל ממצוות הכיבוש והורשת יושבי הארץ וכלה בהכתרת מנהיגים, בחלוקת הנחלות, ובהקמת ערי מקלט. ערי המקלט קשורות אמנם לדיון בערי הלווים אך יש בהם גם מסר ברור של קביעות והאחזות בארץ. תיאור המסעות נמצא, אם כן, בתווך בין התיאור החי של חווית המדבר לבין ההתכוננות לכניסה לארץ, והוא מהווה מעין סיכום.


הפרשנים תהו על מטרתו של הסיכום הזה. רש"י מביא שני מדרשים שונים (במדבר, לג, א). האחד מיסודו של ר' משה הדרשן והאחר הוא משל ר' תנחומא.


המדרש הראשון מתמקד במספרן הדל של התחנות שבדרך. ספירה מהירה מראה שיש בסך הכל ארבעים ושנים מסעות, מתוכן ארבעה עשר מן השנה הראשונה לפני שנגזרה גזירת ארבעים השנה במדבר, ושמונה התרחשו בשנה האחרונה לקראת הכניסה לארץ. מכאן ששנות הגזירה עצמן כללו רק עשרים מסעות בשלושים ושמונה שנים. ר' משה הדרשן בחשבונו מצביע על כך שאמנם הקב"ה גזר על עם ישראל הליכה במדבר ארבעים שנה, בסופו של דבר, רוב הזמן הזה עבר במצב של חניה ולא של נסיעה. משמעות הדבר היא שעם ישראל לא סבל יותר מידי מטלטולי הדרך ועניין זה הוא מחסדיו של הקב"ה. ר' משה הדרשן מתייחס אל הרשימה כאל דיווח על מספר התחנות של האוטובוס. רשימה המוכיחה שהוא אמנם לא היה 'אקספרס' אבל יכול להיות יותר גרוע. עם ישראל, לפי ר' משה הדרשן, התגלה כ"חולה" שיש להוליכו מסע ארוך לרפואתו, וככל רפואה, גם זו ניתנה במינון מדויק ספור ומדוד. ההצבעה על הכמות המועטה של המסעות מוכיחה שלא היה כאן עונש פרוע ומשולח רסן אלא תרופה הניתנת במשורה.


שאלה מעניינת היא מה היתה תחושת הנוסעים והחונים במהלך הדרך מפני שקריאת הפסוקים מותירה רושם הפוך מתאורו של ר' משה הדרשן. מתואר בה מסע ארוך, מפרך ומלאה, הכולל מעבר מתמיד בין נסיעה וחניה וחוזר חלילה. בהשוואה לתיאור גבולות הארץ שיש בו משהו רך וזורם, קריאת הרשימה הזו מעוררת תחושה של תפניות חדות ומעברים לא פשוטים.


דרשת רבי תנחומא קוראת את הרשימה באופן שונה לחלוטין:
משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו כיון שהיו חוזרים התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'.


הדרשה של רבי תנחומא מאזינה מצד אחד לקושי ולמתח הכרוכים במסעות, לאי הודאות באשר לזמן השהייה בכל תחנה. לרצון להגיע אל סוף המסע ואל המנוחה והנחלה, למרות הידיעה שהדרך ארוכה. לסבל שבמסלול שאין בו קיצורים. אבל, בה בעת היא שומעת את אנחת הרווחה על סיומו המוצלח של המסע וגם – כדרכן של חוויות קשות אך משמעותיות - געגוע לזכרונות הטמונים בו, לקשר המיוחד שהתגלה במהלכו בין הצועדים לבין ה' המנחה אותם. כל שם וכל מקום ואתר נושאים איתם מטען שלם של ניחוחות ומאורעות. ר' תנחומא סובר שדווקא לאחר תום המסע ניתן לחזור על ראשי הפרקים, כמעט ללא מילים, ורק בקודים לחוש את מגע הרצף של המאורעות, שכולם יחד הובילו לנקודת הריפוי. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.


יתכן שר' תנחומא בדבריו רומז לעוד תופעה שמייחדת את פרשיית המסעות. רשימת המסעות אמנם מהירה ותמציתית אך נקטעת שלוש פעמים לצורך ציון קצרצר של שלושה מאורעות שנבחרו בקפידה: שבעים התמרים ועינות המים שנמצאו במחנה באילים (לג, ט), המחסור במים ברפידים (לג, יד), ומות אהרן – הכולל גם את שמועת הכנעני על בואם של בני ישראל (לג, לח-מ). מעבר לכך כמעט ולא נזכרים מאורעות אלא רק תחנות ומסעות. מה ראו לפרט את המאורעות הללו יותר ממאורעות אחרים? נדמה שלדעת ר' תנחומא יש לומר שאלה מתארים את שלבי הכאב או חלקים מתהליכי הריפוי: "כאן כאב ראשך", "כאן ישנת". נקודת מבטו של ר' תנחומא מגלה שסיפור המסעות חושף בפנינו את המחלה שבה לקה עם ישראל. את שורשיה ניתן לדלות מתוך המאורעות היחידים שנזכרים באופן מפורש. הקשיים הנזכרים הם שפע כלכלי או להיפך, קשיי פרנסה, איומים קיומיים ומשברי הנהגה. שמועת הכנעני היא עדות לקשב של אומות העולם לדופק החיים הישראליים. רש"י מתאר שמה ששומע הכנעני מלך ערד הוא שנסתלקו ענני הכבוד עם מיתת אהרן. ומכך הוא מסיק כי ניתנה רשות להלחם בישראל. וכפי שנזכר כבר, מלך ערד אכן פותח במלחמה ולוקח מספר שבויים (במדבר, כא, א). "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם־נָתֹן תִּתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת־ עָרֵיהֶם: וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם חָרְמָה" (שם ב-ג). בסופו של דבר, מה שמעביר את עם ישראל בשלום אל התחנה הבאה הפותחת את מסעי השנה האחרונה הוא תגובתם החסונה שאין בה תלונות ואין בה מורך לב. למרות שבהמשך בפסוקים הבאים עם ישראל נופל שנית, פסוקי מסעי בחרו לסיים את המאורעות המשמעותיים בסימן הצלחה. בישועת ה' ובאמונה ולכידות.


שתי פרספקטיבות הן: זו של טורח הדרך, שנותנת פשר לכל צעד ומאפשרת לראות את החסד שבדין, וזו של שמחת הההליכה והניצחון והנחת הכאב בתוך הקשר רחב הנותן לו משמעות. שתיהן נדרשות לעם ישראל בכל מסעותיו וגלויותיו. מירושלים לבבל, מבבל לצפון אפריקה, לספרד, לאשכנז, לבלקן ולמזרח אירופה, ועד שמועת הכנעני על ההגעה לארץ ישראל, וגם אחרי כן.


בציפיה לגאולה שלמה וישועות בקרוב, ובתפילה לשלום חיילינו ולהחלמת כל הפצועים.