A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםטרחכם ומשאכם וריבכם
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

דברים, שבת חזון: טרחכם ומשאכם וריבכם /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", התלונן משה רבנו אל עם ישראל בפרשת דברים. הדרשנים קושרים את ה"איכה" הזאת ל"איכה ישבה בדד" של תשעה באב, ול"איכה היתה לזונה קריה נאמנה" של הנביא ישעיהו, שלש קריאות איכה המצטרפות בשבוע זה: איכה של פרשת שבוע, איכה של ההפטרה ואיכה של תשעה באב.


את עניינה של "איכה אשא ... טרחכם ומשאכם וריבכם", צריך לפרש בזמננו בסגנון הולם לתשעה באב של ימינו:
מי שמתבונן ביושר ובכנות על תולדות עם ישראל בדורות האחרונים, אינו יכול לנהוג אבלות בתשעה באב כאבות אבותינו. לפני שבעים שנה בלבד היה עם ישראל על סף כליון, רחמנא ליצלן. באירופה נרצחו למעלה משליש מן העם היהודי, בברית המועצות, מעבר למסך הברזל, נכלאו עוד מיליונים אחרים תחת שלטון שמד שנלחם כנגד כל גילוי יהדות וגם לא בחל ברצח והגלית יהודים בסדרי גודל מחרידים בפני עצמם. שלש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה וחורבן יהדות אירופה תקפו צבאות ערב את הישוב הקטן והדל בארץ ישראל ואיימו בהחרבתו. בעת ההיא ניתן היה להתאבל בתשעה באב מעומק הלב, בבכי תמרורים. קינות תשעה באב שאחרי השואה הצטרפו לקינות של יהודי ספרד בימי האינקויזציה, לקינות של יהודי אירופה המערבית אחרי מסעי הצלב ויהודי אירופה המזרחית אחרי גזירות ת"ח ות"ט. כמובן, כל אלו הצטרפו במהלך הדורות לקינות הקדומות, הארצישראליות, של הפייטנים שחוו את חורבנם של המקדש, ירושלים והארץ כולה, תחת השלטון הרומי, הנוצרי-ביזנטי והמוסלמי.


כיום אנו עומדים על סף הפיכת ארץ ישראל למקום מושבו של רוב העם היהודי. נס קיבוץ הגלויות הצטרף לנס הפרחת הארץ, זה וזה חברו לנס תקומת המדינה, העצמאות והריבונות. לנפלאות החוסן הצבאי, הכלכלי והמדיני, שניכרים לא רק בימי שלוה אלא גם בימים אלו של מלחמה קשה. גם לימוד התורה פורח, ההישגים התרבותיים והמדעיים – כפי שלא היה כאן לא רק מאז החורבן, אלא גם דורות רבים לפניו.


מי שיכול באופן פשוט להתיישב על הארץ ולקונן כפי שקוננו אבותינו סובל מליקוי קשה בהבנת המציאות, או בהבנת הקינות. אכן, רבים מבאי בתי הכנסיות אינם מבינים את הנאמר בקינות, קוראים אותם במהירות, כדי לצאת ידי חובה. או מדלגים ואומרים רק מבחר מן הקינות שנשמעות יפה יותר לאוזן ומובנות יותר בסגנונן העברי. בצדק! מפני שאין הם יכולים לחוות באופן ראשוני ומיידי את חווית החורבן שהועצמה עוד ועוד בקינות ככל שהעמיק צער הגלות ויסורי קהילות ישראל הפזורות על פני תבל. ונעלמה במידה מרובה מסדר חיינו, בחסדי ה' יתברך עלינו.


מי שחגג לא מכבר את יום העצמאות ויום ירושלים, מי שמכיר את ירושלים דהיום, על שכונותיה המתחדשות, ישיבותיה המפוארות, וכל התחיותה והתחדשותה בחומר וברוח, מהרכבת הקלה ועד הארנה, מן המלונות ועד המגדלים רבי הקומות, וממאות הישיבות ובתי האולפנה והחינוך לכל החוגים ולכל הזרמים, אינו יכול להמשיך להפטיר כמקודם את פסוקי החורבן, מבלי לתת את דעתו כיצד לתרגם זאת למציאות ימינו.
אם הוא עושה כן, ממשיך להפטיר הקינות כדאשתקד, הרי הוא מסתכן בכמה עבירות. לכל הפחות מדובר על פגם בתחום המידות, של חוסר בהכרת הטוב. אחרי כל החסד אשר גמלנו אנו ממשיכים לקונן כבעבר? מעבר לכך, מסתבר לומר שכפירת הטובה הזאת נכללת באיסור חילול השם. בנוסח דברי משה רבנו בפרשתנו, התגובה המתבקשת לאומרי קינות שכאלה היא: "איכה אשא טרחכם ומשאכם וריבכם". במה שונים אלו שממשיכים לקונן כמו שקוננו באירופה החרבה בתש"ה, מאלו שהמשיכו להתגעגע לאבטיחים המצריים בעיצומו של המסע במדבר לארץ ישראל?

 

חכמים לא הורו לבטל את התעניות והקינות, לא מפני שהם סבורים שדבר לא השתנה, אלא מפני שהם סבורים שהעיקר עוד לפנינו. הבית החרב עוד לא נבנה, סנהדרין עוד לא שבה ללשכת הגזית, ועדיין לא מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. יש עדיין מקום לאבלות על החורבן, אבל אינה דומה אבלות לאבלות. ובעיקר, אי אפשר להתעלם ממה שיש ולהתייחס רק למה שחסר ועדיין איננו.

 

מי שמתקשים להכנס לאוירת האבלות של הקינות במלואה, צריכים לתת את הדעת על מה עדיין יש להתאבל, להעמיק את הבנת החסרון, ורק מתוך כך יוכלו למצוא הד בלבבם להלכות תשעה באב ומנהגיהם. דרך אחת היא לחזור להיסטוריה, להזכר במה שהיה ומה שחרב, אם בימי הבית ואם בתקופות אחרות, עד סמוך לימינו. אפשרות אחרת שנרחיב בה מעט, היא להעמיק במאמר חז"ל: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו".


מדוע "חרב בימיו"? מכיון שאם לא נבנה בימיו, סימן הדבר שהליקויים שגרמו לחורבן עדיין לא תוקנו, ואם כן, לו היה קיים בית מקדש, היה ראוי להחרב בשל העוונות הללו.


בית שני חרב בשל שנאת חינם. האם נפטרנו מעילת החורבן? למרבה הצער, אי אפשר להשיב על כך בחיוב. השטן של שנאת חינם עדיין מקטרג בינותינו. די לקרוא עיתון, וחמור מזה – טוקבקים באינטרנט, כדי להבין עד כמה מושרשת בנו שנאה בכלל, ושנאת חינם בפרט. מדאיב הלב, לראות כיצד כותבים ומתבטאים, ימנים על שמאלנים ושמאליים על ימניים. חרדים על חילונים וחילונים על חרדים. חרדים לפלגותיהם בינם לבין עצמם, או דתיים לפלגותיהם בינם לבין עצמם.


על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים. על הנרגנות והתלונות ההדדיות והאיבה הפנימית, שגם עליהן קונן משה "איכה אשא טרחכם ומשאכם וריבכם".


הראי"ה קוק לימדנו שבית מקדש שחרב בשל שנאת חינם, ייבנה על ידי אהבת חינם.


ב"ה, קיימים גם גילויים מרשימים של אהבת ישראל ברמת הפרט והכלל, שמופיעה במיוחד בימים קשים של מצור ומצוק, בימי מלחמה, מסירות נפש, חללים ופצועים. אחרי שנתעמק בקינות של תשעה באב, וב"איכה אשא", יש להתעודד ולהרתם להזרחת אורו של משיח שנולד בתשעה באב. תרומתנו המשמעותית לתיקון התקלה שגרמה לחורבן, היא בריבוי אהבת חינם. ועל כך יש לשקוד, הן בימים של האבלות שלקראת תשעה באב, והן בשבועות הנחמה שבאים אחריו, וט"ו באב בתוכם.