A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דברים מקווה ישראל ה'
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

מקווה ישראל ה' /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

מצוות התשובה על פי הרמב"ם היא מצווה מדורגת שיש לה נקודת התחלה ונקודת סיום. האדם מתנער מן החטא ומפסיק לחטוא, הוא מגיע להחלטה כי לא ישוב על מעשיו ומתחרט על מה שכבר חטא. בסוף התהליך הוא מתוודה על חטאו (רמב"ם, הלכות תשובה, ב, ב).


הציפיה למצוא בפרשתנו תשובה רציפה ותהליכית מהסוג שמתאר הרמב"ם עשויה להתקל באכזבה, כי פרשתנו מציגה מודל אחר. במעשה התשובה, על פי הפרשה, ישנם שני מחותנים, ה' וישראל (ה' והאדם), כמו כן התשובה היא תהליך שחוזר על עצמו וללא נקודת סיום: בראש הפרק מתוארת שיבת העם מדרכו (ל,א: והיה כי יבואו עליך... והשבת אל לבבך, ושבת עד ה' אלוקיך...). בהמשך ישנה פעולת גומלין של הקב"ה (ל,ג: ושב ה' אלוקיך את שבותך... ושב וקבצך מכל העמים). עם חתימת התהליך של קיבוץ הגלויות- פעולת ניקוי וטהרת הלב שהקב"ה יפעל למענה (ל, ו : ומל ה' אלוקיך את לבבך...) ולאחר מכן שוב שיבה של העם (ואתה תשוב ושמעת בקול ה') וחוזר חלילה: הטבת ה' לעמו (ל,ט) ושיבת העם לה' (ל,י). בשלב הראשון נדמה שהצעד הראשון חייב להיעשות על ידי ישראל והקב"ה גומל על הצעד הזה וברחמיו משיבנו אליו. אולם במקום שהפרשה תעיד על חיים משותפים באושר ובעושר, בהמשך הפרשה נדמה שדווקא פעולתו של הקב"ה והצבתנו במקום החדש היא שמעוררת אותנו לתשובה. התהליך המתואר בכלליות הינו של דילוגי אהבה ומחוות קירבה שלא ברור מה מאלו מניע ומה מאלו נענה.


נדלג על ההסברים המקובלים ונציע כדרכנו ביאור אחר למהלך המתואר בפרשה. מסתבר מן הפרשה שחלקים מסוימים של התשובה אינם יכולים להתרחש לולא שינוי המקום והפרספקטיבה. שגם לאחר שעם ישראל שב עד ה' אלוקיו, יש לו עוד דרך ארוכה לשוב ואותה יוכל לעשות רק מתוך נטיעתו בארץ. משל לילד קטן, המצוי בשלבי התפתחות ראשוניים. חז"ל מכנים אותו כמי שאינו בר דעת. הצגת קטן כחסר דעת סותרת את מה שעינינו רואות: ילדים מבינים דבר מדבר, קולטים במהירות ומתקשרים עם הסביבה בצורה אמינה ומדויקת. על כן, כדי ליישב דברי חז"ל, צריך לומר שהדעת החסרה בקטנים אינה קשורה ליכולות הקליטה אלא לפרספקטיבה. ילד קטן אינו יכול לקלוט את עומק גודלה של מצוות השבת ולכן, גם פטור על חילולה וכדומה. לכשיגדל הדברים יתבהרו, ויחד עמם הבנת חשיבותם של ערכים שונים. רק הצבתו של הקטן במקום בשל ובוגר תאפשר לו להבין מה החמיץ בקטנותו. "אין בור ירא חטא". כך, בפרשתנו ישנה תשובה ראשונית, הבעת רצון, קליטה בחוש את הצורך בשינוי. אבל ישנו גם שלב מאוחר יותר, של הבשלה ושיבה שלאחר נטיעה מחודשת בארץ ומתוך מציאות של עצמאות מדינית ורוחנית.


לתשובה הזו, המגיעה רק בשלב מאוחר, זו שאינה תלויה רק בנו ושאותה אנו מבקשים שה' יקיים עבורנו מתייחס האדמו"ר מסלונים, בעל נתיבות שלום. הוא לומד על קיומה מנוסח ברכת 'השיבנו' שבתפילת העמידה: "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך".


אדם השקוע בחטא, אומר הנתיבות שלום, אינו יכול לעשות תשובה בעצמו:
אדם כזה איך ישיג תשובה אמיתית, אין לזה שום קיום. כי אין לו את הרקע של התשובה, שהיא התבוננות מעמיקה על גודל החטא, ותשובתו אינה שלמה. ומהאי טעמא אנו מבקשים קודם השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך ורק לאחר מכן והחזירנו בתשובה שלמה לפניך כי לשם הכרת עומק החטא צריך שיהיה מקודם הרקע של תורה ועבודת ה' המטהרים מוחו ולבו של יהודי, שרק על ידי זה מגיע להתבוננות אמיתית ואז מסוגל להגיע לתשובה שלמה (נתיבות שלום, תשובה, מאמר ג)


טענתו היא שהחוטא חייב להיחלץ ממצבו על ידי עזרה מן החוץ, אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים. אך הוא מוסיף כי השב חייב להימצא בסביבת לימוד תורה, לקבל הזדמנות ל'רה-לוקיישן', רק ממקומו החדש הזה יוכל לשוב מחטאיו:
וכדאיתא (=וכמובא) בזוהר הקדוש (ח"ג כג,ב ) על הפסוק 'או הודע אליו חטאתו', אורייתא קא מודעא ליה(=התורה מודיעה לו), שעל ידי לימוד התורה הקדושה תופס ומבין ערך הפגם ושב ורפא לו. וכל ענין ימי אלול וימי הסליחות הם רקע לימי התשובה לצאת מהתוהו שנמצא בתוכו ולהתבונן על גודל הפגם ועל כל חובתו בעולמו (שם).


על מנת לבאר את דבריו, אזכיר קיומן של שתי שיטות להוראת הקריאה. שיטה אחת היא שיטה פונטית. שיטה שמתמקדת באות, בהברה ובצליל אותו היא משמיעה. השיטה מתמקדת בהקניית הכלים לקריאה במובן הטכני בצורה שיטתית וסדורה, היא מבוססת לא מעט על שינון ותירגול. התלמיד לומד אות אות ואת קריאתה בניקודים השונים ולומד אט אט לצרף הברות למילים. השיטה השניה היא השיטה האוריינית. השיטה הזו מבוססת על "קפיצה למים" אין בה הקנייה מפורשת של שמות האותיות וצליליהן. התלמיד מסיק את אלו בעצמו על סמך ניסיונו, שמיעתו, היקשים וקישורים שהוא עושה בין מילים שאותן הוא פוגש בשלמותן. מתוך כך הוא למד גם את צורתן הגרפית של האותיות. בדרך זו התלמיד רוכש אוריינטציה שלמה שהיא הרבה מעבר לאותיות. היתרון של השיטה האוריינית הוא בכך שהילד "נזרק" למקום חדש, שבו הוא חייב לדעת את הכללים לפני שהוא יודע את הפרטים. הוא נכנס לתוך עולם מושגים שלם ורוכש שפה, כל האוריינטיציה שלו משתנה. זוהי שיטה דדוקטיבית במהותה. הילד בשיטה האוריינית ניתן ברגע אחד בתוך עולם מושגים רחב ושלם. הוא לומד לאמץ את תפיסת העולם של המילים והשפה מכח היותו נתון במקום אחר.


בהקשר שלנו, לפי דברי בעל נתיבות שלום, התשובה לה האדם נזקק היא תשובה בשיטה האוריינית. עצם העתקת מקומו של האדם למקום של תורה והעברתו מעולם ריקני לעולם רוחני שלם מאפשרת לו לרכוש שפה בלי תהליך ממושך ואינסופי. עולם רוחני כזה שלא היה משיג אותו אף בעמל רב. הוא מצליח להעתיק את עולמו הרוחני למקום חדש. במקום לצעוד צעדים קטנים, הוא "נזרק" לעולם שבו הוא זוכה לעבור "גיור" סוציולוגי, רוחני ותודעתי שלם. לאחר שהאדם מבטא את רצונו הראשוני בתשובה, אין בו כח להשים עצמו במקום הזה. תשובה שהאדם הפרטי או עם שלם אינם יכולים לפעול לקראתה בכוחותיהם העצמאיים והם נזקקים לתנועתו של רבונו של עולם שיקחם, יביאם ויושיבם במקום שלם וטוב יותר.


וכדברי ר' עקיבא: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים. שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו, כה) ואומר "מקווה ישראל ה'" (ירמיהו יז, יג)..." (משנה יומא ח, ט).