A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית בין שרה לאבימלך
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

בין שרה לאבימלך /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

כשאבימלך משיב את שרה לאברהם הוא מעניק לו לצד צאן ובקר, עבדים ושפחות גם זכות אזרחות ורשות ישיבה בארצו (בראשית כ, יד). לשרה הוא אומר: "הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר איתך ואת כל ונכחת". המשפט הזה תמוה ואינו מובן בקריאה פשוטה. בהנחה ש"אחיך" הוא אברהם. שהרי הציגו עצמם כאחים בתחילה, נראה שיש כאן עקיצה ורמיזה על חוסר הנוחות שנגרם לו מן הפרשה. אך מהו "אלף כסף" שלא צויינו קודם לכן. מה היא "כסות העינים" ועל מה היא מכסה? מי זקוק לה, מיהם כל אשר איתך הזקוקים לאותה כסות עינים, ומה פשר המילה החותמת את הפסוק "ונכחת"?


המפרשים עסקו בפירוש פסוק סתום זה והציעו הצעות שונות.


היו מי שסברו שהדיאלוג הזה בין אבימלך ושרה נאמר בכעס. אבימלך חש ששרה הכשילה אותו ולא עשתה דבר כדי להוציאו מן המבוכה אליה נקלע. על כן הוא רומז לה על השימוש בכסות ה"אח". ועל כן הוא מקלל אותה ב"כסות עיניים" כלומר, בעיוורון, לדעת חז"ל, הסוברים כי קללה זו התקיימה ביצחק כשהתעוור (מגן אבות לרשב"ץ) . היו שסברו שסכום הכסף שניתן לה היה פיצוי על הבושת שהתביישה בכל המעשה. יש בו גם הגנה לעתיד: מעתה לא תצטרך להסוואה , לכסות את זהותה (הפלאה כתובות סא, א). וכך מתוארים הדברים בפי הרש"ר הירש (על אתר):


הנה אני המלך רק בקשתי לקרוב אליך וכבר באתי על ענשי משלם, אף הוכרחתי לכפר את פניך ולרצות את עוני; הנה כל זה לך כסות עינים; שום איש לא יעז עוד לשאת את פניו אליך, ופטורה את מעתה מלהעלים את זהותך: כאשת אברהם תבואי בין הבריות, לעין כל ובגלוי.

 

פירוש החזקוני אינו שם דגש על התועלת של שרה מכל האירוע, אך מבליט את טענת אבימלך לניקיון כפים "לא פשעתי כל כך":


הנה אברהם אחיך הוא לך כסות עינים מעלים ומכסה מעיני כל חי שאת אשתו ולכל אשר אתך הוא מצוה לעשות כך ואת כל ונוכחת וגם לכל העולם היית מתווכחת לומר אחי הוא וא"כ לא פשעתי כל כך.


המשותף לכלל הפירושים הללו הוא ששרה עומדת כנזופה, כמי שסופגת את התוכחה. אבימלך אמנם מפצה אותה אבל הוא לא מסתיר את חוסר קורת הרוח שלו ואת התחושה שנפל למלכודת ולפח שטמנו לו בני הזוג. הוא אף טורח לציין ששרה בסך הכל "הרוויחה" מכל הסיפור. יראתו של אבימלך מכריחה אותו לנהוג באדיבות תוך חירוק שינים. הוא יודע שעתידו תלוי בידיו של אברהם. זה אמור להתפלל עבורו ולהוציא את בני ביתו מן המצב הקשה שאליו נקלעו של עצירת כל רחם. אולי משום כך הפסוק עצמו נשמע כמלמול חסר פשר. רצף של תחילת משפטים בלתי גמורים. "הנה נתתי אלף כסף לאחיך" "הנה הוא לך" "כסות עינים" "לכל אשר אתך" "ואת כל" "ונכחת". הטקסט הזה נראה חסר ומקוטע. וסופו "ונכחת"- הוא תיאור מצבה של שרה כמי שעומדת אל מול התוכחה הזו.


למול הפירושים הללו, חשבתי להציע שאת הפסוק הזה ניתן לקרוא כדיאלוג בין שרה ואבימלך. הוא אומר לה "הנה נתתי" והיא עונה לו "הנה הוא לך כסות עינים". הוא טוען לפיצוי והיא טוענת לבעיה עמוקה הדורשת טיפול. הוא אומר "לכל אשר אתך" והיא מתקנת אותו: "ואת כל...". ונוכחת, כלומר, ומתווכחת. קשה להבין מן התמליל מה בדיוק הוא טוען ומה בדיוק טוענת היא. אך שרה עומדת על שלה, היא אינה מוותרת ואינה נכנעת. רציתי לראות את שרה נחלצת מן העמדה הזו של מי שאשמה בגורלה המר. אך, לפירוש זה לא מצאתי הד בדברי הפרשנים.


מנקודת מבטם של הפרשנים, של תוכחה, כביכול, לשרה, סיפור אבימלך מייצג היטב מקרים של ניצול לרעה של מעמד וסמכות תוך רצון לרחוץ בניקיון כפים. אדם רם מעלה חוטף אישה בלי לשאול לרצונה, מחזיק בה בכפייה ורק בנס לא מתקרב אליה, מתייחס אליה כאל חפץ עובר לסוחר ולבסוף כשמשחרר אותה טורח לומר לה עד כמה הדבר הוא לתועלתה, ורומז עד כמה היא בעצם זו שאשמה בהתרחשות כולה. את עוצמת רגשי האשמה ואימוץ עמדתו של התוקף ניתן לזהות באתוס שנרקם סביב הסיפור הזה. כך למשל, הדגל מחנה אפרים סבור שעקרותה של שרה נבעה מהיותה "רוחנית" מידי. היא ואברהם חיו בעולמות עליונים ולכן לא הולידו. אולם, מעשה אבימלך הפך אותם לנוכחים יותר "ונוכחת" בעולם הזה. וכדבריו:


ועל כן לא היה מוליד בגשמיות כלל אבל עכשיו נתתי לך אלף כסף היינו תאוות גשמיות נעלמות הנ"ל ומזה יומשך את כל ונוכחת היינו שיהיה הולדה ממש בנוכח וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד בגשמיות והבן:


פירוש זה הוא רק אחד מיני כמה אשר מוכיחים עד כמה קל להזדהות עם הצד האפל בסיפור ולראות את ההצדקות לנקודת מבטו. מצד שני, אפשר גם מתוכו לחלץ מסר אופטימי. לעיתים דווקא אסון נורא ונפילה קשה מטלטלים ומחלצים מהאדם כוחות חבויים, הגורמים לו להתגבר על מכשולים בחייו, ומולידים אך טוב.