A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית קפצה לו הדרך
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

קפצה לו הדרך /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה.

 

אבישי בן צרויה - הא דאמרן.

 

אליעזר עבד אברהם - דכתיב ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק.

 

יעקב אבינו - דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. (סנהדרין צה א-ב)

 

יעקב אבינו הוא אחד משלושה שהיתה להם קפיצת הדרך. שני האחרים הם אליעזר (עבד אברהם). ואבישי בן צרויה. על קפיצת הדרך של אליעזר לומדים חז"ל מדיוק בדבריו "ואבוא היום אל העין" שבאותו יום שיצא מבית אברהם הגיע למחוז חפצו. על קפיצת הדרך של אבישי בן צרויה מלמדת האגדה המובאת בהרחבה בסוגיה: בדרכו להציל את דוד קפצה לו הדרך והוא הגיע מהר משהיה אפשר בדרך הטבע.


אף בפרשה שלנו נאמר שיעקב יצא מבאר שבע, הלך לחרן ופגע במקום בו בסופו של דבר לן. ריבוי המקומות המובא בהקשרו של יעקב מתואר בפשט כמהלך מזורז. יצא, הלך פגע וכן, נראה שרק לאחר שפגע במקום גם שקעה השמש שזרחה עם צאתו מבאר שבע, והוא החליט לשכב לישון.


בחיבור שעושה הברייתא בין שלושת האירועים, היא מצביעה על הצד השווה שבהם, אבל יש לתת את הדעת גם על ההבחנה ביניהם: סיפור אליעזר, גם בלי טענת חז"ל על קפיצת הדרך, אפוף באירועים החורגים מגדר הטבע:. התיאור הסוביקטיבי של כל הפרשה מנקודת מבטו של אליעזר היא של מי שחווה התרחשות ניסית שיד ה' מעורבת בה בכל עת. מפשט הכתובים נראה שאליעזר הרגיש לאורך כל הדרך שהוא לא עושה דבר, הוא רק מובל בידי יד נעלמה אל היעד. התוספת של "קפיצת הדרך" מתאימה ומתבקשת.


אצל אבישי בן צרויה נראה שהנחיצות של פעולה מיידית להצלת נפש הובילה את חז"ל לתבל את הסיפור כולו גם בהצבעה על הזריזות, היעילות והמסירות של אבישי לאדונו ומלכו. מילוי השליחות הדחופה איפשר לאבישי לדלג על המשוכות שבדרך. אין כאן מיסטיקה אלא בהילות אנושית, שה' מסייע לה בדרכו.
קפיצת הדרך של יעקב היא אפשרות שלישית:


כי מטא (=כשבא) לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו?
בעי למיהדר (=רצה לשוב),
כיון דהרהר בדעתיה למיהדר (=כיוון שהרהר בדעתו לחזור)
קפצה ליה ארעא (=קפצה לו הארץ). מיד "ויפגע במקום".


יעקב החמיץ הזדמנות נדירה לתפילה, הוא מבין את טעותו ומתחרט עליה. לפי המדרש מחשבת החרטה עצמה היא שמגוללת עבורו את הדרך לאחור ומאפשרת לו לחזור לנקודה בה יתקן את מעשיו. הלשון של קפיצה היא לשון של כיווץ. משמעות הדבר שהאדם אינו מדלג על כברת דרך ארוכה, אלא זו מתכווצת לפתע ומקרבת בין קצוות רחוקים. בפסיעה אחת נעשית דרך שאחרים עושים בזמן ארוך (מקור מים חיים, חיי שרה).


לפי המדרש, האירוע של קפיצת הדרך הוא אירוע נדיר בתולדות האנושות. חז"ל לא הפכו אותו לתופעה החוזרת על עצמה בדורות מאוחרים. רק בתקופת החסידות אנו מוצאים סיפורי נפלאות על הבעל שם טוב ובתוכם גם מקרים של קפיצת הדרך. סיפורים אלו מייחסים לבעל שם טוב בדרך כלל את שלוש הכוחות המוצגים כאן ובהם היכולת לחולל ניסים. הבעל שם טוב עשה שימוש ב"שם" על מנת להשיג את האפשרות, והמודל שלו לכך הוא אליעזר (ראו בעל שם טוב, חיי שרה). אך ניתן לצרף לכך גם את העובדה שהוא שליח ומושיע של יהודים נידחים וקשי יום – כאבישי בן צרויה, והן את העובדה שמחשבות התיקון שלו מתקנות עולם כיעקב אבינו.


בעצם, הרעיון של קפיצת הדרך, בפרט במובנו ה'יעקבי' הוא רעיון לא חינוכי. אנו מחנכים לתהליכים איטיים, להשקעה ומאמץ ולא לדילוג על ההרים והגבעות. אולי משום כך הרעיון לא חוזר בסיפורים רבים לאורך הדורות ואולי משום שתופעת מעשי המופתים מופיעה דווקא בדורות מאוחרים, לא רק בכתבי החסידות אלא גם בסיפורי עגנון וסופרים בני התקופה. אך אם מעיינים בדברי חז"ל נראה שההצבעה על עצם קיומה של התופעה החריגה הזו הוא חשוב. אנו אכן נתקלים מפעם לפעם באנשים שקופצת להם הדרך וניתן להצביע על הזדמנות חד פעמית בהם מילאו שליחות חשובה או נצרכו לתקן ולחדש איזה דבר בעולם וכך באיבחת מקרה הפכו להיות מנהיגים. התגובה של חז"ל למקרים כאלה היא שאין לצפות לנס. אך יחד עם זאת, לחיות בידיעה שיש כח בשליחות, יש כח בהיחלצות ויש כח במחשבות של תיקון.