A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית ישראל אף על פי שחטא
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

ישראל אף על פי שחטא /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

מספר מדרשים העוסקים ביעקב אבינו יוצרים את קווי המתאר המיוחדים של דמותו. אחד מן המדרשים הללו קשור לשוטטותו של יעקב בלילה שלפני המפגש הצפוי עם עשיו. התירוץ להליכתו של יעקב באישון ליל לבדו כפי שמתאר המדרש, הוא רצונו של יעקב לתור אחר פכים קטנים.


ויותר יעקב לבדו - אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים (בבלי חולין צא, א)


יעקב חושש שמא הפועלים שסייעו בידו בהעברת החפצים הותירו אחריהם פכים קטנים ובלתי חשובים מתוך זילות וחוסר תשומת לב לקטנות. דקדוקו של יעקב אבינו בשמירה על חפצים זניחים, במין נוסטלגיה תמוהה הנדמית כקמצנות או קטנוניות, עשוי להתברר כמוטיב אישיותי חשוב בדמותו. יעקב מייחס חשיבות לקטנות, ואינו מוכן לזנוח את הטפל לטובת העיקר. בעיניו הכל חשוב, למן הפרטים הקטנים ועד לעניינים החשובים והמהותיים.


דיוק דומה נמצא במדרש על אודותיו בהקשר ובמרחב אחרים לחלוטין. ברכת יעקב לראובן מנוסחת בלשונו של יעקב כך: "ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני". המפרשים דייקו שיש ייתור בפסוק בנוגע לתיאור ראשוניותו של ראובן. על מנת לקבוע שראובן זכה בבכורה די בריש הפסוק "בכורי אתה". מדוע חזר יעקב ותיאר כי ראובן הוא גם בבחינת "כוחי וראשית אוני"? הקשבה ודקדוק במילותיו של יעקב מסבירה את המסקנה שאליה הגיעו המפרשים ולפיה יעקב לא נכשל מעולם בהוצאת זרע מיותרת ולא איבד מזרעו לריק. על כן אין מדובר במקרה רגיל של בכורה, אלא דווקא במקרה יוצא דופן של מי שנולד מ"טיפה ראשונה". וכך מבואר בפירושו של בעל התולדות יצחק שהוא רק אחד מן הניסוחים הרבים של טענה זו:


וכתב ר"א הבכור הוא ראשית און כמו [דברים כא יז] כי הוא ראשית אונו ע"כ,


ואומר אני שעם היות שבפסוק ההוא הכוונה בכור, בכאן יפורש הטפה הראשונה, שאם לא כן מיותר ראשית אוני אחר שאמר בכורי אתה, ועוד שהפסיק בין בכורי לראשית אוני עם כחי (תולדות יצחק, פרק מט)


משמעות הדרשה היא שהנהגותיו של יעקב מאפשרות לו להיות מרוכז דיו כדי לשמור על מחשבותיו ועל גופו. באמצעות תכונה זו הוא מצליח לשמור על פסולת הגוף ולהותיר אותה בת משמעות. ההנהגות הללו הן חריגות ביותר, כפי שמציע ר' צדוק הכהן מלובלין:


בכל אדם יש פסולת בתולדה מעטיו של נחש ערבוביא דטוב ורע ומזה הוא מקרה לילה שעל זה אמר (תהלים צ"א י') לא תאונה אליך רעה, ואמרו ז"ל (סנהדרין ק"ג א) חלומות רעים והרהורים רעים היינו כמו שאמרו ז"ל (עבודה זרה כ' ב) על פסוק (דברים כ"ג י') ונשמרתם מכל דבר רע שלא וכו' וזה נקרא חלומות רעים דמוציא זרע לבטלה נקרא רע וכמו שאמרו בנדה (י"ג ב) (צדקת הצדיק , אות קד).


הקפדה אישית ונקיות כה גדולה המגיעה עד לרמת השליטה במחשבה שמורה ליחידי סגולה. אנשים שיכולת ההערכה שלהם לקטנות ושימת הלב לדברים שבשולי הדרך, מחייבת אותם לרמת טהרה גבוהה. אנשים שמסוגלים לראות את הצד שלכל עת וחפץ, ולהפנות את הדברים לאפיקים אלו.


בסוף ימיו מתואר יעקב בגמרא כמי שאוסף את כל בניו על מנת לצוות עליהם ולברך אותם. על דאגתו האחרונה מספרת הגמרא:


ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (בבלי, פסחים נו, א)


בשעה שיעקב אוסף את בניו הוא מבקש לוודא שאין במיטתו פסול. בקשה זו של יעקב עומדת בניגוד להשתלשלות המקובלת במשפחה: בבניו של אברהם נעשתה 'סלקציה'. מבין הבנים יצחק וישמעאל: יצחק ממשיך את השושלת, אך ישמעאל מוצא אל מחוץ למחנה. יצחק מוליד את יעקב אך גם את עשיו, האיפכא מסתברא של יעקב. יעקב חרד שמא הברירה הזו בזרעם של האבות תימשך ותהיה נכונה גם לגביו. דאגתו של יעקב מתבדה ובבניו לא נמצא שמץ פסול.


לטהרה הכללית הבאה לידי ביטוי גם במיטת יעקב, לשימור כל צאצאיו של יעקב תחת כנפי השכינה ישנו גם מחיר מסוים, של מציאת המכנה המשותף הרחב. ההוכחה והאימות לכך שאין במיטתו של יעקב פסול מצויים במענה של בני יעקב לאביהם. הראיה לכך שהם לא סרו מדרך הישר מובעת במילים: "כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד". האמונה בה' היא המכנה המשותף והמאחד את כולם. גם אם מתברר ששמעון ולוי אחים וכלי חמס מכורותיהם, עדיין לבם לה'. וגם אם ראובן חילל יצועי אביו. וישראל שחטא אף על פי שחטא ישראל הוא. לאידך גיסא, האמונה בייחוד ה' היא זו שמאפשרת לראות את הערך גם בחוטאים שהם כעין פסולת שהחברה רוצה לברור מתוכה. הנקיות והטהרה כרוכים בעין מטהרת, ואלו באים על חשבון הטהרנות והקפדנות. היכולת לראות בכל אדם את נקודת החיבור שלו לקב"ה, את צלם אלוה ממעל שבו, מאפשרת לראות את חשיבות בריאתו ואת השלימות שהוא יוצר בעצם קיומו בעולם. ובזה מתגלה תכונת יעקב בפנים נוספות שלה, של יכולת ראיית החיוב והדגשתו על פני השלילה. עם האפשרות לריבוי אופנים ואפשרויות של שמירת ברית אבות.


מן ההכלה של יעקב ניתן ללמוד משהו על מידת ההכלה בכלל. ראיית הפסול והאחר כחלק מן ההגדרה העצמית שלי וראיית החריגות כתוצאה אפשרית היא רק צד אחד של הדיון. ראיית ההצלחה של האחר כחלק מן ההצלחה שלי אף היא חשובה כאן. אלמלא שיעקב ראה בכל אדם וחפץ פירורים משולחן גבוה, לא היה יכול לראות בהם את תכונת החיוב.