A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית מבוכתו של יוסף
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

מבוכתו של יוסף /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

תיאור הליכתו של יוסף לקראת אחיו נראה מפורט וארכני כמגלה טפח ומסתיר טפח:


וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר
וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה:
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה
וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ:
וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה


המילה "בשדה" המופיעה בראשית הסיפור מחוללת מתח. השדה הוא זירת התרחשות מוכרת. הפעם הראשונה שבה מופיעה המילה "בשדה" בתורה עוסקת גם היא במפגש בין אחים עוינים. "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" והסוף ידוע: "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". (בראשית ד, ח). השדה הוא מקום פתוח, נטול הגנה, המזמן אובדן כיוון וחוסר בהתכווננות. יוסף מצוי במצב של 'תעייה', ומבוכתו מתווספת למתח ולדרמה הטמונים בסיטואציה. לכאורה קשורה מבוכתו של יוסף לחוסר התמצאות במרחב. אך נראה שהיא מבטאת בלבול עמוק יותר. לגבי מהותו של בלבול זה נחלקו המפרשים.


המלבי"ם מסביר את מבוכתו של יוסף בפשטות, יוסף איננו מוצא את אחיו בשכם, ואין לו מושג להיכן לפנות ולאן להמשיך את מסעו (לז, טו) לדבריו, יוסף מבין שהליכה עם צאן למרעה איננה יכולה להיות הליכה למרחקים גדולים ועל כן, שעה שהוא מגלה שהם החליטו להעתיק את מקומם למיקום מסוים ומדויק מבוכתו גדלה. שהרי זוהי החלטה מן הסוג שרועי צאן אינם מקבלים, שהרי הם צועדים לאיטם בעקבי הצאן ממרעה למרעה ללא מטרה מדויקת. בתגלית של האיש ישנו אם כן רמז אפי-מוקדם להתרחשות הצפויה. בשלב הזה מבוכת החיפוש נגמרת, והקורא נותר לעקוב אחר הכרעותיו של יוסף.


בניגוד למלבי"ם הקורא את הסיטואציה מעמדה פשטנית מציאותית, היו שקראו את הפרשה כאפופת סוד. לפי הדעות הללו ברור שהאיש הינו מלאך (הטיעון מופיע כבר במדרש), וכי האיש פנה אל יוסף ולא יוסף אליו משום שמאת ה' נשלח לכוונו, ההוכחה לכך היא ידיעתו המוקדמת את זהותם של אחי יוסף ואת המקום שאליו הלכו. בנוסף, משמעות מילותיו של יוסף "את אחי אנכי מבקש" מרמזת לחיפוש ממושך יותר, לחתירה למפגש רוחני שבסופו יבוא שלום בין האחים. וברור, שהדרך לכך איננה שוות ערך למרחק הריאלי שבין שכם ודותן (זוהר וישב; אלשיך ועוד).


אפשרות שלישית היא האפשרות שמציע ר' צבי הירש מדינוב. לדבריו התעייה של יוסף במהותה היא דיאלוג "דתי" פנימי שעניינו בירור חובתו ההלכתית. מצד אחד, יעקב ביקש מיוסף ללכת לשכם לראות את שלום אחיו. יוסף היה בשכם ומילא את הוראת אביו ואולי פטור כעת ממצוותו. מצד שני, שמא אחיו עדיין נמצאים בגבולות המורחבים של שכם והוא עדיין לא ביצע את המשימה בשלימותה. וכדבריו:
וכשלא מצאם בשדה ג"כ היה תעה, ר"ל נבוך בחקירתו בעת היותו בשדה לומר, הנה סוף המאמר יורה לילך באשר ימצאם והתחלת המאמר יורה שהם רועים בשכם, ואפשר היה לתרץ שהם בגבולי שכם, וכהיום שאינם גם בגבולים ובשדה, אז היה תעה ונבוך בחקירתו מאמרי אביו (אגרא דכלה, וישב).


מבוכתו של יוסף מתוארת על ידי ר' צבי הירש מדינוב כהיסוסיו ולבטיו של תלמיד חכם ופלפלן בסוגיה תלמודית. על ידי המלבי"ם כשל אדם הנבוך אל מול עובדות לא פשוטות, הנדרש לעשות הכרעות במצב מסופק ועל ידי הזוהר כמי שמובל בידי שמים אל המסלול המדויק המוכן לו. כל אחד מן הפירושים מתאר את המבוכה המוכרת לו, והתואמת את האופקים הפרשניים שלו. כל אחד מהם מתאר רובד אחר של ליבון והתמודדות שלכולם מקום בליבו של יוסף. הוא אמור לפתור את הבעיה, הוא יודע שהוא מובל על ידי חלומותיו וכי הוא מושגח באופן מיוחד. והוא גם מדייק באופן לוגי למדני את משימתו על מנת להגיע למסקנות מדויקות ונכונות. החוויה המלכדת את שלל התהיות, אינה מובאת בפרשנים. במקומם ניתן לתאר כי יוסף מודע מאד לכך שהעכבות והמניעות הם מבוך חייו. הקושי והתעיה העיקריים הם בשאלת האופן שבו עליו לנווט בין התודעות השונות. הוא תועה בבחירה בין כלל האמצעים העומדים לרשותו ככלי פעולה.


האם עליו לפעול על פי תבונתו ולהגיב למציאות באופן שבו היה נוהג כל אחד אחר במצבו?

 

האם עליו להניח לגורל להובילו לנקודה שאליה הוא הולך ממילא?


או שמא עליו ליזום, לפעול, לנתח את הנתונים, להתייחס לכל אבן דרך כאל טקסט שיש לפענחו ובעזרתו להגיע לפתרון הרמזים הנשלחים אליו משמים, כדי להבין מה חובתו בעולמו.


אפשר ששלוש הגישות מובילות את יוסף אל עבר המשך המשימה של חיפוש האחים, האחים שנסעו מן האחווה. האינסטינקט הבסיסי חובר לחובה ההלכתית של מצוות כיבוד אב ושניהם מסמנים את השביל שביסודו הגורל המשותף. הגורל המחייב את הדגשת הקשר על פני המבדיל והמפריד.