A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות שם המשחק
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

שם המשחק /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

מוקד הכשל במפגש בין פרעה למשה היא חוסר היכולת של פרעה להבין מה בעצם רוצים ממנו.


משה ואהרן פותחים את ביקורם הראשון במופע של מופתים, והופכים אל מול עיניו של פרעה את המטה לתנין (ז,י). אל מול המופת הזה מציג פרעה את יכולותיו של בני עמו בקסמים, והחרטומים עושים אף הם כדוגמת הדבר בלהטיהם (שם, יא).

 

בהמשך, במהלך מכת דם כשהדם בכל ארץ מצרים, ממשיכים החרטומים להוכיח שאף הם מסוגלים להפוך מים לדם, ומאוחר יותר גם במכת צפרדע הם עדיין ממשיכים במתודה הפאתטית הזו (ז, כב; ח, ג). כתוצאה מן החיקויים הללו חש פרעה שהוא נתון במפגן כח ועוצמה.

 

במכת הכינים החרטומים כבר מודים כי "אצבע אלוקים היא" ומקווים שהמבצע להפגנת הנוכחות של אלוהי משה ואהרון ייפסק. המערכה על הוכחת מציאות ה' ככח השולט במציאות – הוכרעה (ח, טו). אולם המכות נמשכות ומתברר שיש להן מטרה אחרת לגמרי.

 

רשימת המטרות, כפי שהיא נאמרת לפרעה מפעם לפעם, מכילה מגוון לא קטן של אפשרויות: ה' רוצה לציין את עם ישראל באמצעות המכות וליצור חיץ ברור בינם ובין המצרים ובכך להוכיח את סגולת ישראל (ח, יח). אך במקום אחר מוסברות המכות בטיעון מסוג שונה: "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ", ו"בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ". ונראה שמדובר בפרסום שם ה' בעולם ובפעולות החשובות לתדמיתו.

 

עם התקדמות המכות עובר הקב"ה מפגיעה ברכוש ובבהמות למכות שיש בהן כוונת פגיעה באדם: "ואך אותך ואת עמך בדבר" (ט, טו). כעת על הפרק - לא עוד הוכחת שליטה ביקום ובסדריו - אלא עשיית צדק ופעולות ענישה. יחד עם זאת, מתגובת פרעה במהלך מכת הברד "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" נראה שמטרת המכות הייתה הכנעה, הכרה בחטא (השעבוד או הסירוב לבקשת משה) וחזרה בתשובה של העם המצרי (ט, כז; י, יז).


לא רק מטרת הפעילות האינטנסיבית של הקב"ה במצרים נסתרת ואינה גלויה, אלא גם הבקשה שאותה פרעה מתבקש למלא אינה בהירה וחדה. מה מבקשים ממנו משה ואהרן בעצם? מן המפגשים הראשונים עולה כי משה מבקש במפורש את שחרורו של העם ממצרים ופרעה ממאן לשלח את העם (ז, יד). אך מן ההמשך משמע שמשה מבקש לשלח את העם כדי לעבוד את ה' (ז, טז ; ז ,כו). ונראה שמדובר בשחרור מעול ההשקפה הדתית המצרית בלבד ובתביעה לחופש דת. יחד עם זאת, מן ההצהרה של פרעה לאחר מכת ערוב "לכו זבחו לאלוקיכם בארץ" (ח, כא) משמע שפרעה מבין בשלב הזה שעל הפרק הענקת חופשה זמנית, לצורכי קיום ריטואל חד פעמי.

 

הדיאלוגים המרובים שבין משה לקב"ה תוך כדי המכות, מאפשרים הצצה לתדריך שהקב"ה נותן למשה. שם מתברר שהתמונה ברורה מההתחלה. המטרה היא להוציא את בני ישראל ממצרים לצמיתות, כפועל יוצא יהיה צורך לשחררם מעול תרבות-זרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. המצרים ויראתם את ה' אינם מטרה כשלעצמה. יחד עם זאת, למילוי מטרות אלה ישנה טקטיקה מסודרת ומובנית: הקב"ה בהחלט מעוניין לעשות במצרים שפטים, ולהופיע שם במלוא עוצמתו. לא זו אף זו, פרעה עצמו הוא אחד מכלי השרת והמכות שהקב"ה משית על מצרים. הקב"ה מודיע למשה מראש כי "לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים" (יא, ט). לו פרעה היה נכנע בשלב מוקדם הקב"ה היה נאלץ לכבוש את זעמו. המצרים מבינים את העובדה הזו בשלב די מאוחר "עד מתי יהיה זה לנו למוקש" (י, ז).


דרכו של הקב"ה במצרים היתה לזרות בלבול ולפעול בחוסר שיטתיות. לפזר סיסמאות מרובות, לשדר מסרים משתנים, לפנות אל הרגש אך גם אל השכל. להופיע באותות ומופתים אך גם להזיק ואפילו לפגוע בנפש. לדרוש דרישות מרובות שאף אחת מהן איננה נצרכת למעשה.


שם המשחק של הקב"ה הוא לא לגלות את שם המשחק. להרוס את החוקיות והשיטתיות ולפעול בכל אמצעי שהוא. לדרך הפעולה הזו וזאת ככל הנראה מכמה סיבות.


במישור התיאולוגי: מלחמת ישראל במצרים איננה רק על חילוצם מן הגלות. היא קריאת תיגר על פירמידה שבראשה עומד אדם שחושב עצמו לאלוה. מלא משכרון כוחו. מצרים כולה שייכת לו וכן כלל אזרחיה. העבדות נראית בעיניו הגיונית ולא פחות מזה הריגת בנים והשלכתם ליאור. על כגון דא, אין אלא לפעול למחיית כל ניצוץ גאווה.


במישור הפלילי העונשי: פרעה שחק את מושגי השיטתיות והסדר והפך אותם לכלי משחית. תחת גלגלי החוק כרעו ונפלו יום יום אנשים נשים וטף שכל יישותם הפכה לדלק בממלכתו מכח סדרי ההיררכיה השלטונית. התגובה הראויה היא בזריעת בלבול וטירוף ובשידוד מערכות.


אך חשוב מכל, במישור הערכי רעיוני: הופעת הקב"ה בעולם איננה מוגבלת ואיננה מתועלת לכלים ולתבניות שהאדם מסוגל לקלוט. "למה באה שבירה? לפי שהאלוקות נותנת לפי כוחה, והמקבל מוגבל הוא" (אורות הקודש ב, עמ' תקכז). הבלבול עשוי להיות חלק מן החוויה האנושית. הוא עצם עצמו של המפגש של האדם עם הבורא. ניסיונותיו של האדם לתת פשר אחד לקורות אותו, לתת הסברים מדעיים, רציונליים, מוסריים ואחרים אינם קולעים. ההסבר היחיד לכלל התופעות הוא הקב"ה סיבת כל הסיבות. הופעת ה' בצורה אינטנסיבית בכוח מלא, היא סוג ההופעה שאין לשום אדם בעולם כלים לקלוט. הפיזור הרעיוני, ריבוי המחשבות, ועוצמת הפעולות הם חשיפת יתר וחיבור למתח גבוה.


העובדה שהברד לא פוגע בארץ גושן ושבכורות ישראל אינם מתים, העובדה שהמצרים הלכו בחושך ובני ישראל הלכו באור, כל אלה אינן מוסברות בדרכים של תופעה מדעית, ביולוגית או אקלימית, אלא של תופעה רוחנית.. בשעה שהמצרים תרים אחר הסבר הם מהלכים בחושך. אך מי שיש בידו נר ה' יכול למצוא את האור גם בחשכת מצרים.