A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות והאלוקים אינה לידו
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

והאלוקים אינה לידו /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

מצבו של מי שרצח אדם אחר בשגגה הוא קשה ונורא. על אף שהוא לא חרג מגבולות ההתנהגות הסבירה גרמו מעשיו לאובדן נפש ועולם מלא. במקרה כזה על אף העדר הזדון, מוטלת עדיין אחריות, גם אם מופחתת, על שכמו של הרוצח והוא נענש. הוא אינו מומת אך הוא גולה. התהייה על עצם הטלת רבב באותו אדם נענית בפסוק המתאר את דינו: "ואשר לא צדה, והאלהים אינה לידו". במילים פשוטות וקצרות התורה מערבת את הקב"ה כמי שסובב את מהלך העניינים, וגרם למקרה הנורא שיתרחש באופן שבו התרחש. האלהים אינה לידו. וכאן הבן שואל איך זה שהקב"ה נהיה מחותן כאן? מדוע טופלים עליו את האשמה? מדרש האגדה ובעקבותיו הפרשנים הבינו כי המשמעות של הפסוק היא שיש כאן מהלך אלוקי מתוכנן בקפידה.


דרשתו של ריש לקיש הפכה לפירוש פשטו של הפסוק כמופיע אצל כל פרשני המקרא:


ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא:
...במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה (מכות י, ב)


הסיפור שריש לקיש מספר מתאר כיצד הקב"ה מסבב את עולמו. רוצח במזיד שחמק מעונש מוות כי לא היו עדים, הוא זה שייהרג בשגגה. בזה ייחתם דינו על הרצח. גם מי שהרגו אינו חף מפשע. לפי דברי ריש לקיש מדובר במי שכבר הרג בשוגג פעם אחת אך לא היו עדים למקרה. כעת הקב"ה מסבב שירצח שוב בשגגה, ככל הנראה הפעם בעדים גמורים. בפעם הזו ישלם את חובו הישן לחברה. דרשתו של ריש לקיש מתייחסת לשני פסוקים, זה שבפנינו: "ואשר לא צדה והאלוקים אינה לידו" ופסוק נוסף מספר שמואל "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ" (שמואל א כד, יג). פסוק זה הוא ציטוט מתוך דברי דוד לשאול, לאחר שגזר את כנף מעילו בשנתו במקום להשכים ולהורגו. וטענתו של דוד בפיו


דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ... וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ: (שם, יא-טו)


דוד טוען כנגד שאול שהוא רוצה להורגו במזיד, אולם דוד עצמו אינו מוכן ללכלך את ידיו בהגנה עצמית והוא קורא לקב"ה למשפט. דוד אינו מוכן לפעול אוון באשר הוא למד ממשל הקדמוני כי "מרשעים ייצא רשע". מהו משל הקדמוני? ריש לקיש סבור שמשל הקדמוני הוא מה שגילה לנו הקב"ה, הקדמון, בתורתו בפסוק הזה "והאלוקים אינה לידו". הקב"ה גילה לנו שגם נקמה מוצדקת היא פעולה בעייתית והיא 'רשע', היא אולי נכונה אבל נגועה באכזריות. רק רשעים מתאימים למלא את התפקיד הזה. הקב"ה כביכול מוזמן לגלות לנו מיהם הרשעים שמהם ייצא הרשע (ראו רש"י לפרשתנו). הרד"ק בפירושו לספר יחזקאל מוסיף שבאמת עיקר פעולתו של הקב"ה ביחס לרוצח בשגגה הוא עצם חשיפתו. הטלת הכתם על מצחו. ושעובדת היותו רוצח בשגגה נסתר מעידה עליו שהוא חי חיים אפלים, חיים של חוסר כנות ושל צביעות. עונשו אינו הגלות, עונשו הוא שכל מה שהסתיר, נחשף לאור השמש (יחזקאל פרק יד). לפי הביאור הזה פעולת ה' בעולם בדרך של מידה כנגד מידה שומרת על שיווי המשקל בעולם. ישנה מערכת מאוד עדינה של איזונים, אין פגיעה קלה שאין בצידה תגובה הולמת מדויקת. באופן הזה מתברר שדווקא במצבים לא מוסברים אנו נתקלים בגילוי אלוקים.


דא עקא, ישנו כשל לוגי בסיפור. שכן הרוצח שרצח בשגגה בפעם הראשונה לא היה אשם במעשהו. אם כן, מדוע גלגלו משמים שירצח בפעם הראשונה בשגגה? בשביל להצדיק את הסיפור יש לומר שרק מי שרצח בשגגה פעמיים מגיע לו לגלות. טענה כזו ודאי אינה נכונה ואינה סבירה. ואיזה מין עונש זה לרוצח בשגגה שהוא רוצח שנית בשגגה? (ראו פענח רזא לפרשה).

אולי בגלל הקשיים הללו, מובאת בגמרא דעה 'רכה' יותר, דעת רב הונא:


מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
מן התורה, דכתיב: לא תלך עמהם, וכתיב: קום לך אתם (במדבר)
מן הנביאים, דכתיב: אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך (ישעיהו)
מן הכתובים, דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (משלי)


רב הונא מוכיח שישנו עקרון יסודי החוזר בתורה בנביאים ובכתובים שלפיו תת-המודע של האדם פועל ומזין את פעולותיו. אדם מוצא את עצמו תמיד במקום שאליו הוא שואף, במקום שמתאים להלך רוחו ואישיותו. אין מקרים, יש בחירה. לפי רב הונא, שקדם לפרויד, כאשר תחת ידו של אדם נשמטים דברים באופן בלתי מוסבר, פליטת פה, פליטת קולמוס, הוא מעווה את פניו בדרך מסוימת בעלת משמעות, הוא חש כי ידו הולכת מעצמה, בכל המקרים הללו האדם מגלה את עצמו. דווקא כשהוא מניח למקרה, כשהוא אינו מודע וכשהוא איננו בוחר, שם מתגלית עוצמת אישיותו ושם מתבררות כוונותיו.


האר"י הקדוש לא קרא את הפסוק על פי הטעמים ובהתעלם מן האתנחתא, הוא מציע שישנו בפסוק אחד מרמזי חודש אלול : (ואשר לא צדה)"אנה לידו, ושמתי לך"(מקום אשר ינוס שמה). המעבר בפסוק מן האלוהים הנסתר שאנה לידו, אל האלוקים הנוכח שפונה לאדם ואומר לו "ושמתי לך", יוצר את התחושה שהגילוי האישי וגילוי אלוקים מחייבים את האדם להנכיח את הקב"ה, להוציאו ממקום הסתר ולהשליטו בחייו על מנת שיוכל לתקן דרכיו.