A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים זכור את אשר עשה לך עמלק
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

זכור את אשר עשה לך עמלק /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

אנו מורגלים לחיות בתוך מערכת מצוות מסועפת. כל מצווה מתפרטת להלכות וגדרים מדויקים המתווים את דרכנו. מגבילים אותנו במידה המדויקת ומכוונים אותנו לחיים ערניים של זהירות. כך, כשהתורה מצווה אותנו לשמור שבת ולהימנע ממלאכות באים חז"ל ומפרשים שמדובר בשלושים ותשע אבות מלאכות. חז"ל אף מפרטים את רשימת המלאכות ודנים במהותה של כל מלאכה ומלאכה והצורה המיוחדת של עשייתה, שאם האדם יעשה אותה בדרך זו, יתחייב עליה מן התורה. לכן, מי שקושר קשר לא יתחייב על הקשירה אלא אם כן הקשר הוא בן קיום לזמן ממושך, ולדעות מסוימות רק אם הוא קשר אומנותי ויחודי. המפרשים המשיכו את מפעלם של חז"ל ודנו גם בשאלה של הגדרת משך הקיום כקריטריון לכך שהקשר ייחשב בן-קיימא ואף דנו בשאלה אם דעת האדם לשמור את הקשר לזמן קצר היא הקובעת את דינו כדבר שאינו בן קיום או שאופיו של הקשר כשלעצמו הוא הקריטריון לכך. זוהי רק דוגמה לאופי המפותח של המערכת המצוותית. כזה שאינו מותיר רווח של יצירתיות וחופש מחשבה.


לעומת זאת, יש בתורה מספר מצוות שהדרישה המעשית לקיומן אינה ברורה דיה. אם בשבת עסקינן, נשאל את עצמנו כיצד אנו אמורים לקיים את המצווה החיובית של שביתה ממלאכה. הנביא ישעיהו דיבר בכלליות על הבעיה העקרונית של ההיצמדות לגדרי מצווה שאין מאחוריה מהות של קרבת ה'. כך ככל הנוגע לצום יום כיפור, שאין בעקבותיו מחילה. יום הכיפורים לא יפעל את פעולתו גם אם הצום נעשה כנדרש על פי הספר, משעה מסוימת ועד שעה מסוימת, ללא אוכל וללא שתייה של יותר משיעור האכילה או השתיה. התענית עצמה אינה מספיקה, אם היא לא מהווה ביטוי להלך נפש פנימי של חזרה בתשובה ושל חרטה על עוונות. בדומה ליום כיפור, אומר הנביא ששבת של הימנעות ממלאכה איננה שבת במובנה המלא. את הזמן שמתרוקן ממלאכה וטורח יש למלא בתוכן של עשיה חיובית "שבתית". עשיה הכוללת שינוי בדיבור, במאכל, בהנהגות, בצורת ההליכה, במרחקי ההליכה, בלבוש ובמנוחה. הרעיון הזה של השביתה והמנוחה עשוי להיתרגם אף הוא לגדרים מדויקים ולהכנס לתבניות פעולה. אך קיימת הסכנה שתיחום ברור יגרום לרעיון השביתה והמנוחה לחזור ולהיות עקר, כאיסור המלאכה.


יש מצוות שמלכתחילה מוצגות באופן אמורפי ואין בהם השניות של איסורים וחיובים שבחלקם מוגדרים ובחלקם כלליים ורעיוניים. מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' היא מצווה על הלב, שנראה שטביעתה וקיבועה לתוך גדרים מדויקים יכולה להוליד אנשים שרואים את חבריהם רק מבעד לפריזמת החיוב ובגדרים של כמויות ושיעורים, אך לעולם לא יאהבו אותם.


אחת מן המצוות שמתקיימת בהן שאלה זו היא מצוות זכירת עמלק. המצווה הזו מיתרגמת באופן עקרוני לחיוב השמיעה של הפרשיה פעם בשנה (ספרא בחוקותי, א, א). אך מה מהותה של מצווה זו? מה מצופה מאיתנו באשר לזכירת עמלק? מה בדיוק אמור להתעורר בנפשנו בזכות הזכרת אותו מעשה משפיל של התגנבות העמלקים למחנה עם ישראל והזינוב בנחשלים?


מקובל לחשוב שהציווי נוגע לזכר האויב לצורך לדעת לזהותו ולשמר את הריחוק והטינה בין העמים. המשימה החשובה הזו של ידיעת האויב היא הפן השלילי של הדיון. הפרשיה עוסקת לא רק בשפלותו של עמלק, אלא בהיותו של עם ישראל "עייף ויגע" ושמא גם "לא ירא אלוקים". המפרשים נחלקו אמנם אם עניין אי היראה נאמר על עמלק או על עם ישראל. עצם ההיסוס משרת את המחשבה שיש קשר בין היגיעה, העייפות והתשישות לאובדן דרך, לאיטיות הליכה, להליכה על הקצה ומשם קצרה הדרך לסירוך רגלים ולאבדון. הפרשיה עוסקת בחולשותיו של עם ישראל הכרוכות בשחיקה מזדחלת. ובחוסר רצון לעשייה ולמעורבות.


ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, מלמד שלא היה הורג בהם אלא בני אדם שנמשכו מדרכי מקום ונחשלו מתחת כנפי הענן (ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רצו ).


לפי הספרי, הכרסום שעמלק כרסם בעם ישראל לא היה פיזי בשורשו. עמלק זינב במי שהיה נחשל בקצה המחנה, במי שמצא את עצמו מהסס באשר לשייכותו לעם ישראל. באלו שלא היה בהם הכח להמשיך במסע המייגע של הליכה בדרכי ה'. אלו שמאסו בקישור למערכת המגבילה של המצוות ושל פרשנות התורה. שנואשו מן הדיאלוג המתמיד עם הקב"ה ומן המתח הקיומי היומיומי. פירוש הפרשיה באופן הזה, איננו מותיר את סיפור העמלקים כעניין היסטורי ואפילו לא כשמירת טינה לעם אחר. הוא מעמיד במרכז העניין את הזכירה, משום שצריך לעמוד ולעורר את הלב לעשיה חיובית של אהבת ה' ושל שייכות לדרך הארוכה ולמסע המפרך של קיום מצוות ושל פרשנות התורה. וכך מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין שהעניין הזה של זכירת עמלק אינה בעיה רק של כלל ישראל. היא בעיה של כל אדם ואדם ובכל דור:


וגם בכל נפש פרטי בכל דור ודור הוא כן. ההתחלה הוא הרישול בעבודת ה' יתברך וצריך להתחזק בהתחלה, על דרך שאמרו (סוטה מ"ד ב) "תחילת נפילה- ניסה" שכשאובד זריזות לבו לעמוד בקשרי המלחמה ורוצה למלט נפשו להיות בשב ואל תעשה וחושב שימלט ואינו כן כי זהו ההתחלה לנפילה (ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ טז)


הדרישה להיות יהודי היא דרישה כללית שיש בה יותר מאשר הימנעות מטעויות ומעבירות. הדרישה להיות יהודי היא דרישה לאקטיביות, ליצירת חלל מוסרי בעולם, לעמידה איתנה אל מול זרמים פוגעניים המטילים רפש בערכינו ולא רק בעצם קיומנו. המסע הזה מחייב איתנות ויציבות. המחיר של רפיון רגעי הוא בהופעת עמלק, בהופעת השתמטות יחידים, היפרדות מן הכלל ומהמחויבות להיות.