A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות חיים בצל מסע
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

חיים בצל מסע /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

חומש שמות מסתיים בתיאור החיים בצד המשכן:
ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלותו. כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. (שמות מ, לו-לח)


חיי ישראל במדבר מתוארים כחיים בצל מסע. כל עוד הענן מעל המשכן עם-ישראל נשאר במחנהו. ברגע שהענן עולה, על עם ישראל לארוז וללכת בעקבות הענן אל מקום שבתו החדש והלא נודע.


צורת החיים הזו מתוארת בדרך למדנית מעניינת דווקא במקורות "אחרונים". מקור אחד משקף את החוויה הזו באמצעות דיון בשאלה האם וכיצד יכולים היו בני ישראל להקריב קרבנות במהלך שהותם במדבר. עיקר הדיון נסב סביב שאלת הקרבת קרבן הפסח. ייחודו של קרבן פסח בכך שהוא מוקרב לשם אכילה ואין להקריב את הפסח כשאין מי שראוי לאוכלו. לאור הלכה זו נשאלת השאלה כיצד יכולים היו בני ישראל בעת שהותם במדבר להקריב קרבן פסח בשעה שקיים החשש שהאכילה תתבטל אם בסמוך להקרבה יעלה הענן ועם ישראל יצטרך להיחפז ולצאת לדרך.


על הקושיה הזו אף משיבים בדרכים פתלתלות: ראשית שיכולים היו להקריב קרבן פסח בשנה שבה ליל הסדר חל בשבת. שכן, חזקה על הענן שלא הורה לעם ישראל לחלל את השבת ולצאת ולטלטל בשבת מרשות לרשות. שנית, מפני שאיסור תחומין חל גם ביום טוב ועל כן לעולם עליית הענן בערב הפסח תהיה כרוכה בחילול החג או השבת הבאים בעקבותיה. אך המפרשים הציעו שבעיית ההקרבה בכל זאת ללא פתרון. שכן הסמיכות לחג או שבת אינה מונעת את המעבר והמסע שהרי ניתן לטלטל ולהוציא בשבת על ידי פתרונות מתוחכמים, כמו למשל בעשיית המלאכה על ידי שניים באופן הפוטר את העושים מאיסור ומעונש. ואם כן, ייתכן שהענן יצווה על מעבר אף בשבת או ביום טוב מפני שניתן לשנות מקום גם בלי לעבור על איסורי תורה. ממילא לא ניתן לעולם להקריב קרבן פסח במדבר (ראו: המקנה קידושין לז, ב; שו"ת מהרש"ם ח"ו, סי' עה).


דיון נוסף המתאר את השפעת הענן על שטף החיים אנו מוצאים סביב עניין קבורתה של מרים. הפסוקים מתארים שעם ישראל הזדרז לקוברה. ומסבירים המפרשים שהמהירות נבעה מן החשש שמא עם ישראל ייאלץ לפתע לנסוע לדרכו. כך, מה שאפשר לעשות מיד אין דוחים לאחר כך (פנים יפות, פר' חוקת ד"ה והנה איתא).


שאלת הקרבת הפסח כשלעצמה והאופנים שבהם הציעו המפרשים לפתור את עניינה פחות מעסיקים אותנו. גם בעיות הקבורה של מרים נפתרו מזמן. אך השאלה המהותית שמציפים המפרשים היא שאלת אופי החיים מתוך תלות מתמדת באפשרות התנועה. המצב המתואר הוא של אי יכולת לתכנן לטווח הארוך ובקושי לטווח הקצר. הרעיון שעם ישראל יארוז אפילו באמצע השבת את מיטלטליו ויתארגן לנסיעת "בדיעבד" תוך הקפדה על עשיית מלאכות בשינוי, באופן שתיווצר אחריות מופחתת, נשמע הזוי. וספק הוא בעיני אם הפתרון ההלכתי אכן אפשרי. אבל עצם העלאתו מעידה על כך שכל שמירת המועדות והשבתות היתה תלויה על בלימה. שבת שמנוחתה מופרת מעצם זמניותה של המנוחה.


שאלת קבורת מרים מתעדת לא רק את העובדה ההיסטורית אלא את חווית אי השקט, את אובדן היכולת להשתהות, לחשב מהלכים ואת העדרו של 'זמן איכות'.


חוסר הנחת הזו עומד בסתירה למשמעות הענן: נוכחותו הקבועה של הקב"ה בקרב עם ישראל. מאותו הפסוק עצמו המתאר את התלות המוחלטת בענן, לומד הספורנו:
"וכל כך היתה שריית השכינה קבע במשכן שלא היה מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים לנסוע" (ספורנו פקודי).


גם המדרש בתארו את שבעת העננים המלווים את עם ישראל בדרכו מתאר מציאות אוטופית מופלאה וקסומה:
ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל להם את הגבוה ועושה להם דרך סרט ומישור (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג )


לפי המדרש עם ישראל חי עם שבעה משרתי ציבור. שירות שכלל: הגנה היקפית, סלילת דרכים מתוקנות ויישור ופילוס דרכים ושבילים נוחים למעבר באדיבות מע"צ עננים. נוכחות העננים הפכה את בני ישראל לפי זה לעם מפונק ומחוסר דאגות.


הפער שבין המדרש ופירוש הספורנו מצד אחד לבין העמדה המשתקפת מתיאורי הלמדנים המאוחרים יותר מן הצד השני מלמד על נקודת מבטו של הפרשן. מי שבחר להצביע על הקושי שבנדודים המאיימים קורא בספר שמות את סיפורו הממושך של עם ישראל כעם נווד בן אלפי שנים התלוי בעננות החולפות על פניהם של מלכים ורוזנים. מי שבחר להצביע על הממד מחמם הלב של הקשר האישי והקרוב עם הקב"ה או על הממד הניסי המסלק דאגה קורא את פרשיית המדבר בגעגוע, כפי שעשה ירמיהו: "...זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב, ב).


הקריאה המשלבת בין השניים אף היא אפשרית. לקירבה לה' יש מחיר גבוה. חוסנו של האדם ותחושת הקביעות שלו, כמו גם השאיפה להתקדמות ועשייה תלויים כולם בגאווה ובעמידה העצמאית. הם מתקיימים רק תוך טשטוש חוסר האונים של האדם מול הבורא, בזכות הביטחון בהמשך החיים היציבים, האפשרות לערעור השגרה באבחת בשורה – נשכחת ומודחקת. קירבת ה' מסבה אושר ועונג אך גם ביטול מוחלט.


את התיאורים הפרשניים הקוטביים של החיים בצל המסעות ניתן לקרוא כמתייחסים לשני "מצבי ענן" שונים. ענן ה on וענן ה off: ירידת הענן ועלייתו. מצבי ענן אלו של עליות וירידות מתארים יחדיו את עצם חוויית התהפוכות הקיצוניות. הפער שבין שני הפירושים מספר סיפור שלא תם במדבר. כמו באודיסאה, גם סיפור המסע של עם ישראל הוא סיפור של המתנה ארוכה לשיבה מאוחרת. סיפור המסע הזה הוא סיפור של שכינת עננו של הקב"ה והתרחקותו המטלטלת. פחד נטישתו בצד תקווה לשובו המרגיע. זהו גם סיפורו המבלבל של מי שאינו יודע להבחין בין מנוחה וטלטלה וחש ספק קיומי מתמיד.


אנו מסיימים את חומש שמות ביציאה משעבוד לגאולה. אך הגאולה אינה חתימתו של תהליך, היא רק תחילתו.
חזק חזק ונתחזק.