A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראקרבן עולה ויורד
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

קרבן עולה ויורד /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

קרבן היולדת הוא תרכובת של שני קרבנות: עולה וחטאת. שה לעולה ובן יונה או תור לחטאת (ויקרא יב, ו).  אולם, התורה אינה מסתפקת באפשרות אחת להקרבה אלא בהמשך מציגה סולם של אפשרויות: "ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה..." (שם, ח). רמתו של הקרבן נקבעת בהתאם ליכולת הכלכלית של האישה, הוא קרבן פרוגרסיבי, או בלשון חז"ל: קרבן 'עולה ויורד'. קרי, אם אין בידה להביא שה לבית המקדש, תביא תור או בן יונה כחלופה. וכך בפועל יובאו שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה (משנה כריתות ב, ד). קרבן עולה ויורד שייך לעולם של הכפרה הנוספת על הטהרה. האפשרות להוריד את העלויות ועדיין לזכות בכפרה מנגיש את אפשרות הכפרה לכל.    את הרף הכלכלי המדויק שממנו ואילך המקריב מתחייב ב"מדרגת המס" הגבוהה של שה קבעו חכמים קצת מעבר לעצם היכולת לרכוש שה. על פי מדרש ההלכה "יש לה שה ואין לה צרכיו מנין שתביא קרבן עני? ת"ל די שה" (ספרא תזריע א, ד). אם אישה יכולה להשיג שה, אבל החזקתו וכלכלתו הן מעל ליכולת שלה היא תהיה פטורה מהבאת שה ותוכל להסתפק בקרבן מן העוף. בילדותי, כשהטיסות לחוץ לארץ עדיין היו יקרות ומעט אנשים הרשו לעצמם לטייל כך סתם מעבר לים, אמרה לי דודה שלי שהם טסים רק אם יש להם די כסף גם כדי לרכוש מתנות ולהביא איתם ארצה. כלומר, לפעמים היכולת לממש פנטזיה מסוימת – אין בה די. באותו אופן,  אישה שמוטל עליה להביא כקרבן שה, היא אישה שלא רק שחייה אינם משתבשים כתוצאה מהבאה זו, והיא אינה נדחקת בשל הכנסת השה הביתה. יכולת כלכלית איננה זהה לרווחה כלכלית.   בנוסף, המדרש מזכיר שהפתרון של התורה לבעיה הכלכלית היה עשוי להיות אחר. ניתן היה לשעבד את האישה לחוב אחזקת השה, אבל "אין אומרים לה לעסוק באומנות" ו"אין אומרים לה ללוות" (שם). כלומר, המבחן הוא ביכולת העכשווית ולא באשליה, בקרנות חסכון או בהבטחות עתידיות.  העקרון שתמציתו בתורה שבכתב והעצמתו במדרש הזה על שני חלקיו, הוא ההכרח בזמינותה של הכפרה. הכפרה שייכת לכל ואינה נחלת קומץ אנשים שהיה בהישג ידם לרוכשה. היא איננה נחלת אליטות בלבד.   ניתן גם לבאר מעט אחרת, ולומר שהתורה הציבה רף גבוה של כפרה, אך תוך כדי דיבור הורידה את הרף הזה. הנסיגה המידית, הנדירה יחסית בתורה, מלמדת שהתורה מדברת כאן בשני קולות סותרים: מצד אחד מציבה רף גבוה להשגת כפרה ומציגה אותו כיוקרתי ורב ערך, מצד שני מדגישה שהכפרה עצמה, בבסיסה, שייכת לכל ומצויה בהישג ידו של כל יהודי פשוט. השילוב בין השניים מעורר את האדם להודות על החסד באפשרות הכפרה,בלי שמצבו הכלכלי יכריח אותו לוותר על, ההנאות הרוחניות ותחושת הנקיות הטמונה בה.   מדרש האגדה ניצל את פרשיית קרבן עולה ויורד על מנת להפיק ממנו תמונת מצב של מכלול יחסי "קח ותן" שלנו עם הקב"ה. המדרש מתאר את השפע שמשפיע עלינו הקב"ה כבלתי מוגבל לעומת הדרישה הקצובה והמצומצמת מן האדם:   ראה כשנותן הקדוש ברוך הוא לישראל נותן דבר בלי קצבה, וכששואל מהם אינו שואל כי אם מעט מן המעט, הלא תראה כאשר נתן להם במצרים דבר שאין לו קצבה,  נתן להם ממון ובגדים ותכשיטים וזהב לרוב, וצאן ובקר,  וכששאל מהם לא שאל כי אם מחצית השקל,  ומן הצאן לא שאל כי אם הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שמות כט לט),  נתן להם עוף כפי כוחו, שנא' ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו' (במדבר י"א ל"א), ו כשבקש מהם לא ביקש כי אם לפי כוחם, שני תורים או שני בני יונה (ויקר' ה ז),  וכשהאיר להם לפי כחו, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו' (שמות יג כא), ו כשביקש מהם לפי כוחם, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך וגו' (שם כ"ז כ'),  כשנתן להם את המן נתן להם כפי כוחו,  וכששאל מהם לפי כוחם, שנאמר ותן שמה מלא העומר מן וגו' (שם טז לג),  כשנתן להם תבואה לפי כוחו, שנאמר ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקר' כו י)  וכששאל מהם לפי כוחם, שנא' וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (שם כג י):    הקב"ה מצטייר כאן כנדיב המסתפק במועט. כמי שהכל שלו אבל הוא מחלק בלי לעשות חשבונות ואף מותיר לאדם את התחושה שהוא בעצמו מקיים את הקב"ה. אבל המדרש מצביע לא רק על אי-הסימטריה. המדרש מצליח להראות גם את האיזון המדויק שבין הקב"ה ובני האדם. שניהם נותנים לפי כוחם. הקב"ה, שכוחו אינסופי, נותן בלי גבול ואילו האדם, המוגבל וחסר האונים, נותן בגבולות היכולת שלו ובמגבלות החשיבה התבניתית, הסופית והקצובה. זו האינסופית היא הנתינה של הקב"ה וזו המוגבלת היא של האדם.   אילו הקב"ה היה תובע מן האדם תביעות מוגזמות שמעל לרמת הישג ידו ותפיסתו הרעיונית היו תביעותיו מאבדות את משמעותן. במצב כזה היה על האדם לחפש את קירבת ה' מחוץ לספירה הקיומית שלו. למזלנו אין הדבר כך, המפגש עם הקב"ה – על אף צד השפע אינסופי ומעל לכל היגיון שיש בו – אפשרי ובר הישג.