A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברהזהירות שלא להזהר יותר מידי
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

הזהירות שלא להזהר יותר מידי /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה מתאר באחד ממאמריו תופעה אנושית שאותה חקר. הוא מתאר כיצד העולם נחלק לשני טיפוסים: אנשים שיש להם נטייה לאופטימיות ואנשים ריאליים. 

 

הרבה עסקים קטנים קמים על בסיס יוזמות של אנשים אופטימיים. יוזמות השעונות על תחזיות הצלחה ותקוות גדולות שבסופו של דבר מתבררות כתקוות שווא. הסטטיסטיקה מראה שרוב היזמים לוקים ביתר אופטימיות. ובדרך כלל גם נכשלים בהגזמה בהערכת סיכויי ההצלחה. ובסופו של דבר, ברוב מכריע של המקרים הם גם נכשלים.

 

לא זו אף זו, ככל שאדם הוא יותר אופטימי כך הוא ייטול יותר סיכונים. ככל שנטילת הסיכונים תוכיח את עצמה, כך תגבר תחושת ההצלחה ועמה גם תגבר ההערכה להצלחה נוספת. ואתה גם גוברת רמת הסיכון והחשש למשבר גדול. את התהליך המתעצם הזה מכנה כהנמן כ"חוק האופטימיות הגוברת".  אפשר להמיר את המושג האקדמי במושג העממי יותר של הימור כפייתי וממכר. מי שהתנסה בזכייה בפעם אחת יכנס להימור נוסף ללא יכולת שליטה על ההחלטה הזו ועל אלה שתבואנה בעקבותיה. 

 

אל מול הטיפוסים הללו, ששועטים אל העולם ואל פיתוח רעיונות ויוזמות עומדים האנשים הריאליים. אלה שמסתכלים על המציאות נכוחה. אינם מתקדמים ללא בחינה של כל הצדדים הרלוונטיים לעניין. אנשים כאלה נשענים על תחזיות מדעיות מדויקות. תחזיות שהן נקיות מכל הטייה ומבוססות על אפשרויות חיזוי סבירות. 

 

אילו היה ניתן לבחור בין שני הטיפוסים על איזה מדפוסי החיים היינו ממליצים?

נראה שאדם הפועל אך ורק על פי נתונים בדוקים לא יתקדם לשום מקום, אך מי שילך אחר הרעיונות המוגזמים של עצמו ימצא את עצמו רודף אחרי בדיותיו כמו ג'וחא מן האגדות הערביות. וגם עשוי למצוא את עצמו מהר מאוד במצב לא פשוט, קבור תחת נטל חובות כלכליים אינסופיים או מחויב לאנשים וקשור בהבטחות.

 

השימוש בנתונים מדויקים וסבירים יכול לשתק מערכות שלמות, לדכדך ולהוריד את המורל ולהתבוסס בנבואות שחורות שמגשימות את עצמם. אך לקיחת סיכונים עשויה להתברר כמסלול התרסקות.

נראה שהמחלוקת בין האופטימים והריאליים "נכונה". כלומר, לכל זמן ועת. עיתים צריך להיות אופטימיים ועיתים ריאליים. 

בתיאור הזה כדי לשפוך אור על המחלוקת שנוצרה בין יהושע בן נון וכלב בן יפונה לבין שאר המרגלים.

 

שאר המרגלים ראו חומות בצורות, ילידי ענק וחוסן כלכלי עם ארץ דשנה, והבינו את האיום הגדול שבנוכחותם. הם גם חישבו את רמת הסיכון והבינו את מיעוטו של הסיכוי אל מול המצב הריאלי שעמד אל מולם. לעומתם, ראו יהושע וכלב את הפוטנציאל העצום הטמון בכיבוש הארץ. והם יצאו מהנחה שאיש לא יוכל לעמוד בפניהם. שאיפתם לנחול את ארץ חמדה, וההבטחה לרשת את הארץ הנחו את מבטם ואפשרו להם, ויש שיגידו- עיוורו את עיניהם לפרש את המציאות בהתאם לחלומות. הם ראו את הענקים כטרף קל, "כי לחמנו הם" "סר צילם מעליהם". וסברו שבכוחם לפלוש גם לערים בצורות.

המתח שבין תחזיות וודאיות קודרות לבין הערכות חיוביות הוא מתח שקיים בהקשרים הלכתיים רבים. אחד המקומות הללו הן דיני חזקות. עיקרן של רוב החזקות הוא בהנחה שמה שהיה הוא שיהיה. חזקת החיים, לדוגמה, משמעה שאם אדם היה בחיים, אין סיבה להניח שמת; אם כלי היה תקין אין סיבה להניח שנשבר וכן על זו הדרך. המשנה בגיטין עוסקת בשאלה אם גט ששלח אדם זקן או חולה לאשתו ממרחקים הוא בעל תוקף של גט כשיגיע לאישה. החשש שאל מולו מתמודדת המשנה הוא שמא בזמן שעבר מעת השליחה ועד שהגיע הגט לידיה של האישה, מת הבעל. העובדה היא שאנשים מתים בסוף ואם הבעל היה זקן או חולה אזי החשש שהסיכוי התממש מרחפת מעל כשרות הגט. אי אפשר לגרש אלמנה...

 

המשנה קובעת שהשליח נותן לאישה את הגט והאיש בחזקת קיים וחי. בירושלמי מבואר שההנחה שהבעל בחיים ממשיכה להתקיים בכל מחיר. גם אם הגט ניתן מאדם בן מאה והשליח התעכב מאה שנה בדרך. כמובן, שיש כאן הפרזה. אבל מאחורי ההפרזה עומדת אמירה איתנה: החיים מתנהלים רק על בסיס כוחות של אמון וחוסן. ועל אף שהמוות מאיים ונוכח, החיים מתנהלים בהתעלם מן האיום שלו. החיים מתנהלים כסדרם רק אם לא נתן את דעתנו על האפשרויות הפסימיות האלה. 

 

רבא מסייג את המשנה. הוא קובע שחולה ששולח גט, הגט גט. אבל, אם החולה היה כבר גוסס אז בוודאי שחוששים שהאדם כבר מת. הוא קובע עוד, שאם הבעל עבר את גיל שמונים גם אז יש לפקפק בכשרות הגט שנשלח על ידו. וכך יוצא שרבא מציג את האפשרות לבחון סטטיסטיקות ולהסתמך עליהן, לשקול שיקולים ריאליים ולא להתבסס על רעיונות ועקרונות הגזורים מן החוויה האנושית שמבוססת על אשליה ואופטימיות (גיטין כח).

הסקפטיות של רבא עלולה להסתיים בתוצאה של חששות מתמידים, ואובדן האפשרות לתת גיטים על ידי שליח בכלל. מנגד, הסברה האנושית מאפשרת את ההנחה שהדברים מתנהלים כסדרם, שלא התרחשו אירועים דרמטיים ושלא כל דבר מצריך בדיקה וביקורת. 

 

בדרך כלל ההנחות הללו נדרשות לחיים נורמליים ובריאים, בפרשה שלנו ההנחות האופטימיות הללו לא רק מועילות ומאפשרות יותר. הן נחוצות כי מה שעומד על הפרק איננו המשך החיים כסדרם. עם ישראל במדבר נדרש להתעלות מעל המציאות. הוא נדרש להתקדם מעם של נוודים לעם שולט. המסר של הפרשה הוא שבחיים הרגילים אפשר אולי להתלבט בין הססנות לבין פריצה קדימה. אך מהלכים גדולים לא יתרחשו בלי מעוף ובלי חלומות. ללא הנכונות לשעוט אלי העתיד אין שום אפשרות להתגבר מעל המצב הקיים. דא עקא, החרדות והקשיים שמאפיינים דווקא שלבי מעבר כאלה יוצרים תנאים אופטימליים לקיטוב ולמתח פורה בין שתי נקודות המבט.