A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברממדבר מתנה, או למי שייכת הבאר?
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

ממדבר מתנה, או למי שייכת הבאר? /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את 

עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־ לָֽהּ:

בְּאֵ֞ר חֲפָר֣וּהָ שָׂרִ֗ים

כָּר֙וּהָ֙ נְדִיבֵ֣י הָעָ֔ם 

בִּמְחֹקֵ֖ק בְּמִשְׁעֲנֹתָ֑ם 

וּמִמִּדְבָּ֖ר מַתָּנָֽה:

וּמִמַּתָּנָ֖ה נַחֲלִיאֵ֑ל 

וּמִנַּחֲלִיאֵ֖ל בָּמֽוֹת:

וּמִבָּמ֗וֹת הַגַּיְא֙ אֲשֶׁר֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב

רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה

וְנִשְׁקָ֖פָה עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן
 

ניתוח שירה הוא אתגר ומחייב עיון איטי ומעמיק. מה שרואים בקריאה שניה אין רואים בקריאה ראשונה. וכך מתפרצות להן שכבות הפירוש ושלל ההסברים אלו מתוך אלו, ממדבר מתנה.

הרקע הריאלי ליצירת השיר בפי ישראל נראה פשוט. שפע המים היוצאים מן הסלע מעוררים את ישראל והופכים את ליבם ממפח נפש ותלונות לאור ישועה ותקוות.

מדרש הכתובים המופיע בתהילים מרחיב מאוד בתמונת המים המפכים במרכז המדבר. אולי מתוך הבנה שהתפעלות כזו שגרמה ליוזמה של העם וללא כל עידוד ותרומה של המנהיגים (אז ישיר ישראל) חייבת להיות מונעת מעוצמה אדירה של רוב טובה. "הֵ֤ן הִכָּה־צ֨וּר׀ וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֘ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ ..." (תהילים עח, כ). וכן: "פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר" (תהילים קח, מא). התיאור של תהילים של נחלים שוטפים ושל נהר זורם מועצם מעט יותר בתוספתא:

וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה 

מפכפכת ועולה כמפִּי הפך הזה 

עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות 

מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן 

מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן 

ואומרים עליה את השירה עלי באר ענו לה עלי באר ענו לה 

והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה 

וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו שנ' באר חפרוה שרים וגו' 

וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא וגו' 

היא סובבת כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון שנ' ונשקפה על פני הישימון 

והיא נעשית נחלים גדולים שנאמר ונחלים ישטפו 

הן יושבין באיספקאות ובאין זה אצל זה שנאמר הלכו בציות נהר

 (תוספתא, סוכה, פ"ג הי"א-י"ב).

על פי התוספתא לא די בכך שהסלע הפך למטהר ומסננת מים, לא די שהמים ליוו את עם ישראל לכל מקום שאליו הלך, ולא רק שסובב את כל המחנה והגיע לפתחי האוהלים ולמתחם המגורים בצנרת מסועפת אלא שהמדבר הפך למיני-ונציה ו"הן יושבין באיספקאות ובאין זה אצל זה". על מנת לבקר את השכנים היה צורך להתקין סירה ולשוט בה. או אפילו ספינה ממש כלשונו של מדרש רבה לפרשתנו: "אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה מהלכת בספינה...".

לאחר כל ההתפעלויות מעוצמת ההיענות של הנהר והשירה למים העולים ממנה, והמפכים מפינותיו של ספר תהילים ומבעבעים בתוספתא, אנו מתפנים להביט לחלקים הנוספים של השירה: מי שר ולמי הוא שר?

במדרש רבה מובא טעם לכך שמשה אינו שר ורק ישראל פוצחים בשיר: 

מפני מה לא נזכר משה שם מפני שנענש ע"י המים ואין אדם מקלס לאיספקלטור שלו 

מן המדרש משתמע שעבור משה מים הם קללה.בזכרונותיו העמוקים, מאז הימים שבהם נמשה מן המים, מים הם סיכון גדול. אך המדרש ממשיך ותוהה:

ולמה שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר בה

 משל לשלטון שעשה סעודה למלך 

אמר המלך אוהבי שם 

אמרו לו לאו 

אמר אף אני איני הולך לשם 

אף כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ומשה אינו נזכר שם אף אני איני נזכר שם.

לפי המדרש הקב"ה סילק את עצמו ביחד עם משה הואיל ושמו של משה אינו נזכר בשיר, אף הקב"ה איננו שם.

הסתלקותם של משה אהרן והקב"ה הן מצד המשוררים והן מצד בעלי השמחה היא תמוהה בכל זאת. אולי משום כך, רש"י מעיר שמשה ואהרן נזכרים במרומז בשיר עצמו "באר חפרוה שרים": "אשר חפרוה שרים משה ואהרן" (פס' יח). כלומר, השיר של ישראל מכוון אל משה ואהרן, הם המתקלסים בשפע המים כמי שהביאו את הישועה הגדולה הזו לישראל.

וכאן בנקודה הזו ראוי לשים לב שהרמז שרש"י שמע בשיר, לא נשמע באוזני המדרש. ומדברי רש"י ודברי המדרש המנוגדים גם יחד מתברר ששאלת ייחוסו של הנס בעצמה היא שאלה בלתי פתורה. אכן, המלבי"ם אומר מפורשות שמשה לא שר דווקא משום שלא באו המים על ידו. אז למי שרים כולם? במדרש ישנה הצעה:

באר חפרוה שרים... וכי חפירה היתה שם? אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים (במדבר רבה).

המדרש מציע שהבאר נכרתה בזכות החפירה שחפרו האבות. בתוספתא אותה טענה מושמעת באופן אחר. בזכות אברהם שאמר "יוקח נא מעט מים" אף הקב"ה בנתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל (תוספתא, סוטה, פ"ד). לפיכך, השיר הוא שיר של חיבור למהלך נדודים שלם שמאלוני ממרא ועד מדבר סיני.

אך המדרש ממשיך ומבאר שגם נדיבי העם לא טמנו ידם בצלחת. אף להם תרומה במפעל הייצור החדש:

נדיבי העם במחוקק במשענותם שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שבין הדגלים מלא מים (במדבר רבה).

ובמדרש תנחומא ישנו הד לבעיה עמוקה יותר:

למה ניתנה במדבר. 

שאילו ניתנה להם בארץ, היה השבט שניתנה בתחומו מתדיין ואומר אני קודם בה, 

לכך ניתנה במדבר שיהו הכל שוין בה (תנחומא, חוקת, מט).

גילוי משאבים עצומים ונצרכים הוא נושא לדיון, הוא נושא לוועדת שישינסקי ולוועדות הכלכלה בכנסת. גילוי של מקור מים גדול שכזה יש לו הרבה אבות ואמהות ודורשי זכויות. המציאה הזו, לפי המדרש, יכולה להיות של כולנו רק אם היא נמצאת במדבר. לא בחלקו המובהק של אף חלק מן העם. המדרש מתאר באירוניה את המחלוקת הצפויה אם גילויים כאלה עשויים ליפול בחיקו של בעל זכויות כזה או אחר. ברור למדרש שאוצרות טבע שייכים לכל באשר הם נמצאים. אדם יכול לטעון לקרקע, הוא יכול לטעון לנחלה, אבל אוצרות טבע שייכים לכל.

הפרשנים השונים ביטאו את הלך המחשבה הזה בעוזבם את משל המים ובעוברם אל הנמשל שהיא התורה. אף היא ניתנה במדבר. אף היא מועברת ממתנה נחליאל ומנחליאל במות. 

אין משאב יותר שופע מדברי תורה ואין פורה מהם. למי שייכים דברי התורה המבעבעים ומפכים בקרבנו בכל דור? למי שייך 'המעיין המתגבר' ו'הנהר שאינו פוסק' הזה? 

המדבר הוא בחינם, והוא אינו דורש הוצאת אישורים ואין בו שלטון מסודר ומערכת בירוקרטית מסועפת, הוא נגיש והוא של כל הרוצה להשתקע בו. אין בו מיסים ואין בו ארנוניות וכך גם התורה ותכניה שניתנו במדבר.

אבל יש פה גם עקרון הפוך. כמו שמציע ר' נחמן מברסלב:

וז"פ (במדבר כא) באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה. באר, זה בחי' ביאורי התורה, שזוכין השרים של ישראל, ע"י שמסתכל בהם בחי' משה, שעי"ז מקבל כל אחד את גדולתו כראוי לו, שעל ידי זה הם זוכין לביאורי התורה, בחי' חידושין דאורייתא כנ"ל. 

וע"י ביאורי התורה, זוכין לבושה ותשובה כנ"ל. וזהו, באר חפרוה שרים. חפרוה, זה בחי' בושה, כמ"ש (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה. כי ע"י ביאורי התורה הנ"ל, בחינות באר, זוכין לבושה כנ"ל. (ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה עב).

אם הבנתי את דבריו של ר' נחמן לאשורם, הרי שהוא טוען שביאורי התורה שכל אחד זוכה להם והחידושים שכל אדם מצליח לחדש באים מרוחם של נדיבי העם ומן המחוקק במשענותם וכולם נובעים מאותו מעיין שנבע עבורנו במדבר. מאותה תורה שנתן משה במדבר. החיבור לשפע העצום הזה יש בו הצד של ההארה הגדולה. אך יש בו גם עדות ברורה ופשוטה לכך שאנו רק כלים לתורה. שפע כה עצום וחידושים מאירים הם בעצמם ראיה לכך שאין הם שייכים לאיש. הם שייכים לכולם.