A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםהפרוזבול וטכנאי ההלכה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

הפרוזבול וטכנאי ההלכה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

ביום האחרון של אלול, בסופה של שנה שלימה של שמיטת קרקעות, חלה שמיטת כספים. שמיטת כספים היא המצווה לשמוט את כלל החובות ולשכוח מהם "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו... כי קרא שמיטה לה'". לשחרר את החייבים מעול התשלומים ואולי לאפשר להם פתיחת דף חדש. התורה לא ביארה מפורשות את הטעם למצווה הזו אך מן ההקשר ניתן ללמוד על השאיפה למיגור העוני ולשוויון הזדמנויות.

אלא שאליה וקוץ בה: על מנת שאנשים ישמטו את חובותיהם, אנשים אחרים צריכים להיות חייבים להם. וכדי שאחרים יהיו חייבים להם, הם צריכים לפתוח את ידיהם ולהלוות מממונם. כל שמיטת הכספים מתחילה מאנשים טובים שנתנו הזדמנות ראשונה לאחרים, הסכימו לתת סכום בסיסי לפתיחת עסק ותמכו בניסיון לגדול. בלעדי האנשים האלה אין שמיטת כספים. עכשיו, האנשים הטובים הללו מתבקשים להיות עוד יותר טובים, ולזנוח את הגביה של החוב.

התורה מבינה שרוב האנשים יתקשו במצווה הזו ופשוט לא ילוו לאדם אחר מחשש שכספם לא יושב. אמנם יש מצוות עשה ברורה להלוות כספים (ספר המצוות לרמב"ם, מצווה קצז), וככל מצווה גם לה יש גדרים. אבל מדובר במצווה המסורה להחלטתו הנדיבה של המלווה.

התורה בחרה להתמודד עם הקושי הזה בדרך של אזהרה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו...". התורה מזהירה אותנו שנמשיך להלוות כרגיל על אף השמיטה הצפויה. התורה צפתה שזה מה שהתרחש ונראה שזה מה שהתרחש.

סוף דבר, יום הגיע והלל הזקן "ראה שנמנעו העם מלהלוות". הקושי להלוות הוא אמתי, לקראת שנת השמיטה החשש ממחסור גובר. ואין זה זמן ראוי לחלק כספים. "החכם עיניו בראשו ואוגר בקיץ בן משכיל". הלוואות הן הדם הזורם בעורקי השוק. ובעיות תזרימיות הן חסם שוק שמשמעותו קריטית. לכן מחליט הלל הזקן לעשות מעשה ולתקן פרוזבול.

שטר הפרוזבול גורם לכך שאת החובות יהיו חייבים להחזיר למרות השמיטה. דבריו של הלל הזקן נשמעים תמוהים ומחודשים, כיצד ניתן להחליט בהינף רעיון למחוק מצווה שלמה מן התורה?

התשובה היא שהלל לא מחק מצווה אלא מצא את האפשרות להשתמש ב"מסלול חריגים" קיים. המשנה במסכת שביעית קובעת שהשביעית אינה משמטת את כלל החובות. הכל תלוי באופי החוב. כך למשל, הקפת החנות אינה משמטת, זה איננו חוב בגין הלוואה, כאן מדובר על תמורה. שכר שכיר אינו משמט באותה מידה. בקטגוריה אחרת ישנם חובות נוספים שאינם משמטים כדוגמת קנסות בגין עבירות: מפתה, מוציא שם רע וכדומה. חוב אחר שאינו נשמט הוא "המוסר שטרותיו לבית דין" (משנה שביעית פ"י). כאשר אדם מפעיל את גלגלי מערכת הגביה ומעביר לבית הדין את האחריות לגביית חובותיו מן הלווה אנו רואים בחוב כ"גבוי". חזקה על בית הדין שהממון יגיע לבעליו. ברגע העברת הנטל למערכת הגביה נגדע ההקשר המקורי ונפסק הקשר האישי בין הצדדים כלווה ומלווה. מכאן ואילך, החוב הופך להיות 'פסק דין' שיש לבצעו ולא הלוואה שנשמטת.

הלל לא עבד עם טיפקס ולא עשה delete  למצווה שלמה מן התורה. הוא פשוט זיהה במקרה החריג של "המוסר שטרותיו לבית דין" אפשרות לפתרון הבעיה העמוקה של ההלוואות. הלל סבר שניתן לדרוש מכל אחד ואחד לקחת שטר ולציין שהוא מעביר באמצעותו את כלל החובות של החייבים לו לגבייה באמצעות בית הדין. מכאן ואילך החובות לא ישמטו. מנקודת מבט זו, הרעיון של הלל הוא אמנם קצת מתחכם אבל איננו אלא ניצול של אפשרות חוקית ולגיטימית מן הבחינה ההלכתית. אדם יכול להעביר את כל הפירות שלו דרך החלון הביתה כדי שלא יתחייבו במעשרות מפני ש"לא ראו את פני הבית". אדם יכול למכור את בהמתו לגוי כדי לא להתחייב לתת את הבכור הנולד לה לכהן. אדם יכול לגבות ריבית האסורה מן התורה על ידי היתר עסקה ולהחזיק חמץ בפסח אם הוא מוכר את החמץ. לא כל האפשרויות הללו דומות ולא כל המסלולים מבוססים על אותה טכניקה הלכתית. אבל המשותף לכולן הוא שאדם יכול להתייחס אל ההלכה כשם שאנשים מתייחסים אל מערכת המיסוי. אמנם אנו מכירים בחשיבותה לכלכלת המדינה אבל איננו שמחים לרוץ ולשלם את המוטל עלינו. על מנת למנוע את נזקי המס אנחנו פונים לרואה חשבון ובדרך לגיטימית וחוקית לגמרי חומקים ככל שניתן מתשלום המס החשוב הזה. יש לזה אפילו שם: "תכנון מס". בהקבלה גם בהלכה יש אפשרות ל"תכנון הלכה". אפשר לתכנן את ההלכה כך שקיומה לא יהיה קשה לנו מדי.

 

גם הגמרא מקשה כיצד יכול היה הלל לתקן תקנה המבטלת מצווה מפורשת מן התורה, ומבארת שכיוון ששמיטה בזמן הזה נוהגת רק מדרבנן אין מדובר בביטול מצווה ממש. ולכן, ניתן לכתוב פרוזבול ובאמצעותו לגבות את כלל החובות "כאילו" שאין שמיטת כספים בתורה (גיטין לו, א). השאלה בגמרא מפתיעה מפני שהלל לא עקר מצווה. הוא פיתח רעיון. והתשובה איננה התשובה הפשוטה הזו אלא תירוץ המורה מדוע ניתן לבטל את המצווה. ונראה שמבחינת חז"ל אכן יש כאן עקירה של דבר מן התורה, על אף שעל פי הספר אין שום ביטול מפורש של המצווה.

אפשר לומר שמה שהטריד את האמוראים הוא התוצאה ולא הדרך. האמוראים היו מוטרדים מכך שתקנת הלל תגרום לכך שלא יוותר כל זכר לעקרון ולרעיון המיוחד שהתורה דיברה עליו. באמצעים מתוחכמים ובטכנולוגיה מתקדמת אפשר להפוך את השבת ליום חול. ייתכן ויגיעו ימים שבהם ניתן יהיה להפעיל את המכשירים כולם בעזרת כוח המחשבה ללא מגע יד אדם וכך יהיה ניתן לפעול בשבת כביום חול. גם אם הטכניקה תעמוד בכללי ההלכה, התוצאה תהיה בעייתית ותהווה קושיה על מהותה של ההלכה. האם ההלכה היא מערכת של כללים פורמליים או שמא יש בה אמירה ערכית חינוכית ומעצבת.

תמיהתה של הגמרא בעיני היא הנקודה החשובה בדיון. מפני שעיקרה הוא להציב סימן שאלה אל מול הטכנאים שסבורים שההלכה היא נוסחה מתמטית. אל מול מי שסבור שאפשר להשיג הלכה בכספומט הקרוב וגם לבחור מראש את התוצאה הרצויה. יש בהלכה גם פן פורמלי אבל יש בה גם פן חיוני ומעצב. סוד המעבר בין שני המוטיבים הללו בעולם התורה וההלכה הוא מלאכת מחשבת והוא הכלי היסודי ביותר בדרך לתיקון עולם במלכות שדי.