A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםעגלה ערופה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

עגלה ערופה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

 

פרשת עגלה ערופה היא פרשה מרתקת. אדם נמצא מת בשדה כשכל הנתונים מצביעים על כך שהתרחש רצח. אך אין שום מידע באשר לזהות הרוצח. במקרה כזה התורה מציעה מעשה של כפרה על הרצח. וההוראה היא שזקני העיר הקרובה למקום מציאת החלל יביאו עגלה שלא נעבדה אל נחל איתן שלא נעבד או נזרע ושם יערפו את ראשה, ירחצו את ידיהם על ראשה ויאמרו "ידינו לא שפכו את הדם הזה..."(דברים כא, א-ט).

הרמב"ם סבר שכל זה נעשה מתוך מגמה פרגמטית כדי להכות גלים בעולם, ולעורר הדים לסיפור הקשה של הרצח הבלתי מפוענח ושל העובדה שרוצח מסתובב חופשי.  על ידי כך אולי תגענה עדויות או חומר ראיות חדש שבעזרתן ניתן יהיה למצוא את הרוצח. לכאורה לפי דבריו גם לו היה בית דין היום, לאחר המצאת האינטרנט ובעידן הגלובלי שבו כל עיטוש בצד אחד של הגלובוס מדווח בשניות בצידו השני לא היה בטקס עגלה ערופה כל צורך. ממילא אין בפרטי הטקס משמעות אלא באפקט שלו.

 

חז"ל הלכו בדרך אחרת, הם דנו בעיקר בסיבה לכך שדווקא הדיינים של העיר הקרובה מביאים את העגלה. ומדוע לא יביאו אותה דייני העיר שיש בה תושבים מרובים יותר, ואפילו אם היא מרוחקת יותר (שכן סטטיסטית יש סיכוי שהרוצח בא משם). נקודת המוצא של חז"ל היא שבדרך כלל במצבי ספק אנו מכריעים על פי אמת מידה של "רוב". כך למשל, כאשר מוצאים בשר ברחוב העיר ואין יודעים אם הוא בשר שחוט או בשר נבילה הולכים אחר הרוב. אם רוב החנויות בעיר מוכרות בשר שחוטה, הבשר שמצאנו- שחוט. אנו מניחים שהוא הגיע מה"רוב". חז"ל מדגישים למעשה, שבפרשת עגלה ערופה יש חריגה מהלכות ספקות הרגילים. זו אחת הסוגיות המפורסמות בש"ס תחת הכותרת "רוב" ו"קרוב" (בבא בתרא כג, ב). איזה ספק בא לפתור מדד הקירבה? בעלי התוספות מסבירים שמן הסוגיה עולה ש"מתוך הקירבה מוכיח שמשם בא ההורג". כלומר, אנו מניחים שהרוצח הוא תושב העיר הקרובה ודורשים מתושבי העיר באמצעות נציגיהם לקחת אחריות ולכפר על מעשהו של מי שצמח בערוגתם (שם, ד"ה בדליכא).

 

אמנם, הצגת כל הדיון כפתרון לספק מהיכן הגיע הרוצח וכבחירה בין שתי האופציות הללו קצת מוזרה. שכן, אילו היינו הולכים על פי מדד העיר שיש בה האוכלוסייה הגדולה ביותר היינו מגיעים ככל הנראה לטוקיו, תמיד. אלא אם נאמר שמדד הרוב אינו העיר מרובת האוכלוסין אלא העיר הקרובה מרובת האוכלוסין. אבל כמות האנשים בעיר הקרובה אינה בהכרח עולה על כמות האנשים המצויה בשאר הערים הקרובות האחרות יחד. מעבר לכך נצטרך לברר בעצם מהו מעגל הקירבה הפיזית הנמדד לצורך העניין?

 

העמדת שני המדדים זה אל מול זה ככל הנראה באה להציג את האלטרנטיבות הרעיוניות. ככל הנראה יותר משניתן לדבר על ההכרעה הזו כחלק מהלכות ספקות הכלליים יש לדבר על הפרשיה הזו כפרשה שמדברת במושגים של אחריות ומכאן שהנחת מושג הקירבה במרכז והעדפתו על אפשרות ה"רוב" יש בה אמירה לגבי מקורות ההשפעה האנושיים. טענת הגמרא פשוטה: אף שנדמה שהכדור נעשה שטוח יותר ולכולם יש מכשירים לתקשורת דיגיטלית המאפשרים אפילו רכישת שמלה באתר מרוחק ומייתרים כניסה לחנות הסמוכה, כל זה איננו מוחק את הקהילתיות ואת העובדה שעדיין יש לאדם קשר בלתי אמצעי ישיר ועמוק עם השכנים הקרובים לו.

 

אם כן, הרמב"ם שאף לפענוח של הרצח, וסבר שמן המקום הקרוב צריך להתחיל את הרעש התקשורתי מפני שזה מגדיל את סיכויי תפיסת הרוצח. חז"ל דיברו במושגים של אחריות חברתית וסברו שהקירבה יוצרת חבות ואחריות למעשי מי שתחת חסותה. אבל חזרה אל הפרשה מעלה נקודה אפשרית שונה.

מי שנדרשים לעשות את מעשה הכפרה הם זקני העיר. במה פשעו זקני העיר? הטענה שנמצאת בפרשה להבנתי מצויה בנקודת מבטו של הנרצח. אותו אדם שנתפס לבדו בשדה (וברקע מהדהד הרצח הראשון בשדה – רציחתו של הבל) מתגלה בבדידותו האיומה. אותו נרצח נושא את עיניו אל העיר הקרובה כנקודת אור, כמקום אליו יוכל לנוס. הפרשה מנסה לתת קול לאותו תסכול אחרון של כמה קרוב המילוט וכמה רחוק מהישג יד. ואל המחדל של אותם קרובים שהיו אמורים להפיל חיתתם על האיזור, שדרך ברורה, ששליטה ערכית ושאכיפה מסודרת היו יכולים למנוע. הפנייה היא אל מי שעיניו של אותו אלמוני זעקו לעברו בדקות אחרונות. אל מי שלא חישב את כל הסיכונים במדויק, לא סיפק הגנה ולא לקח את מלוא אחריותו כפי שהיה נדרש מראש. ממש כשם שאצלנו אנשים הפסיקו לדווח למשטרה על פריצות וגניבות, וסומכים על הביטוח או מתייאשים מראש, וכל זה משדר זלזול ברכוש לכלל האוכלוסייה וגם מרבה את הפשיעה בקרב המועדים לכך. ידיהם של בית הדין אמנם לא שפכו את הדם הזה בפועל, גם  ההפך הוא הנכון.

 

הפרשה אינה סתם "רעש" הפרשה היא תיאור של טקס שלם. וכדרכם של טקסים נעשה בהם שימוש בכלל החושים. במקרה שלנו: בית דין שיורד, עגלה צעירה  שנערפת, דם נשפך, נחל איתן וגם טקסט שיש לומר. הטקס מעניק לנו את היכולת לצפות באופן מעמיק באירוע ולעכל את המשמעות שהתורה נותנת לו דרך ההעמדה הזו, אבל גם החוויה שהתורה מבקשת להצמיח. גדיעת החיים של העגלה הצעירה והבלתי ממומשת אל מול נחל איתן, מסמלת את הרצח ומעמידה אותו על רקע הסמל ליציבות ולזרימה טבעיים. וכל זה הוא המחשה לכך שמי שהיה אמור לאפשר את החיים ביציבותו ייכבד וירד אל הנחל וילמד שם משמעות של נביעה טבעית שמנצלת את תוואי הטבע לטובת החיים. וכל זה יאיר את עיניהם של הדיינים, בהכרח לצאת מן הלשכה, בחובה להפוך מדיינים בעלי סמכות ושררה למשרתי העם וצרכיו. ובמשימה לזהות התפרצות של תסכול ככשלים, לתקנם, ולהיות למים הזורמים בנחל חחיים של הקהילה. 

 

שלוש מגמות אפשריות להבנת הטקס ומשמעותו: הרוצח (הרמב"ם), בני העיר (חז"ל) והנרצח. שלושתן יחד מצויות בפרשיה הקוראת לפעולה, לאחריות לכפרה ולתיקון.