A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דברים"אשר יהיה בימים ההם"
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

"אשר יהיה בימים ההם" /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

פרשיית ביכורים היא פרשה מרוממת העוסקת בנקודת שיא בחייו של האדם: רגע שבו הבשילו פירות עבודתו, רגע של הודאה וברכה. מצוות הביכורים היא מצווה ממצוות המקדש, והביכורים דומים לקרבן. על כן, מצווה זו מתבצעת ב"מקום אשר יבחר ה' אלוקיך" -מקום המקדש. כתוצאה מכך, האדם נזקק לשירותיהם של הכהנים לצורך קיומה של המצווה.

 

התורה קובעת: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו.." (כו, ג). 

המילים "אשר יהיה בימים ההם" נראות לכאורה מיותרות. שהרי אין שום דרך לקיים את המצווה באמצעות אהרן הכהן עצמו או פנחס ואלעזר, זכרם לברכה. מדובר במצווה שאמורה להמשיך ולהתקיים במשך דורות ועל כן, מובן מאליו שמי שיביא ביכורים ימסור אותם אל הכהנים שיהיו בימיו. צליל מסוים של דיעבד נשמע מן הפסוק ומן התיאור "אשר יהיה בימים ההם". ונראה שהתורה מצווה שלא לדקדק בציציותיו של אותו כהן, אלא לנקוט בגישת: "זה מה יש". ואכן לדברי חלק מהפרשנים יש לומר שגם אם התברר מאוחר יותר שהכהן היה פסול לעבודה אין לפסול את הביכורים (מדרש תנאים לדברים. נזכר גם ברמב"ן על אתר). באותו כיוון אך בדרך עדינה יותר מבאר בעל יצחק ירנן (ר' אליקים גטיניו, המאה הי"ח סלוניקי) את הביטוי:  "שהכונה לו למה שאמרו חכמים שנותנין אותן לאנשי משמר יהיו כמו שהם ואף שאינם חברים" (הל' ביכורים פ"ג).

 

רוב המפרשים ככולם הניחו שיש בדברי התורה כאן רמז לכך שכהנים עשויים להיות פקידים שאינם ראויים לתפקיד הרם של עבודת המקדש, שעשויים להמצא בהם לא רק מי שאינם נוהגים בחסידות יתירה אלא גם בעלי פסול ממשי.

 

במדרש ההלכה שבספרי מובאת גישה דומה הנובעת מן ההבנה הנובעת מן ההבנה שיש לקבל מנהיגות שפניה כפני הדור ומכך נגזר הצורך לקבל גם כהן שפניו כפני הדור, אך לעמדה זו מובאת תוספת חשובה: 

"זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי 

וכי עלתה על דעתנו כהן שאינו בימיך, 

אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים... 

וכן הוא אומר 

אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלה (קוהלת ז)" (ספרי כי-תבוא פי' רצח).

 

הדרשה נחתמת בפסוק מקוהלת "אל תאמר מה שהיה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה...". הנחת היסוד של הדרשן היא שאין מקום לאנחות ותלונות, ואף לא לגעגועים ונוסטלגיה לתקופות שבהן הכהנים היו באמת ראויים לתפקידם. גם בעבר המצב לא היה טוב יותר.

 

ראיה לדבריו של ר' יוסי הגלילי ניתן למצוא במשנה במסכת יומא. המסכת פותחת בהכנה של הכהן הגדול ליום הכיפורים ובהפרשתו מביתו למשך שבוע ימים. במשך הימים הללו, החופפים למעשה, לעשרת ימי תשובה, הכהן עובר סידרת חינוך. מלמדים אותו את סדר העבודה, מלמדים אותו להבחין בין בעלי החיים המוקרבים. בסופו של דבר גם משביעים אותו שלא ישנה מן ההלכה. בלילה האחרון, מתוך דאגה שלא יירדם וחלילה ייטמא, יושבים וקוראים ולומדים בפניו או אתו. וכך קובעת המשנה:

 אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו 

ואם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו 

ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים 

זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל (יומא א, ו)

 

המשנה משיחה לפי תומה, וממנה אנו לומדים שהכהנים היו לפעמים חכמים ולפעמים לא, שלפעמים היו יודעי ספר ולפעמים לא. וכן, שחומר הקריאה שהביאו בפניהם כלל גם דברים המושכים את הלב שיש בהם "סיפורים וקורות הזמנים". ואולי כל אלה אף נאמרו לא בלשון הקודש, אלא בשפה הארמית המדוברת (רמב"ם, פירוש המשניות ורע"ב). ודוק, המשנה דיברה על הכהן הגדול! וממנו ניתן ללמוד בקל וחומר לשאר הכהנים. במשנה אולי מדובר בכהנים של ימי בית שני, אך מסיפורי התנ"ך למדנו שגם בימי בית ראשון הכהנים לא היו שייכים בהכרח לעולם הלמדנים או הצדיקים. 

 

עד כדי כך שהרמב"ן בפירושו לפסוקנו תוהה על הנחות היסוד מהן ניתן להסיק שכן ישנה ציפייה לכהנים ראויים. לטענתו משרות הכהונה אינן דומות למשרות שיפוט, למשל. שכאשר התורה מדברת על השופטים היא צריכה לציין שיש לפנות אל השופט "אשר יהיה בימיו... ואף על פי שאינו גדול וחכם כראשונים". כאן הדרישה לידע לחוש צדק ונקיות נחוצה ורלבנטית. "אבל בהקרבה הביכורים? למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו" (רמב"ן, כו, ג).

 

הרמב"ן סבור שאין אפילו הווה אמינא לחשוב שיש צורך לדקדק במידותיו של הכהן. כאן יש לנקוט בגישה התכליתית. אך בדבריו של הרמב"ן כמוס רעיון נשגב יותר. אם פרשני המקרא סברו שניתן להסתפק בשירותי כהנים לא ראויים, והמדרש בספרי טען שהכהנים מעולם לא היו טובים יותר, בא הרמב"ן ועל פי דרכו מעיר שאולי זוהי האוטופיה עצמה. לכל הפחות אין שום משמעות לאישיותו של הכהן ולמעלתו. מתברר שהתורה קובעת כמעלה ולא כחסרון שכל כהן, באשר הוא, ראוי לקבל את הביכורים. התורה רואה בכהן כעין צינור המשרת מחד את האדם המקריב ומאידך את בית ה'. ככל שהוא שקוף יותר, ככל שהוא עצמו אינו נבחר מכח אישיותו, ככל שהוא פחות נוכח באישיותו, כך עבודת ה' נעשית על הצד היותר נכון וטוב שלה.

 

רעיון דומה מובא אצל ר' צדוק הכהן מלובלין. אף הוא הולך בעקבות הרמב"ן אך מסביר שתכונת ה'צינוריות' איננה כה פשוטה ולא כל הגורע מוסיף.

מעלת ה'צינוריות' היא גבוהה והיא מצריכה אימוץ של מידת היסוד, היא תובעת את ההתבטלות המוחלטת: 

לפי האמור מובן דכיון דאומר לכהן לה' אלהיך 

מפני שהוא מבורר במדת צדיק יסוד עולם ... (פרי צדיק לפרשה)

 

בסוף דבריו, מעיר ר' צדוק שבכל כהן טבועה תכונה זו של מידת היסוד. נדמה שר' צדוק רומז לכך, שהתפקיד מלביש את האדם בתכונות הנדרשות לו. השליחות הציבורית באה יחד עם המלבושים הנדרשים לה.

 

העיון בפרשת ביכורים ובתכונותיהם של הכהנים אינו לימוד "הלכתא למשיחא". מה שגנוז בפרשיה זו עשוי ללמד אותנו הרבה בהלכות שליחות ציבור והנהגה בכל תחום שהוא. אף המורים המתחילים היום את תקופת ההוראה והחינוך בבתי הספר יודעים שככל שייטיבו להכיר את צורכי התלמיד ויהיו יד מושטת להם כך יצליחו יותר במשימה. ככל שיתבטלו בפני המשימה כך ייטיבו למלאה. ובע"ה בימים הנוראים יעמוד שליח הציבור לפני ה' בתפילה לסליחה ומחילה יפתח את תפילתו בבקשת "הנני העני ממעש".