A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית גשם
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

גשם /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

המפגש שלנו עם פרשת בראשית מאפשר להתבונן מחדש בנקודת המבט האלוקית על הסדר החברתי הנכון. פרשת בראשית היא, במובן מסוים, בית המרקחת של העולם, המצב ההיולי שבו כל דבר מצוי במקומו, השמש והירח במרום המים התחתונים מופרדים מן העליונים, בעלי החיים מסודרים על פי משפחות וכדומה. בפרשת בראשית ניתן למצוא את שלבי התכנון, אלו שהיו לפני המהפכות האנושיות והקלקולים או התיקונים שהאדם עוד יבוא ויערוך.

בנקודה אחת נערכת במפורש השוואה בין המצב הבריאתי ובין המצב שלאחר כניסת האדם לתמונה: מערכת המים וההשקיה.

 

בתחילת פרק ב נאמר "כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה". העובדה שהקב"ה אינו מוריד גשם תלויה איכשהוא בהיעדרותו של האדם. אולם, אין משמעות הדבר שהאדמה אינה מושקית במשך הזמן הזה. להיפך, הפסוק העוקב מציין "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" וגם "ונהר ייצא מעדן להשקות את הגן...". 

 

הופעת האדם מחייבת מערכת הפעלה מתאימה, התורה מניחה שבואו של האדם מחייבת שינוי יסודי. לא ניתן להשתמש יותר בהובלת מי נהר ובאידוי של מי תהום ונצרכת מעתה התערבות אלוקית. מעניין שהציפיה שלנו הפוכה, ולכאורה, דווקא בהיעדר אדם שיחפור מנהרות ותעלות על מנת להוליך את מי התהום או מי הנהרות אל האדמה, היינו מצפים מן הקב"ה להמטיר גשם.  ולהפך – עם הופעתו, אפשר לוותר על מתת השמים, ולסמוך על האדם שיבצע את עבודת ההשקיה.

 

המדרש מסביר את השינוי הזה כאילוץ וכסטייה מן התוכנית המקורית: "וחזר בו הקב"ה, שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה". כלומר, הקב"ה חשב מלכתחילה שהשקיית הנהרות והאד העולה מן הארץ היא השיטה הנכונה ביותר להשקיה, אך הוא נדחק לסגת לתוכנית חלופית. המדרש גם מביא ארבעה טעמים למהפכה הזו:

רב חנן דציפורין בשם ר' שמואל בר נחמני 

מפני ד' דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן, 

מפני בעלי זרוע, 

ובשביל להדיח טללים רעים, 

ושיהיה הגבוה שותה כנמוך, 

ושיהו הכל תולים עיניהם כלפי למעלה הדא הוא דכתיב: (זהו שנאמר) לשום שפלים למרום (איוב) (בראשית רבה, פר' יג)

 

על פי המדרש רק טעם אחד לשינוי תלוי בהנהגת בני האדם כעולה מן הפסוקים. "מפני בעלי זרוע"- כשהמים מצויים באדמה יהיה מי שיאגור אותם בשטחו, שימנע אותם מאחרים וידאג לעצמו בלבד בכח הזרוע. על כך נוספו טעמים אחרים המבטאים את יתרון הגשם על פני ההשקיה התחתית. לכאורה, ללא קשר לנאמר בתורה: "שיהיה הגבוה שותה כנמוך"- שיטת ההשקיה באמצעות נהרות גורמת למים לחלחל ולזרום למקומות הנמוכים. עובדה זו נותנת יתרון ועדיפות לאיזורים הללו על פני המקומות הגבוהים. הגשם לעומת זאת יורד ומשקה באופן שווה בכל מקום. "בשביל להדיח טללים הרעים"- הגשם משפר את האיזון האקולוגי. הוא מטהר את האויר ומסלק מזיקים מן הצמחים. השקיה תחתית רק מרווה את האדמה אך אינה פועלת על מרחבים נוספים. "ושיהו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה"- מאגרי המים שביבשה יוצרים תחושה מדומיינת שאיננו נזקקים לחסדי ה'. הורדת הגשם משמים מעוררת את בני האדם מושפלי המבט להרים את עיניהם לשמים. כשהאדם מרים את ראשו ומצפה למתת שמים הוא חש את התלות הקיומית בבורא עולם.

 

אם כן, לגשם יש ערך במיתון הטבע בכללותו וביצירת איזונים בתוכו: הן במיתון הטבע האנושי ויצירת שיוויון בין החסון והכוחני לחלש. הן במיתון אי השיוויון הטופוגרפי בין "נמוך וגבוה", הן ביצירת שיפור בנזקי הבלאי של העולם "טללים הרעים" והן ביצירת איזון בין אדנותו של האדם על הטבע לבין הופעת האלוקים כתמונת המראה של האדם. 

 

את סגולתו של הגשם לייצר איזונים בטבע אנו קולטים בחושים, אך המדרש קשר את הרעיון לפסוקים בפרשתנו ומשליך מהם על מערכות נוספות: מה שיוצר איזון אקולוגי באויר, ובמים יוצר גם שיוויון בין בני האדם ואף איזון ראוי בין חומר ורוח. 

 

העיקרון הזה, שחיי הרוח שלנו ומערכות היחסים בין בני האדם הם תמונת מראה של הטבע ופועלים באמצעות אותן מערכות, הוא עקרון יסודי שחז"ל הציבו לנגד עינינו במדרש הזה. מן העיקרון ניתן להסיק שכל דבר שאנו מגלים במעבדה כתופעת  טבע ניתן לראות בו גם משל להתנהגות האנושית והבינאישית, וליחסי אדם ואלוקים. תרכובות ותערובות אינן רק ממצא כימי, והן תקפות גם בעולם הרוח. התיאור הפיזיקלי על קיומן של אנרגיות איננו מוגבל לאוצר הנולד מכוחם של תנועה וגובה בלבד. אנו מזהים אותו לאחר טעינה של שנת-לילה בבני האדם, ואנו מזהים אותו בהתחדשותם של כוחות רוחניים שונים בחלוף הזמנים והעיתים. כח המשיכה פועל לא רק על עצמים ובאמצעות כח הכבידה, הוא חל על בני אדם וביניהם, והוא חל בין האדם לבוראו וביחס שבין הנשמה והגוף. ההתנהגות החברתית של בעלי החיים מלמדת אותנו לא מעט על המערכות המקבילות אצל האדם. על הנהגה והובלה ועל לכידות ומבנים חברתיים. ומכאן גם השראה על קיומם של הבדלים בעבודת ה' בין ציבור לעומת יחיד. 

 

אבל המשמעות העמוקה של המדרש היא, שהעולם עובר מהפכות ותמורות מרובות, כולן בעצתו העמוקה של הבורא ובכוונת מכוון שמטרתה לשמור על שיווי משקל בעולם. שיווי משקל זה נחוץ לא רק בטבע וכחלק מן הצורך לשמרו או להתאימו להתפתחות האנושית. תגובה גאולוגית, תנודת חומרים, שינוי במערכות היחסים בין אנשים, הם כולם משל להתרחשות המרכזית של שינוי בדרכי הופעת ה' בעולם. 

"ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ" (בבלי תענית ט, ב).