A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית משפט ומשפחה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

משפט ומשפחה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

בריחתה של הגר מבית אברהם היא תולדה של חיכוך וסכסוך בין האישה הראשונה והאישה השניה. תחרות על ליבו של אברהם. במסגרת העכירות הכללית של מערכת היחסים המורכבת והמשולשת הזו שרה פונה לאברהם בדרישה בלתי מתפשרת ומזמינה את שופט כל הארץ לפסוק בעניינם: "ישפוט ה' ביני וביניך".

 

הקנאה על הרקע המשפחתי והפוליטיקה הפנימית הכי עדינה הופכים עד מהרהה מעניין אישי ורגשי לנושא של זכויות וחובות וכך הוא מוצג בפיה של שרה בפניו של אברהם. למעשה, אם קוראים את הפסוקים בשים לב, הרי שעוד קודם לדרישה להביא את הדברים לדין בפני ה', קובעת שרה: "חמסי עליך"! ונראה שמשמעות צמד המילים הזה אינו כמצטייר בקריאה ראשונה:"כעסי עליך" אלא "גזילתי נעשתה בגללך". כלומר, שרה אינה מביעה צער רב או ייאוש וכעס אלא באה בדברים ותובעת את השייך לה ונלקח ממנה שלא כדין: כבודה ומעמדה (ראו: הכתב והקבלה).

 

המעתק משיח משפחתי לשיח משפטי הוא מעתק שאנחנו מכירים מתוך ההקשר הכללי הישראלי שבתוכו אנו חיים היום. עובדה היא שאת מאבקי הכח בשאלות שבמחלוקת בין דתיים וחילוניים למשל, כדוגמת השאלה על אופיו של כביש בר-אילן בשבת אין פותרים ברחוב ואין מסיימים בהתמודדות על ערכים. לא נעשה כל ניסיון ליצירת מרקם עדין שהוא נכון לתושבים עצמם. הבחירה היא לנהל את הדיון בבתי המשפט תוך הקרבה של קירבת המשפחה והאחווה על מזבח הזכויות והחובות האזרחיים.

 

זהו ההבדל בין האפשרות ליצור דיאלוג ובין האפשרות לעמוד על זכויות. הדיבור והדיאלוג יש להם מחיר. השיח הדיאלוגי  מחייב ויתור מסוים על היציבות של העמדה של כל אחד מהצדדים. משום שבתוך כדי דיאלוג מתברר שיש גם צד שני למטבע, המאזין חייב לשמוע את עמדתו של מי שעומד מולו ובזה הוא כבר מתרכך ומעמיד עצמו מחוץ למרחב המוגן שלו. לעומת זאת, מי שבוחר בדרך של שיח הזכויות המשפטי שומר וגודר את עצמו מפני כל אפשרות לדיון. הוא מתבצר בעמדותיו ומבקש למתוח קו גבול מדויק בין הטריטוריה שלו לבין זו של האחר העומד מולו. הפניה אל אותו אחר נעשית רק דרך החוק ובאמצעות הפריזמה של החובה. 

 

במקרה של שרה המצב הזה מודגש ביתר שאת באשר היא אינה מטיחה את זכויותיה בפניה של הגר עצמה כלל. היא פונה לאברהם כאחראי וכבעל דין עמה. כמי שתרם ככל הנראה לערעור יציבות מעמדה של שרה בבית. בכך שהיא מזעיקה את הקב"ה לשפוט בינה ובין אברהם היא משרטטת באופן המדויק ביותר את נקודת המבט שלה. לפי נקודת המבט הזו הגר היא כלי וחפץ בבית, לכל היותר משמשת בתפקיד יצירת המשכיות לאברהם, אך ככזו היא משמשת רחם ואמצעי. הזמנתו של אברהם לדין במקום הזמנתה של הגר מקבעת בדרך הכי ברורה את עמדתה. הבחירה באפיק הדיאלוגי היתה מחייבת אותה לדיון אל מול מי שמבזה אותה. הבחירה במסלול המשפטי גררה התעלמות מוחלטת מן הפן האנושי שבהגר. הבחירה הזו תורמת לכך שמי שממשיכה להיות אשת אברהם וגבירת הבית היא שרה ורק היא. בתוך התמונה שנוצרת מנקודת מבטה של שרה אין מקום להגר בכלל והיא איננה חלק מן הדיון. המדרש מתאר זאת בשני משפטים בתמצית, בדיוק ובבהירות:

מפני שרי גברתי אנכי בורחת. 

מכאן אתה למד שלא נעשית הגר אשה אלא לאברהם, 

אבל לשרי נקראת שפחה (מדרש אגדה  לך לך סי' ז)

 

המדרש מתאר מודעות גבוהה של הגר לעובדה שמבחינת אברהם היא אישה אך מצידה של שרה היא בסך הכל שפחה. בזה מצדיק המדרש את טענתה של שרה גם אם לא את דרך פעולתה. על השדר של אברהם ביחס להגר באה שרה חשבון עם אברהם ואין לה דין ודברים עם הגר כלל.

 

שאלת ההצדקה להתנהגותה של שרה נדונה לא מעט. הרמב"ן לדוגמה סבר ששרה נהגה בניגוד למוסר הטבעי ולמתבקש מאישה ברמתה של שרה. ומשמע מן הפרשנים בכלליות שהנושא העיקרי בפרשיה הוא זה- התנהגותה של שרה. אולם, כשמשנים את נקודת המבט ואין מעיינים דווקא בגירוש הגר שהוא תוצאת הויכוח בין שרה ואברהם אלא מביטים בויכוח עצמו ניתן לתהות על התנהגות שני הצדדים בסיפור הזה: לא רק שרה אלא גם  אברהם. אברהם אינו פונה לקב"ה ואינו ממתין לתגובתו ועצתו כשם שיעשה בעתיד כששרה תתבע את גירוש ישמעאל. הוא בוחר להתרחק מן הדיון ומפנה את הזירה לשרה, נסוג לגמרי ואינו מתגדר בעמדותיו, אף אינו מגן על הגר. "הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך". הוא מודה לשרה בטענתה המרכזית כי מדובר בשפחה וכי האדון רשאי לעשות בשפחה ככל העולה על דעתו". הסתלקותו של אברהם מן הזירה ככל הנראה כוונה כנגד שני עניינים. ראשית, אברהם מביע בכך את מורת רוחו משפת הדיבור של שרה ואינו מוכן לערב משפחה ומשפט. אבל יתכן שאברהם ניסה להפגין אדישות מוחלטת כלפי הגר כדי לרכך את עמדתה של שרה ולערער את תחושותיה. גם עצם הקבלה מוחלטת של גירסתה של שרה עשוי היה לבקוע את נחרצות עמדתה. אימוץ נקודת המבט של שרה על הגר היה אמור לפוגג את תחושת הביזוי ולגרום לשרה לחזור בה. אולם שרה אינה נענית. 

 

נראה שכשלונה של שרה אכן נבע מעצם ההתבצרות והבריחה אל התביעה לדין צדק. מהמקום הזה אין חזרה. את הדין צריך למצות. אולי משום כך מובא במדרש כי שרה נענשה. אך לא מצוין שנענשה על יחסה הקלוקל והנורא אל הגר. המדרש בוחר דווקא להדגיש את האפיק שבו מנהלת שרה את הדיון כיסוד חטאה. ואת הבחירה השגויה שלה במילים הקשות של מידת הדין כבוץ שהטביע אותה:

ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, 

ולפי שאמרה ישפוט ה' ביני וביניך, 

נתמעטו מחייה שלשים ושמונה שנה (פסיקתא זוטרתא לך לך).

 

יחד עם זאת צריך לזכור ששרה זכתה במלוא דרישותיה. היא קיבלה לידיה את הניהול המוחלט של הבית ונותרה להיות בכירת נשותיו של אברהם. גם אם העניין כולו קיצר את חייה, וגבה ממנה מחיר אישי שללא ספק אכל בה, בפועל היא לא ויתרה כמלוא הנימה וככל הנראה שצדקה בדין. 

 

המחשבה המכרסמת למראה העיון בתבנית ההיסטורית הקדומה ביותר של מערכת היחסים שבין האמהות של ישמעאל ושל יצחק היא כיצד היתה מתעצבת מערכת היחסים הזו אילו נקטה שרה בדרך הדיאלוגית ולא בדרך הדין.