A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית מפגש
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

מפגש /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

 וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנ֣וֹת עָרֶב 

וַיִּשָּׂא עֵינָיו֙ וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:

וַתִּשָּׂא רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶיהָ ותֵּרֶא אֶת־יִצְחָק

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל (כד, סג-סד)

 

פסוקי המפגש הראשון בין יצחק ורבקה מתוארים במילים ספורות, אך פותחים בפנינו צוהר לשאלות הקיום האנושי. הקורא משתאה לגלות שבאותו רגע ממש, נושאים שניהם את עיניהם. אבל העיניים אינם נפגשות.  יצחק ורבקה המצויים במרחק רב זה מזה, מביטים אל האופק ומזהים בו תנועה.

אולם, בעוד שיצחק נושא את עיניו ורואה גמלים באים, רבקה נושאת את עיניה ורואה את יצחק. 

יצחק אינו ממוקד במבטו ומחמיץ את מרכז התמונה, רבקה מביטה היישר נכחה, ומזהה את יצחק ללא ידע מוקדם. 

 

וכך מתאר בעל צרור המור את מראה עיניה של רבקה:

וכמו שהוא נשא עיניו. כן היא נשאה עיניה וראתה במראה השכינה את יצחק והכירתו. 

ותפול מעל הגמל לרמוז שהשפילה עצמה ועיניה בענותנותה בראותה אותו. 

ואם לא הכירתו למה הפילה עצמה. ומה ששאלה מי האיש הלזה. הוא לאמת הענין.

 

בעל צרור המור מוכיח שרבקה זיהתה את יצחק מתגובתה המיידית- הנפילה מן הגמל. רק לאחר הנפילה היא מבררת מי האיש. שאלת הבירור רק נועדה לאמת את תחושתה. צרור המור סבור שראתה אותו במראה השכינה, הזוהר מציין שגופה ידע לפני ההכרה והידיעה. הרשב"ם אף הוא מעיר בדכו ששאלתה של רבקה "מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו"(פס' סה) אינה שאלה תמימה. שהרי ברור שרבקה לא שאלה את השאלה ביחס לכל אחד ואחד שפגשו בדרך. וכדבריו: "וכי היתה שואלת בכל האנשים שהיתה פוגעת?". כלומר, אף משאלתה של רבקה ניתן ללמוד שכשבסופו של דבר רבקה שואלת, שאלתה מכוונת היטב. שאלה שאת התשובה עליה היא יודעת. וכל עניינה אינו אלא לוודא ולאמת את ידיעתה זו.

 

על ההחמצה של יצחק לעומת הדיוק של רבקה עומד בעל עקידת יצחק בפירושו:

אמר שבצאת יצחק לשוח בשדה לעת ערב קרה כן שנשא עיניו ונסתכל מרחוק מול באים ולא ראה רק גמלים באים רצה שלא השיג ראותו מהרוחק ההוא להכיר העבד ואנשיו ולא את האשה ונערותיה רק שראה גמלים באים. 

ושמהרוחק ההוא עצמו נשאה עיניה רבקה ותרא את יצחק עם שהוא שם לבדו.

ואינו יוצא ברוב עם כחתן לקראת כלה 

ובזכות ראותה הכירה בקלסתר פניו היותו איש מעולה מיוחד ובטוב שכלה שיערה כי קרוב הוא שיהיה אישה. ...וכל זה להגיד שבחי האשה הזאת מזריזותה ואומץ לבה ודקות הרגשה וטוב השערתה ורוב מוסרה וצניעותה. שכל אלה הם סמני שלימות וחוזק וכשרון בכחותיה הגופניות והנפשיות והסכמתם יחד למלאת בידה המעלות המכוונות ממנה (עקידת יצחק בראשית, שער כב)

 

בהשוותו בין רבקה ויצחק לומד בעל עקידת יצחק רבות על רבקה עד כי הוא קורא עליה את כל "אשת חיל": זריזות, אומץ לב, דקות הרגשה, אינטואיציה נכונה, ועוד.

 

בעלי החסידות הסיטו מעט את תשומת הלב מנקודת המבט האנושית וקראו את הסיפור כאלגוריה. רבקה היא משל לשכינה המתכסה ואילו יצחק הוא האדם מישראל. בפני יצחק השכינה מכוסה הוא אינו מגלה את פניה. כהשלמה לכך, הגמל מציין את מידת הדין- את הגמול המופיע בעיתות דין והסתרה. וכך תמונת המפגש בין עם ישראל והקב"ה היא תמונה של קושי וייסורים כמראה לחוויה האמונית של יצחק (תורת אמת, לרבי מאפטא). הבאת רבקה אל תוך האוהל, היא מעשה של כיסוי בתוך כיסוי. והוא דרך ההתמודדות של יצחק כיסוי השכינה המכוסה מאפשר את גילויה של האהבה. 

 

אולם, ניתן להפוך את המשל והנמשל. ולקרוא את קשיי המפגש עם אלוקים כמשל למפגשים בין בני אדם לבין עצמם.

 

בבבלי מובא סיפור המתאר את הכשל הזה. עם רב יוצא לקראת המלך שבואו צפוי ובתוכו גם רב ששת שהיה עיוור. מכל הקהל הגדול מי שזיהה את נוכחותו של המלך שיצאו לקראתו היה רק רב ששת. ומעשה שהיה כך היה: כשחלף גדוד בהמיה ורעש מרובים, ידע רב ששת שטרם נצפה המלך. רק כאשר נשתררה דממה, לאחר שחלפו שלושה גדודים, קבע רב ששת שהמלך מגיע ובירך, וצדק (בבלי, ברכות, נח ע"א). נקודת המוצא של רב ששת היתה שמלכותא דארעא דומה למלכותא דרקיעא, מלכות בשר ודם דומה למלכותו של ה' הנוכחת בעולם בשקט ובשגב שבה. ואף ביחס למלך בשר ודם, המרכבות והשיירות המלוות נשיאים ומלכים מסיחים את הדעת פעמים רבות מן הדבר האמיתי, ההמולה מסתירה את העיקר, החבוי בתוכה בדממה. 

יצחק מתבונן בגמלים וטועה. רבקה מתבוננת ומדייקת.

 

הציפיה הדרוכה לדבר האמיתי מחייבת התעלמות מן המסיחים, מיקוד ויכולת לאינטימיות.