A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית ויעש משתה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

ויעש משתה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

יעקב ולבן הסכימו ביניהם על התנאים, וכאשר מסים יעקב למלא את חלקו בהסכם זה, הוא פונה ללבן:

 וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ:
 וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם 
וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה:
וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ (פס' כא- כג)

 

תיאור החתונה הקצר: התאספות אנשי המקום ועריכת משתה, הוא תיאור מתבקש ושגרתי. אבל המילים  המדויקות שבהן משתמש המקרא: "ויעש משתה" בכל זאת מצריכות הסבר. עובדה היא שהפרשנים עסקו ב'פורמט' שבחר בו לבן: משתה.  חלק מן הפרשנים הבהירו כי באותה חתונה הושם דגש על הגשת משקאות משכרים כחלק מתכסיסו של לבן להביא את יעקב לידי עירפול חושים כדי שלא יבחין בתרמית. כך למשל מובא בפירוש הדר זקנים:

"ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. לבן היה אב לרמאים ועל כן נקרא לבן הארמי ונתכוון לשכר יעקב ולרמותו שלא יבין...".

חלק אחר של הפרשנים העירו שכך היה מקובל לחגוג,  "שכך היה המנהג" (פסיקתא זוטרתא). מהערת המדרש ניתן ללמוד כי הפורמט נראה חריג בעיניו של הקורא.

 

 התעכבות נוספת על המילים הללו עשויה לאשר שמדובר בסוג של "לינק". בשתי מילים המשובצות לא מעט בתנ"ך מתגלה מטען ייחודי. פעמים לא מעטות המילים הללו משרתות את הצורך לשלוח לעבר הקורא רמז אפי-מוקדם, להסב את תשומת ליבו לכך שמשהו עומד להשתנות או להתחדד במערכה הבאה. המילים "ויעש משתה" משמשות במידה מסוימת בתפקיד בו משרתת מוזיקת מתח המושמעת בסרט בנקודת מהפך. המוזיקה המושמעת היא כזו המבהירה לצופה שמשהו עומד להתרחש, שצפויה תפנית בעלילה. גם כאן, הקורא מודע לעומד להתרחש שניות ספורות לפני שהדבר יתרחש במציאות וכמו בסרט מתח גם כאן, מודע אך אינו יכול לפעול. ומכאן לתחושה המכווצת.

 

דוגמה נוספת לשימוש במוטיב המשתה נמצאת בפרשת וישב: 

בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ:

וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה 

וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה...

 

אצל הקורא בסיפור שר החלומות ושר המשקים של פרעה נוצרת ציפיה דרוכה לראות מה יתרחש, היעמדו דברי יוסף והאם החלום יהפוך למציאות? אין צריך להזכיר את משתה אחשוורוש שמוביל בסופו של דבר להחלפת המלכה באסתר פתיח לעלילה שלימה ורמז לגאולת ישראל שתבוא בסופה. גם אצל שלמה המלך חוזר ובא המשתה כנקודת שיא ומבחן:

וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט: הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה׀ נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֙וֹךָ֙ לֹא־הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹא־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ... וַיִּקַ֥ץ שְׁלֹמֹ֖ה וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם וַיָּב֨וֹא יְרוּשָׁלִַ֜ם וַֽיַּעֲמֹ֣ד׀ לִפְנֵ֣י׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־אֲדֹנָ֗י וַיַּ֤עַל עֹלוֹת֙ וַיַּ֣עַשׂ שְׁלָמִ֔ים 

וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָֽיו: 

אָ֣ז תָּבֹ֗אנָה שְׁתַּ֛יִם נָשִׁ֥ים זֹנ֖וֹת אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽתַּעֲמֹ֖דְנָה לְפָנָֽיו... (מלכים א, ג).

 

לאחר ששלמה שואל על החכמה ועל היכולת להבין ולשמוע משפט, הוא עושה משתה, ותיכף ומיד מסופר על שתי הנשים המזמנות את "משפט שלמה" בהא' הידיעה. המשפט שפרסם את שלמה וחכמתו בעולם.

 

המשתה משנה את פניו ומשמעותו, ובמקורות חז"ל הוא משרת משמעות אחרת. בדומה ל"המשתה" של אפלטון שהוא הזדמנות לדיון פילוסופי מעמיק על משמעות האהבה וההשתוקקות, כך גם במקורות חז"ל אנו מוצאים את המשתה כאירוע המתאים לשיחת עיון מעמיקה. וכך מסופר:  

א"ר עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באטלס של אמאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו: 

הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו?

 חייב אחת על כלם או אחת על כל אחת ואחת?

אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר: (ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה א פרק א)

 

השאלה המובאת על ידי ר' עקיבא אל האטליז במסגרת ההכנות למשתה היא שאלה עיונית עקרונית העוסקת במניין הקרבנות שיש להביא לאחר חזרה על איסורים דומים בשוגג. עיקר עניינו של העיון הוא לבחון שאלות יסוד בהלכות שגגות והבחנות דקות מן הדקות בתחום. 

 

המשתה מתהפך ממוטיב של דריכות ונקודת מבחן או פתיחה לתפנית בעלילה, למקום של כינוס בית מדרשי  הזדמנות לדיון אינטלקטואלי ולתענוג רוחני. 

המשתה משתנה ממקום של מבט צופה פני עתיד, למקום של הוויה ונוכחות. 

 

ההבחנה הזו בין משמעות המשתה בתורה שבכתב למשמעותו בתורה שבעל פה תואמת את העיקרון הרעיוני המובע על פי הסוד, בהבחנה בין משתה של דין ומשתה של חסד. כשבהתאמה, התורה שבכתב מייצגת את צד הדין של המשתה, והתורה שבעל פה כדרכה תמיד, מציגה את צד החסד.

 

לשינוי המשמעות הזה רומז ר' צדוק כשהוא מבאר שיין יש לו שני פנים. יש יין לבן ויש יין אדום, חסד ודין. וכך הוא מוסיף ואומר:

לעתיד מצינו שנלמד ממה שנאמר (בראשית כ"א, ח') ויעש משתה גדול ביום הגמל את יצחק 
שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסד לזרעו של יצחק (פסחים קי"ט ב). 
והוא על פי מה שמובא בזוה"ק פרשה זו (ר"ל סוף ע"א) ובגין דא אמרו רבנן וכו' 
בעולם הזה נכתב אני בהוי"ה ונקרא אני באדנ"י 
אבל בעולם הבא נכתב בהוי"ה ונקרא בהוי"ה למהוי רחמי מכל סיטרא (פרי צדיק במדבר פר' פנחס)

 

יש משתה ויש משתה, יש משתה שהוא פתיחה לעתיד, מצב של דין, של מתח לקראת הבאות. זהו המשתה שעשה אברהם לקראת היגמלו של יצחק. במשתה הזה נקודת המבט של עם ישראל כולו מופנית לעתיד ממועד זה של דין, של "פחד יצחק" אל עבר ההיסטוריה העתידה להתגלות. אך לעתיד לבוא, כשיסתיים מסענו המתמשך, נסב למשתה עם הקב"ה.

 

מנקודת מבט פסיכולוגית שני הפנים של המשתה והיין מתלכדים לאחד. היין מאפשר כניסה לעומקים ולסתרי הלב: "נכנס יין יצא סוד". כרטיס כניסה למקום של הסתר. להוצאת החבוי אל האור. על כן יש בו צד של עירוב וטשטוש לא בריאים וקשים. אך יש בו גם צד שני של אמת עמוקה, של קליעה ודיוק ושל פגיעה בליבת הדברים. 

לקיחת לאה היא תרמית ודין, אך היא מחלצת מתוך המציאות אמת עמוקה המתבררת כמקור שפע וברכה ליעקב.