A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית נאומו של יוסף
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

נאומו של יוסף /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

המפגש בין יוסף ואחיו הוא מפגש טעון, יש בו תיאור מוחשי  מאד ל"יום הדין": רגע שבו אדם עומד מול מעשיו מול חטאיו ואין לו לאן לחמוק. רגע קשה מנשוא. יוסף מנסה לפוגג את המתח הזה ובטרם הוא משוחח עם אחיו המבוהלים והמשותקים הוא קולע לתחושתם ואומר שלושה משפטים:

ועתה אל תעצבו

ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה

כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם

על העקרון שבמשפטים האחרונים חוזר יוסף בשנית:

כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר

וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ

ולהחיות לכם לפליטה גדולה.

 

מה מטרת יוסף בנאומו, ואיך הוא בונה אותו? מדוע הוא חוזר על מטרת שליחתו פעמיים, וגם שלש?

הפרשנים סברו כי מדובר בנאום מתוכנן ומדויק. על כן נתנו טעם והסבר לכל אחד מן הרכיבים. המלבי"ם מבאר שבדבריו של יוסף יש שני אלמנטים הפוכים: "אל תעצבו" ו"אל יחר בעיניכם". 

 

שני המשפטים מניחים מצבי רוח שונים. האם אחיו עצובים או שמא הם כועסים? המלבי"ם מסביר שככל הנראה יוסף מניח שהאחים מצטערים פעמיים. פעם אחת על עצם המכירה. זהו העצב, החרטה על המעשה הנורא שעשו. אבל יש גם חרון, הוא החרון על כך שבזכות המכירה יוסף עלה לגדולה.

לדעת המלבי"ם המשפטים הללו של יוסף הם משפטים שמנסים לחדור ללב האחים ולזהות את הלך רוחם. הם מבטאים בלבול של יוסף וניסיון להתמודד עם כל האפשרויות.

 

משמעות המשפט השלישי "כי למחיה שלחני" הוא מענה לשתי האפשרויות, אל תעצבו ואל תתחרטו כיוון שלא צמחה מן העניין אלא טובה גדולה. ואל יחר בעיניכם כי למחיה שלחני אלוקים, כלומר, בסופו של דבר מדובר בwin win case . גם אם לרגע נדמה לכם שאני המרוויח מן הסיפור ועיניכם תהיה צרה בי דעו לכם שהרווח הוא  של לכולנו. 

 

החזרה אל העובדה שהקב"ה הוא זה ששלח את יוסף למצרים ולא האחים נועדה להגדיל את הנס ולציין שההשגחה היתה גדולה יותר מן הטובה האישית שצמחה ליוסף עצמו או לאחיו בטווח הקצר. מדובר על תכנון בעל משמעות מרחיקת לכת הרבה יותר. היומרה של התוכנית הזו היא להחיות לפליטה גדולה. יוסף רומז להם שתוכנית כזו יש עליה טביעות אצבעות של מסובב כל הסיבות. רק הוא יכול היה לסבב כך שיוסף ישמש כמכין השטח להתמודדות ראשונה עם המצב החדש שעם ישראל עומד להתמודד מולו.

 

בסוף דבריו חותם יוסף:

ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים וישמני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים

החזרה על המוטיב של שליחות ברורה ויד אלוקים מופיעה בשלישית, הפעם בהקשר האישי. יוסף מצביע על ציר התפתחותו כחלק מתוכנית אלוקית ברורה. בתחילה היה אב לפרעה מאוחר יותר אדון לביתו ולבסוף מושל בכל ארץ מצרים. ההתפתחות המטאורית הזו אינה טבעית והיא כמעט מעבר לכל דמיון, על כן אף היא מצביעה על האשם היחיד בסיפור כולו: הקב"ה.

מבט כולל על דבריו של יוסף עשויים ללמד אותנו משהו על מבנהו של נאום. 

 

ברגע הראשון של דבריך אמור משהו העשוי מיד להסב אליך את תשומת לבו של קהל-המאזינים. אל תשעמם את שומעיך בראשית דבריך על-ידי הבעת שמחתך על ההזדמנות שניתנה לך להיות באותו מעמד ועל קורת-הרוח המוסבת לך תמיד כשאתה מדבר לקהל זה או אחר; או שלא ציפית כי תתבקש לדבר; ואל תסביר מדוע אינך רואה עצמך מוסמך לדבר על הנושא הנדון. (הרב גינזבורג, גיליון "התמים").

 

יוסף פותח בדברים הנוגעים לליבם של השומעים. הוא מנסה לקלוע לאשר בליבם ולקרוא את מחשבותיהם. הוא מנסה בה בעת לתת מקום לתחושות הקשות אך גם לרכך אותן. לאחר דברי החיבה הללו יוסף פונה לבניית  התיזה של נאומו. 

 

אין זה מקרה שיוסף הורד למצרים וככל הנראה זו התוכנית המקורית שהאחים שיחקו בה כמריונטות בלבד. יש לכך שלוש ראיות מרכזיות. האחת והראשונה המוצגת: הצורך המיידי של המשפחה הקרובה במקור מחיה. השניה בסדר הדברים: האפשרות שנפתחה להחייאת הזרע והמשכיות עם ישראל. ולבסוף הפן האישי המטריד ביותר את האחים: יוסף הגיע אל היעד של שלטון ללא גבול.  בין אם האחים מקנאים ביוסף על כך ובין אם הם מתחרטים על כך, ברור שטובת כולם התגשמה באמצעות אותה מכירה. הגעת יוסף למעמד הנשגב היא הכלי להצלת האחים ועם ישראל. 

 

בדבריו אלו גובר יוסף על המשוכה המקשה על לא מעט דרשנים, כפי שמציג תנעמי במאמרו (אורשת ד, תשע"ג): 

יש שאינם טורחים להציב מטרה בנאום או בדרשה שלהם. ספק אם גם להם ידועה מטרה מוגדרת. הם פותחים ברעיון מסוים, ממשיכים ברעיון אחר שאין לו קשר לקודמו, שוזרים מאמרים מפה ומשם ויוצרים משוכת רעיונות משובשת. המתבונן מן הצד מבחין איך הציבור מנתק קשר עם המרצה או הדרשן

התזה של יוסף אחידה, והוא אינו קופץ מנושא לנושא וגם אינו חוזר על עצמו. התיזה מתפתחת במבנה ספירלי כשהציר המאחד את כל שלביה הוא התוכנית האלוקית שברקע הסיפור הקשה של מכירתו. תחילה הוא מיישב את ליבם של שומעיו בכך שמציג את היתרונות שצמחו להם ורק אז עובר לדבר גם על תועלתו האישית, זו שאולי קצת מעיבה על שמחתם אך גם מפיגה את צערם.

 

חשובה מכל היא העובדה שיוסף מצליח להעביר מסר משמעותי ביותר: בין אם מתכוונים לרע ובין אם מתכוונים לטוב, הקב"ה מסדר את העולם כך ששום דבר מתוכניותיו לא ישתבש. אולי בפעם הבאה נזכה להביא את הגאולה על מגש ראוי יותר: 

"זכו - עם ענני שמיא, 

לא זכו - עני ורוכב על חמור" (סנהדרין צח).