A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית האספו
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

האספו /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

יעקב מכנס את בניו לקראת מותו: "האספו ואגידה..., הקבצו ושמעו..." (מט, א-ב). החזרה על מוטיב האיסוף פעמיים, במילים שונות, מעוררת את הלומד להתעכב על מושגי ה'קיבוץ' ו'האסיפה' ועל משמעותם לעת הזאת.

רבו המדרשים שעסקו בעניין זה. 

 

מדרש אחד ראה בחזרה על עניין ההתאספות לא ככפל הדבר במילים שונות, אלא כצורך ממשי בקריאה חוזרת. "נאמר האספו ונאמר הקבצו ושמעו, אלא הודיען שהן גולין שתי פעמים" (בראשית רבה, ויחי).  המדרש רומז לכך שבין ההאספות להיקבצות שנית התרחש פיזור. בקשתו הכפולה של יעקב רומזת לתהליך ההיסטורי המוכפל שעתיד עם ישראל לחוות. יעקב ובניו, לפי מדרש זה, שרטטו במעשיהם את מפת ההיסטוריה כדרך שעשו הנביאים האחרונים בתקופה מאוחרת יותר, וכסימול של העתיד להתרחש.

 

המדרשים האחרים מציעים אפשרויות אחרות שאינן סמליות. האחד מדגיש את הצורך המעשי, הממשי בהתאספות ובהיקבצות: "האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס". מהמדרש הזה עולה שהפיזור הגאוגרפי של השבטים על פני מצרים חייב שתי הוראות לפעולות שונות בתכלית. האחת נוגעת להוצאת כל אחד ואחד מן השבטים ממקום מושבו המרוחק במצרים, והשניה היא ההוראה להגיע משם אל נקודת הכינוס. 

 

מדרשים אחרים התעמקו במשמעות האסיפה והציגו קשת אפשרויות רחבה להבנתה. מצד אחד מטרת אסיפה זו היא ליצור אחדות בין השבטים ואולי בפרט בין שבטים מסוימים לאחרים, ומן הצד השני אסיפה במובן ההפוך של "היעשו אסופות אסופות" כלומר, שעניינו של יעקב לא היה באחדות אלא דווקא בייחודו ונבדלותו של כל אחד ואחד מן השבטים. קיבוצם לא נועד ליצירת אחדות אלא להקשבה משותפת לדבריו טרם מותו.. על אותו הרצף, בתווך, ישנה גם האפשרות להקביל בין האספות האחים לאיסוף שבעים הזקנים, כמו שם, גם כאן מדובר בליקוט ראשי העם, ובחיבור בין איכויות מגוונות וראויות כל אחת לעצמה.

 

ודוק, כל אחד מהמדרשים מתייחס בדרכו לפסוקי הפתיחה של ברכות הבנים. החשיבות שבמדרשים הללו היא בכך שהם רואים בפסוקים הללו כעין "פתיחתא" השופכת אור על מהותו של המעמד כולו.. האפשרויות המגוונות מלמדות על ההתלבטות ביחס לתפקיד מעמד ברכות יעקב ונוכחותו במישורים משתנים. בין מיסטי וסמלי למוחשי, בין הווה לעתיד, בין ריבוי לאחדות,  ועוד. 

 

הכיוונים הפרשניים מתלכדים לכלל תובנות מוכרות ביחס לאספות וכינוסים בני ימינו. 

יש אסיפות שבמרכזן התוועדות, רצון ליצירת שיח ושותפות. מהם מתוך עמידה על השונות כמו בכנסת ישראל למשל. ומהם מתוך רצון למנף את העולם הרעיוני המשותף כמו בתוך מפלגה, בהפגנה, או להבדיל בחתונה, בר מצוה ואזכרה. 

 

ישנה התאספות למקום אחד שאין בה שום תוכן משותף, כגון ברחוב או בפקקים שנוצרים בכביש. לעיתים ההתאספות חסרה את התוכן והזיקה בין הפרטים למרות שיש לכולם מטרה משותפת מפני שזו אינה כרוכה בהידברות ובהיכרות בין הצדדים, כך הוא בתיאטרון או אפילו באוטובוס. יש אסיפות של נציגים שמאחוריהם ציבור שלם נעדר, ככאלה הן יוצרות חיץ בין מי שמוזמן ובין מי שאינו מוזמן, וישנן אסיפות עם הפתוחות לכל. יש כינוסים בינלאומיים ויש אסיפת דיירים בבניין. יש אסיפות יזומות ויש אסיפות אקראיות למשל, כשנתקעים במעלית או בתור, יש נאספים מתוכננים ויש נאספים מזדמנים. כל אחת מצורות ההתאספות האלה מקדמות מטרות שונות, מתרחשות במרחבים אחרים, ונושאות עליהן מטען אחר.

המדרשים מכירים את המודלים השונים ומציגים את הלבטים בין אלו. 

 

מה בדיוק התרחש באותה נקודה בין בני יעקב? ככל הנראה, שכל התשובות נכונות. בני יעקב התכנסו ומתכנסים במגוון של צורות ודרכים לאורך ההיסטוריה היהודית. לפעמים הם חשים שהם עומדים כתף אל כתף עם הדומים להם, לפעמים הם נדחקים יחד לקרון משותף. לפעמים הם נרתמים למשימה יחדיו ולפעמים הם מגלים את ההבדלים ומחדדים את העדתיות או המגזריות. פעמים הגורל הוא המזמן ופעמים הייעוד. 

בכל הגילויים הללו, מלווה אותם - אותנו דמותו של יעקב ומזכירה להם - לנו את היותנו בני אב אחד. 

 

חזק חזק ונתחזק