A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים למערכת יחסי הגומלין בין הנצרות ליהדות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

ליל ה"ניטל" – למערכת יחסי הגומלין בין הנצרות ליהדות /

הרב ד"ר בני לאו

מליוני מאמינים נוצריים מציינים הלילה (25 בדצמבר) את הולדתו של אותו האיש. לילה זה נקרא בלטינית Natalis (= יום הולדת). במסורת ישראל נשתמר שמו כ"ליל ניטל" (או נית"ל) שכוונתו יום שניטל (ישו) מן העולם (או נתלה על העץ). על מקור השם כתב ד' שפרבר, מנהגי ישראל חלק ג עמ' צג.
בספר "טעמי המנהגים ומקורי הדינים" (עמ' תק) מתואר מנהג של יהודי אשכנז:


"שנמנעים מלימוד בליל ניט"ל לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות".

מנהג זה נהג למעשה במשך מאות שנים בקרב קהילות ישראל באירופה, ללא הבדל בין עדות גרמניה, ליטא או חסידים. בכמה ספרי חסידים מסופר שאם חל ליל ניט"ל בליל שבת לא היה הרבי אומר דברי תורה באותה שבת.
תחושת הפחד של יהודי אירופה מפני שכרותם של הנוצרים החוגגים, המחפשים טרף קל, רחוקה מאיתנו מאד. אנו יושבים על אדמתנו בתחושת ריבונות וחוזק וכל ספורי האימה מאירופה אינם חלק מתרבותינו. לצד אבדן הפחד שינתה גם הכנסיה את יחסה ליהדות, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים. שינויים אלו מחייבים אותנו לבדוק מחדש את טיב היחסים בין הכנסיה ליהדות.  

 

בשבת אחת התארחתי עם משפחתי בנצרת בניסיון כזה, שנערך על ידי האגודה להבנה בין-דתית. נציגים מהאיסלאם (מישראל ומירדן), מהנצרות (ממספר פלגים) מהיהדות (כנ"ל) ואף מהדרוזים, חברו יחד לעסוק במהלך סוף שבוע בשאלת מעמדה של ירושלים בדתות המונותאיסטיות. היתה זו שבת מרתקת ומרוכזת, עם הרבה שאלות פתוחות והרבה חומר למחשבה. אביא אירוע אחד שיכול להמחיש במקצת את אופי הדיאלוג הבין-דתי היום.


בליל שבת התקיימה הרצאה על היחס בין נצרת ובית לחם בנצרות. המרצה – כומר פרוטסטנטי, תיאר על פי ממצאים היסטוריים שאין ספק שאותו האיש נולד בנצרת, ואילו הולדתו בבית לחם הומצאה לצורך הפיכתו למשיח, שצריך לבוא כידוע מבית דוד. בשלב מסוים של השיחה התחילה התקפה נגדו מצד הקתולים. היה זה ויכוח בין הזרם הדתי השמרן, שלא מתיר שום פתיחת סדקים ושאלות על המסורת המקובלת, לעומת נוצרים שמשלבים את ההשכלה בדת ופותחים כמה תיבות סגורות לבקורת חדשה. אל הויכוח המעניין הזה הצטרפו נוצרים מן הגליל, שבאופן פטריוטי מובהק חיזקו את המסורת של אותו כומר פרוטסטנטי…הויכוח נסב בעיקר סביב פרשנות הפסוק בישעיה י"א: … ונצר משרשיו יפרה". כשהגיע תורי לדבר, פתחתי בדברי תודה לנוצרים על כך שזיכו אותי בעונג שבת אמיתי: לראות בני דת אחרת מתכתשים על עניינים כאלה כשיש לך פריווילגיה להביט כצופה מן הצד…


לאחר מכן הצגתי את הפרשנות של היהדות לפסוק הנידון. הנצר, היוצא מן השורש, מבטא את החיים של עץ שחשבנו שכבר מת. מעל פני השטח היה העץ הזה מת לכל דבר, אך מסתבר שמתחת לפני הקרקע התרקמו חיים חדשים, ובבא הזמן התפרצו חיים אלו והצמיחו דרך הנצר את העץ. גם את היהודים הספידו מספר פעמים לאורך שנות ההסטוריה. מעל פני השטח כבר נפרדו מאיתנו, ולעיתים אף נפרדנו מעצמנו.

 

השבוע ציינו בי' בטבת, שני ארועים שחברו יחד שכל אחד בנפרד יכול להביא למחשבה של כליון. והנה דור אחרי השואה עומד דור חדש בארץ ומגדל את ילדיו על האדמה שהבטיח ה' לאבותיו. זוהי הפרשנות היהודית ל"נצר משרשיו יפרה" – עם ישראל חי.


חזרה לליל הניט"ל: אין ספק בליבי שאנו צריכים להכשיר את הלבבות למפגשים אחרים עם בני הדתות האחרות, תוך מציאת המכנה המשותף של שלש הדתות המונתאיסטיות. כבר בראשית ימי הביניים הגדירו חלק מפוסקי ההלכה את ההבדל בין היחס למאמינים בבורא עולם לבין היחס לעובדי עבודה זרה.


אולם אסור שמציאת מכנה משותף זה יבוא מתוך שיכחת העבר. עדיין עומד לנגד עינינו זכרון הדם שנשפך תחת דגל הצלב והסהר. אין לנו שום זכות להכהות את הזכרון הזה ואף יותר מזה: חובתינו לחנך לזכרון ארוך טווח. מתוך עמדה של כבוד עצמי, הנובע מהכרת הזהות היהודית, נוכל להיפתח ביתר קלות אל רקימת יחסי שלום בין בני כל הדתות.