A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות ממאמרות לדברות דרך המכות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

/

הרב ד"ר בני לאו

שבע מתוך עשר המכות המונחתות על פרעה ומצרים מרוכזות בפרשת השבוע, פרשת "וארא". גודש האירועים ומהירותם מקשה על ההתבוננות המרוחקת והבוחנת השואלת את שאלת תכלית המכות. כדי להוציא את ישראל ממצרים אין שום צורך בעשרת המכות. האל הכל יכול, המסוגל להביא את המבול ולהחריב את סדום, יכול ליטול עם מבית עבדים ולהוציאו לחרות בלי שום תהליך. מדוע אם כן הובאו המכות?

 

מבין התשובות שנאמרו לשאלה זו אני מבקש להציג את דבריו של מייסד חסידות גור, ר' יצחק מאיר. באחת מדרשותיו הוא כתב משפט, שמבקש לרמוז למשמעות מעניינת לסיבת הבאת המכות במצרים (שפת אמת שנת תרל"א):

"כי מה שהיה צורך לעשר מכות - להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות, לעשותן עשרת הדברות".

משפט חידתי זה דורש פיתוח.

הרעיון בנוי על שלשה אירועים הבנויים במבנה של עשר: בריאת העולם, עשר המכות במצרים ועשרת הדברות במעמד הר סיני. המספר עשר בהקשר של בריאת העולם מבוסס על משנה בפרקי אבות, הקובעת ש"בעשרה מאמרות נברא העולם". כוונת המשנה לומר שה' ברא את העולם על ידי אמירה (כפול עשר): "ויאמר אלהים". עשרה מאמרות הם סיכום של כל עולם הטבע. נוכחות האלהים בבריאה היא נסתרת. אמירתו של האל הבורא את העולם אינה מכוונת לאוזני מישהו. התוצאה של האמירה הזו היא העולם הנגלה לעינינו. משורר תהילים מתבונן בפלאי הבריאה ומגלה את הבורא (תהילים יט): "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע… אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם". כשהרמב"ם (הלכות יסודי התורה) מבקש לחנך את האדם למציאות ה' בעולם הוא פותח בהתבוננות לפלאי הטבע:


והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו.


על פי דברים אלו נתחיל להתבונן בפתגמו של הרבי מגור. עולם הבריאה שנברא ב"עשרה מאמרות" אמור היה להספיק למקם את האדם במקומו המדויק מתחת שמי ה'. הוא לא הבורא ולא אדון הארץ. הוא נברא אחד מתוך עולם שלם ובהיותו כזה חלה עליו אחריות של שמירה. שמירת האדם, שמירת החי ושמירת הטבע. אולם האדם של ספר בראשית שכח את מקומו. המבול בא לעולם בגלל קלקול זה, אך האדם נשאר בשלו. המאמרות שבהם נברא העולם נתמלאו קליפות והוסתרו. קולו של הבורא נבלע בקליפות אלו ולא הגיע לעולם.

 

ספר שמות נפתח בעולם שבו יש העלמות מוחלטת של אור ה'. במצרים אין מקום לאמונה בבורא עולם ומנהיגו. פרעה מולך על היאור שמשמש כמקור לכל השפע בעולם. במצרים יש תחושת בטחון כלכלי, יש עוצמה מדינית ואין שום צורך בהבטת עיניים כלפי מעלה. החוסן נתון בידי המלך ונתיניו. במצרים השופעת אין כניסה לאלהים. בורא העולם לא מוכר לאיש. פרעה מתבונן על היאור ואומר: "לי יאור". כנגד תרבות השפע המשכיחה את מקומו של האדם, בא הבורא ומעביר לכולם "סדרת חינוך" בדמות עשרת המכות. מטרתן של המכות - להכניס לעיניהם ולליבם של ישראל, של מצרים ושל פרעה את דבר מציאות ה' בעולם, את מנהיגותו ואת שליטתו על הטבע.

 

כל מכות מצרים מחוללות, באופן מדורג ומפחיד, את המהפך הזה בתודעת יושבי מצרים כולם. דברי ה' אל משה לאורך כל הפרשה מבהירים שזוהי כוונת המכות: "וידעו מצרים כי אני ה'"; "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ"; "למען תדע כי לה' הארץ". עשר פעמים נאמרה "ידיעת ה'" בפרקים העוסקים בעשרת הדברות. כנגד "עשרה מאמרות" של בריאת העולם עובר העולם האנושי עשרה שיעורים של הכרה בנוכחות ה' בעולם.

 

השיעורים הללו נקלטים לאט. הראשונים הלומדים את הדבר הם המצרים. כבר במכת הדם נסדק הבטחון שלהם ביציבות הכלכלית - היאור הכזיב. הדם העולה מן היאור סדק את השקט המכחיש את מציאות ה'. המדרש (שמות רבה) מבאר זאת בלשון "משל הדיוט" (שפת בני אדם רגילים): "הכה אלוהיו - וייבהלו כמריו". מכת הדם פקחה את עיני העיוורים הממאנים לראות את יופי הטבע ואפסותו של האדם. כך מתקדמות להן המכות ובכל אחת מהן משתכנעים יותר ויותר ש"יש מנהיג לעולם".

 

המכה השביעית - מכת הברד, האחרונה בפרשתנו, סוגרת את המעגל הזה של שיעורי האמונה. כמעט כל המצרים כבר השתכנעו שהנהגת העולם אינה נתונה בידי בשר ודם. גם פרעה עמד להתקפל, אך התורה מספרת שה' חיזק את ליבו ולא נתן לו להישבר. באופן מפורש אומר ה' לפרעה (על ידי משה ואהרון) שמטרת המכה היא:
בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ:


במכת הברד מבקש ה' להראות לפרעה עוד משהו מעבר לידיעה שהוא אדון הארץ. הוא רוצה להסביר לפרעה שמלך העולם דואג לכל נתיניו ולא מתעמר בהם. מכת הברד תראה לפרעה איך מלך מנהיג את ממלכתו:

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד... וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ: הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה:


במכת הברד נתן ה' למצרים את חופש הבחירה. למי שירא את ה' לא אירע כל רע. המכחיש השאיר את עבדיו ומקנהו בשדה. הפעם, שלא כבפעמים הקודמות, מודה פרעה ואומר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". מדוע עכשיו ה' צדיק? מדוע לא במכות הקודמות?


כנראה שהאפשרות שה' נתן למצרים להכניס את העבדים לבית ואת המקנה לתוך המכלאות ולהצילם, פעל על ליבו של פרעה. המכה שמכה ה' את מצרים לא באה בלי אפשרות של חזרה בתשובה והצלה. המדרש (תנחומא, וארא) שמע כאן את סוד ההבדל בין מלכות שמים למלכות בשר ודם:


בכל המכות לא אמר פרעה ה' הצדיק אלא במכת ברד בלבד. למה? אדם שהוא מבקש להלחם עם חבירו ולנצח אותו פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקב"ה אמר לפרעה "ועתה שלח העז את מקנך..." באותה שעה אמר פרעה "ה' הצדיק".


זוהי תכלית המכות. להביא את פרעה, מצרים וישראל להכרה שיש מנהיג לעולם שמנהיג את עולמו בדין וברחמים. כל זה משמש הקדמה ומבוא לקראת הוצאת ישראל ממצרים והעמדתם לרגלי הר סיני. שם ישמעו בקול את עשרת הדברות. אז ידע העולם שהאדם המודע לנוכחות האלוהית בעולם לוקח אחריות לחיי הזולת, לכבודו ולחירותו.