A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות קירוב גרים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

פרשת יתרו: קירוב גויים /

הרב ד"ר בני לאו

הפרשה פותחת בשמועה ששמע יתרו על יציאת ישראל ממצרים. לפני זמן רב החתן שלו יצא מביתו, הוזה על שחרור בני עמו מעבדות לחרות. בתחילה בתו ונכדיו נמשכו אחריו אך למזלו הם חזרו אליו הביתה. החתן המשיך בדרכו למצרים ומאז נעלמו עקבותיו. פתאום הוא שומע שהחתן הצליח להכניע את השליט הכל יכול – פרעה מלך מצרים. עם הצלחה לא מתווכחים.

 

הוא לוקח את בתו עם שני נכדיו הנמצאים איתו וביחד יוצאים לדרך לאיחוד משפחות. לקראת הגעתם שולח יתרו מסר לחתנו (שמות יח, ו): וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:

 

הפסוק הזה נתבאר בשלשה אופנים במדרש ההלכה, מכילתא דר' ישמעאל:


ר' יהושע אומר: כתב לו באגרת;
ר' אלעזר המודעי אומר, שלח לו ביד שליח ואמר לו, עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך ואם לאו, עשה בגין בניך, לכך נאמר ויאמר אל משה וגו'.
ר' אליעזר אומר: נאמר למשה 'אני', אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר (ירמיה כג כג) האלוה מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק.

אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבא אדם אצלך להתגייר [ו]אינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם
(מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה א)


שני הפרושים הראשונים נשמעים פשטניים. דעת התנא הראשון, רבי יהושע: "שלח לו איגרת" מתכוון לומר שיתרו הרגיש די בטוח בעצמו. האיגרת נועדה לתת למשה זמן להתכונן לקבלת פנים ראויה לכבוד החותן המיוחס (כהן מדין). דעת התנא השני, ר' אלעזר המודעי: "שלח לו ביד שליח". הוא מבין שיש יסוד לחשש שמשה לא ממש יצא מגדרו לקראת חותן שלא ממש פירגן לו בימי חזון וגלות. לכן הוא קורא את הפסוק במלואו: "אני חותנך יתרו בא אליך" – קבל את פני. ואם לא את פני אז דע שגם אשתך כאן – תקבל את פניה. ואם גם זה לא ממש מרגש את משה: "שני בניה עמה" – על געגועיך לבניך לא תצליח להתגבר. בודאי תקבל אותנו. על פי הדרשה הזו התורה ממשיכה ואומרת: "ויצא משה לקראת חותנו" – הוא לא עשה חשבון וקיבל את יתרו ללא שום חשבונאות של משקעי העבר. עד כאן שתי דרשות שצמודות לפשט הכתוב.


אך הדרשה השלישית – זו של ר' אליעזר - מפתיעה. הוא משנה את הפיסוק של הפסוק ובמקום לקרוא: "אני חותנך יתרו בא אליך" (כשהמילה 'אני' היא הנושא והמילים 'חתנך יתרו' נלוות לנושא ומתארות אותו) קורא רבי אליעזר: "אני"! חתנך יתרו בא אליך. אם עד עכשיו חשבנו שיתרו הוא הדובר אל משה, בא רבי אליעזר ומפתיע אותנו שהדובר הוא לא אחר מאשר האל בעצמו. ר' אליעזר טוען שה'אני' שמופיע כאן הוא אותו 'אני' המופיע בספר ירמיהו (פרק כג):
הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם ה' וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק?

 

הנביא ירמיהו שם בפי ה' את הטענה שהמאמינים בו חושבים שהוא פועל ברדיוס מקומי. הקב"ה מציג עצמו בתור "אני" שפועל גם מרחוק. מכאן מגיע הדרשן להשוואה ליתרו שבו נאמר (בתחילת הפרשה שלנו): "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים". הפעולה של ה' היא זו שהביאה את יתרו להתעורר ולהצטרף אל עם ישראל. "אני הוא שקרבתי את יתרו ולא ריחקתיו". מכאן באה מסקנתו של ר' אליעזר שאף אתה משה, כמוני, צריך לקרב את הרחוקים שמבקשים לבוא ולהצטרף לישראל.


הדרשה מבוססת גם על המילה "בא אליך" שבשפת חכמים בימי המשנה שימשה כביטוי למי שביקש להצטרף לברית האמונה (על פי ש' ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשמ"ד, עמ' 61).

 

זוהי דרשה כל כך מפליגה שמהפכת את הכתוב ומגיעה אל התכלית המבוקשת (קירובם של גרים), עד שעולה בי המחשבה שלא ייתכן לייחס את הדרשה הזו לרבי אליעזר. ר' אליעזר הוא דרשן פשטני לגמרי. כדאי לשים לב שייחוס הדרשה לרבי אליעזר קשה בכל מקרה. כבר עמד על כך י"ד גילת (משנתו של רבי אליעזר בן הורקנוס, עמ' 302 הערה 46) ש"יחסו השלילי [של ר' אליעזר] לגויים הטביע את חותמו על יחסו לגרים והסתייגותו מהם".

 

לעומתו, הדרשן השני ברשימה, ר' אלעזר המודעי, ידוע כמי שהופך את פשטם של כתובים כדי לחדש רעיונות בעולם. אם יורשה לי להפוך את "אליעזר" עם "אלעזר" ולטעון שהדרשה המהפכנית כאן היא של רבי אלעזר המודעי אוסיף עוד דרשה שלו העוסקת גם היא בענייני גרים, וגם היא מפרשת השבוע שלנו.


לאחר שיתרו יועץ למשה על סדרי המשפט ומבקש לחזור לארצו נאמר (שמות יח, כז):
וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ:

וכך דרשו במכילתא, שם:
וישלח משה את חותנו, ר' יהושע אומר, שלחו בכבודו של עולם;
ר' אלעזר המודעי אומר, נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנא' (במדבר י לא) אל נא תעזוב אותנו. אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו. אמר לו: כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, וכי מה הנר מהנה בין חמה ולבנה, אתה חמה, ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הנר ביניכם? אלא הריני הולך לארצי ואגייר לכל בני מדינתי ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה.

הנה כאן אומר ר' אלעזר המודעי בפירוש את הרעיון שיתרו לא זו בלבד שבא להתגייר אלא הולך הוא לגייר את כל בני מדינתו ולקרבם תחת כנפי השכינה.


ר' אלעזר המודעי מבקש לכוון אותנו אל היחס הראוי לעולם הגיור. הוא יודע שיש חשש גדול שיהודים יזעיפו פנים למי שירצה להיכנס ל"מועדון" שלהם. שומר הסף במועדון זה יכול למצוא אלפי סיבות על מנת להרחיק את הגר. הוא יערום ערימות של מכשולים בדרכו של מי שחפץ לכלול עצמו בגורל של עם ישראל. אבל ההוראה שמקבל משה היא הוראה הפוכה: "אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו". אל תנסה להיות יותר צדיק ממני. אם מגיע אליך מישהו, שבתו התחתנה עם בנך או נכדיו קשורים בך – גם אתה תקרב ולא תרחיק.