A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים פסח שני
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

מועדים ופסח שני /

הרב ד"ר בני לאו

הפסוק הפותח את רשימת מועדי ישראל הרשומים בפרשת אמור, מופנה אל בני ישראל:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי"
קביעת המועדים נתונה בידי ישראל. לוח השנה הירחי נקבע על ידי עדים המתבוננים במולד הלבנה. על פיהם נקבע החודש, מלא או חסר. אך עיבור השנה נקבע לא על ידי עדים אלא על ידי חכמים. רש"י בפירושו לפסוק הנ"ל כותב: "עשה מועדות שיהיו ישראל מלומדין בהם, שמעברים את השנה על גלויות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים".


כוונתו לומר שהפסוק "מועדי ה' אשר תקראו אותם" מופנה אל החכמים המופקדים על עיבור השנה, ודורש מהם "שיהיו ישראל מלומדים בהם" - שכל ישראל יוכלו להשתתף בהם. ומסביר רש"י שעולי הרגל יצאו ממרחקים לעלות לרגל לירושלים כדי להשתתף עם כל ישראל בשמחת החג. אם מזג האוויר יהיה סגרירי הם ייתקעו בדרך. הגרוע מכל הוא שהם יצאו לדרך הרחוקה אך יחמיצו את החגיגה. החכמים נדרשים לבדוק את תנאי האקלים ולקבוע את זמן המועד שיהיה ידידותי לעולים. התלמוד הרחיב ביותר את הדבר הזה. במסכת סנהדרין (יא ע"א) נאמר:
"אין מעברין את השנה אלא אם כן הייתה צריכה מפני הדרכים, ומפני הגשרים, ומפני תנורי פסחים, ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו".


השיקולים הנדרשים מאותם חכמים נראים ארציים עד מאד. לא שיקולים אסטרונומיים וגם לא שיקולים "דתיים" קובעים את העיבור. השיקולים הם טכניים ומצומצמים לבדיקת הקשיים העומדים בפני עולי הרגל. המנדט שמקבלים החכמים כרוך בהתחשבות עם המציאות וצרכי הציבור. כוחם בא להם מקריאה נכונה של דופק החיים של החברה שבתוכה הם פועלים. המגמה היא להנהיג את הכלל ולאפשר לכל אחד להיכלל בחווית היחד.

________________________________________
התאריך העברי היום (יום ו) הוא י"ד באייר. תאריך זה, הנקרא גם "פסח שני", משמש כבסיס מקראי למגמה עליה הצבענו, הדורשת מחכמי ישראל לבדוק את דופק החיים של כל חלקי הציבור. בספר במדבר (פרק ט) מתארת התורה קבוצת אנשים שנמנעה מהם האפשרות להשתתף בחג הפסח בזמנו. הם פנו אל משה והתלוננו: "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?" משה אומר להם: "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם". משה לא ידע מה לעשות. הרי חג הפסח קבוע במועד קשוח - בחודש ניסן. מה אפשר לעשות עם אותם יחידים ש"פספסו" את החגיגה הזו? "עבר זמנו בטל קרבנו". הם החמיצו את השעה. אך תגובת ה' לפנייתם היא שיש "מועד ב'": "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'". י"ד באייר נקבע כמועד של הפסח למחמיצי המועד המקורי.


את הפסוקים הללו מבאר אחד ממנהיגי החסידות, רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק ל"פסח שני"). הוא מסביר את מהלך הדברים. בשלב ראשון באה הפנייה של האנשים שהחמיצו את הפסח:
"אך צעקתם היה כי המה היו משתוקקים מאד לקיים מצות הקרבת הפסח בזמנו בתוך כלל ישראל, ועל זה הצר להם מאד שלא זכו לגשת לקודש בתוך כלל ישראל במועדו",


הצעד הראשון בא מהשטח. הממסד מופקד על הפתרון אך ההשתוקקות להכלה ולהשתתפות עם הכלל צריכה לבוא מהאדם עצמו. לאחר שמשה שמע את השתוקקותם ענה להם: "עמדו ואשמעה". מבאר ר' צדוק את תשובתו של משה, שהלשון "עמדו" מרמזת על עמידתם בדרישה ותפילה, שעמידה במקרא היא עמידה איתנה מול האלהים. אמר להם משה: "על ידי הצעקה והתשוקה שלכם תמשיכו דבר ה' אלי". המאמץ משתלם. הצעקה תישמע כי היא באה ממקום נכון. ומסיים ר' צדוק: "וכן היה, כי פעלו בתפילתם התחדשות הדין מהקרבת פסח שני, המרמז כי יש תקווה לכל נפש מישראל אפילו לטמא ושהיה בדרך רחוקה במזיד, שהתרחק עצמו מלגשת אל הקודש, ואפילו כך עושה פסח שני".


עמדתו של משה והבאים אחריו היא עמדת המשרת המביא את צעקת העם אל ה'. מאידך הוא גם מופקד על מסירת דבר ה' אל העם. זוהי עמדת אמצע של הקשבה. הנאמנות של מנהיגי הדת היא כפולה: נאמנות למוסר התורה ונאמנות למקבליה. על משה נאמר בתפילה: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו". נאמן למי? מצד אחד נאמר עליו שהוא נאמן לה': "בכל ביתי נאמן הוא". אלהים בוטח במשה המקיים את שליחותו, מאז ימי הסנה ועד הכניסה לארץ. מצד שני ישראל בוטחים במשה: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". הוא נאמן עליהם שיוביל אותם בדרכם. תפקידו של משה לומר להם "עמדו ואשמעה". אל תרפו!


פסח שני הפך להיות יום של תקווה טובה. משה בימי המדבר, הנביאים בימי המקדש והחכמים מימי בית שני ועד ימינו מופקדים על שמיעת הצעקה הזו. אחריות הממסד היא לשמוע את צרכי העם ולאפשר לכולם להגיע למימוש התורה. אם בחגיגת הפסח, אם בעליה לרגל ואם בכל מקרה של פער בין דרישותיה של התורה לבין המציאות המשתנה. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר.