A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראאדם, אדמה, אלקים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

בחוקותי: אדם, אדמה, אלקים /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

שתי הפרשות החותמות את ספר ויקרא, בהר ובחוקותי, כרוכות זו בזו. פרשת בהר, עוסקת במצוות הקשורות לקדושת הארץ: שמיטה, יובל, בתי ערי חומה. ובמצוות הקשורות בערכו של האדם: "כי ימוך אחיך": חובת התמיכה בדל, איסור נשך וריבית, יחס לעבד וגאולתו ביובל. פרשת בחוקותי עוסקת באותם העניינים, מהיבט אחר: בחלקה הראשון היא מכילה את פרשת הברכה והקללה, שתמציתה: הארץ תתן פריה לעם ישראל היושב עליה אם ילכו בחוקות ה', ואם לאו - ידחו ממנה והיא תשאר בשממתה. ובחלקה השני של פרשה זו - פרשת הערכים, העוסקת בשווי הכספי של אדם שהוקדש לה' ושאר ענייני הקדשות.
נמצא, ששתי הפרשות עוסקות בחלקן הראשון בקדושת הארץ ומעלתה, ובחלקן השני בערך האדם ומעלתו.

מלבד ההקבלה שבין שתי הפרשות, יש גם קשר פנימי בין שני הנושאים שבכל אחת מהן:
הלכות שמיטה ויובל קשורות קשר הדוק בנושא ערכו של האדם. שכן, סדרי השמיטה והיובל גורמים לכך שלא יווצר מצב שבו ינושל אדם או משפחה בישראל מאדמתם לצמיתות. שנת השמיטה נועדה, בין השאר, להדגיש לבעל השדה שהקרקע איננה ממש שלו, אלא היא אדמתו של השי"ת שנתנה לו. ובשנת היובל, בשוב האדמות לבעליהן המקוריים, מתאפשר גם למי שנכשל ונאלץ למכור את אדמותיו, להתחיל מחדש. כך מונעת התורה הנצחת פער מעמדי בין בעלי הקרקעות והרכוש לבין עובדיהם. פיאודליזם לא יכול להווצר בארץ ישראל לעולם.

הלכות עבדים ופרשת ערכין מורות שאין אפשרות למכור אדם, להקדישו ולשעבדו שעבוד גמור. אדם הוא בן חורין, והקדשתו או מכירתו לעבד איננה אלא עניין ממוני. זו אינה אלא הקדשת או מכירת שווה ערך כספי לכושר עבודה, והוא ניתן לפדיון או לגאולה ביובל. גוף האדם מישראל איננו נמכר ואיננו מוקדש, לא להדיוט ולא לשמים. בדומה לזה גם מעמדה של הקרקע: אף היא גופה שייך לשמים, ורק זכות הישיבה והעיבוד ואיסוף פירותיה ניתן לאדם. לכן, מכירת קרקע והקדשתה היא זמנית, ניתנת לגאולה ופדיון, ויוצאת ביובל.

בתמצית ניתן לומר, שפרשיות אלה מבטלות את מושג האדנות ומצמצמות עד מאד את מושג הבעלות. התורה מונעת את הווצרות תחושת האדנות. אי אפשר להיות אדון לעבד באופן מוחלט, אי אפשר לרכוש קרקע ולהיות אדון לה באופן מלא. "אדוני הארץ" אינם ישראל אלא הקב"ה, והוא, ברצונו נתנה להם ובאם לא יעמדו בתנאי הישיבה בה - ירחיקם ממנה. בעליו של אדם מישראל הוא הקב"ה: "עבדי הם", ואין לאדם אחר אפשרות להיות אדוניו של אדם מישראל.
 

המעלה והסגולה המיוחדת של אדם מישראל ושל ארץ ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי בפרשיות אלה, נובעות כמובן מן ההכרה במציאות ה', ובהיותו אדון כל הארץ. לפיכך, מהוות פרשיות אלה חתימה נאותה לספר ויקרא. כפי שפתחנו בתחילת הספר והמשכנו להסביר לכל ארכו, עניינו של ספר ויקרא הוא מושג הקדושה. ופירושו של מושג זה, בתמצית ובקיצור: ייחוד מקום או זמן או מעשה להכרה במציאות ה'. הוא יתברך מצוי תמיד, אולם ההכרה המוגבלת שלנו מצריכה אותנו לייחד מסגרות של קדושה, כדי לחזק ולברר את המודעות שלנו למציאות האלקית. שתי הפרשיות שלפנינו שבות ומדגישות ערך זה פעמים רבות: הארץ היא של הקב"ה, האדם הוא עבד הקב"ה, ומתוך כך נגזרות כל ההלכות והמצוות, וכל התיאור ההיסטורי - עתידי שבפרשת התוכחה.

כיום מדברים על "ערך האדם", יחודו וחרותו, במנותק משם שמים. ומדברים על ערכה ומעלתה של הארץ במנותק משם שמים. כאשר מנתקים את המושגים הללו משם שמים, הם הופכים, במפתיע, מנוגדים זה לזה: מחנה אחד חרת על דגלו את עניין האדם וחרותו, ומחנה אחר חרת על דגלו את עניין הארץ והלאום. אלו ואלו מדברים על מושגים הפוכים לגמרי מאלו של התורה.

במקום לייסד את ההערכה לאדם על ההכנעה לאלקים, ועל ההכרה בהיותו צלם אלקים, היא מיוסדת על גאות אלילית, כזו שמתאר הנביא ישעיהו בפרק ב': גאות אדם, גבהות אנשים. דומה הדבר לשטר בעת אינפלציה: לא יועיל שיכתב עליו סכום עתק - אין לו כיסוי. מנין לו לעפר ואפר גבהות שכזאת? ובאמת, אתה מוצא בחברה המודרנית, על אף משנתה ההומניסטית - ביזוי גדול לכבוד האדם וערכו. בין אם זו הנוקשות הנוראה של המשטרים הטוטליטריים שקמו במאה העשרים, ובין אם הניכור והתחרותיות הגסה במשטרים הקפיטליסטיים שרוממות האדם בפיהם וכוח ההון והממון בידיהם.

כאשר מדברים על "קדושת הארץ", ה"מולדת" ו"ארץ אבות", במנותק משם שמים, מתקבלת משמעות הפוכה ממש לזו של תורה. במקום לחיות בהכרה שאנו חיים כאן בחסד אלקים, ויכלתנו להתפתח בארץ הזאת מותנית בהליכה בחוקות התורה, מתפתחת תפיסה אדנותית, "לנו הארץ ואנחנו אדוניה".

צריך להזהר מאד מהבלבול שעשוי להגרם מהדמיון במונחים: יש ערך האדם הנגזר מהיותו צלם אלקים ועבד ה'. ויש ערך אדם הנגזר מהעמדת האדם במרכז היקום והסרת עול מלכות שמים. יש ערך הארץ הנגזר מהיותו ארצו של הקב"ה ויש ערך הארץ הנגזר מתפיסה אנושית גאוותנית של בעלות ואדנות.

מן הפרשיות שלפנינו אפשר ללמוד, שלקב"ה יש באמתחתו דרך מפחידה מאד להבהיר את הבלבול: סילוקו של האדם או אפילו של העם כולו מעל אדמתו - כדי להבהיר מי באמת אדוני הארץ. מכירה לעבד או לעקר משפחת גר - כדי להבהיר מהו באמת ערך האדם. בצד הבהרת הערכים יש גם איום, שלהוותנו אנו למודי נסיון כיצד הוא יכול להתקיים. מה שהיה נכון בעבר יכול להתגשם גם בעתיד, אם לא נדע להבין, לשמור ולקיים את המבואר בפשטות מבהילה בחתימת ספר הקדושה.