A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים עמדתו של רשב"י
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

ל"ג בעומר /

הרב ד"ר בני לאו

פרשת בחוקותי, המסיימת את ספר ויקרא, כוללת פסוקי ברכה לישראל. הברכות עוסקות בשגשוג כלכלי ובביטחון מדיני וצבאי. מעל ברכות השפע הכלכלי והביטחוני מבטיחה התורה את ברכת השלום:
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:


לנו, כתושבי מדינת ישראל אין צורך בפירוש לפסוק הזה. לצערנו, בכל תקופה יש אוכלוסיה אחרת שאינה מסוגלת לשכב לישון בשקט. התורה מדייקת בתיאורה את ברכת השלום כברכה המאפשרת לשכב ללא חרדה. חלקו השני של הפסוק, המתאר את השבתת החיה הרעה מן הארץ, נראה כמדבר על תקופה שבה בני האדם וחיות הטרף שכנו בסמיכות. החשש מהתנפלות של חיה רעה ליווה את האדם כחלק משגרת יומו. הברכה על השבתת המזיקים נראית כחזון עתידני שבו "גר זאב עם כבש". על רקע זה מעניינת המחלוקת של חכמי דור אושא (אמצע המאה השניה לספירה) בפירוש הברכה הזו של השבתת החיה הרעה מן הארץ:
ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם, ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו, אמר ר' שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים? אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקים מן העולם - משביתן שלא יזיקו. (ספרא בחוקותי פרשה א פרק ב)

ר' יהודה דורש כפשוטו של מקרא. ההבטחה להשבית חיה מתבארת יפה אם הקב"ה מעביר את החיה הרעה מן העולם. לרבי שמעון בר יוחאי זה לא מספיק. סילוק החיה הרעה מעל פני הארץ אינו מסלק את הרוע מכל העולמות. רשב"י חי בספירה אחרת. הוא רוצה לראות תיקון ממשי. את התיקון הוא מוצא רק על ידי כך שהקב"ה "משביתן שלא יזיקו". ההשבתה שה' עושה איננה בהסתלקות מן העולם של הרוע, אלא בהיפוך הרוע לטוב. זהו תיקון של ממש.

המחלוקת הזו בין רבי יהודה לרבי שמעון יכולה לשמש כדוגמה לקו האופי המבדיל בין שני אישים אלו. רבי יהודה הוא איש מעשי, המבקש לראות את מבחן התוצאה וחותר לקראת חיים נורמטיביים. ר' שמעון בר יוחאי, איש המעלה והכוונה, מבקש לראות עולם אידילי. יום ל"ג בעומר הוא יום הילולא של רשב"י, ואני מבקש לעמוד מעט על סודו של האיש. הסיפור המכונן והמרכזי שנקשר אליו הוא סיפור הישיבה במערה במשך שנים ארוכות. הסיפור התגלגל לידינו במסורות שונות, וחוקרי האגדה כבר טיפלו היטב בניתוחו. הקו המשותף לכל המסורות הוא ההתבדלות של רשב"י מן העולם וכניסתו לחיים של תלות מוחלטת בברכת השמים. המסורת הבבלית של הסיפור מתארת את הכניסה למערה כהתפשטות מלאה מכל החומר אל עולם הרוח (תלמוד בבלי מסכת שבת):
הלכו והסתתרו במערה. התרחש נס, נברא להם חרוב ומעין מים. והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צווארם בחול. כל היום למדו, בזמן תפילה לבשו, התכסו והתפללו וחזרו ופשטו בגדיהם כדי שלא יתבלו. ישבו שתים עשרה שנה במערה.

הסיפור מרומם את רשב"י ואת בנו למדרגה של מלאכים האוכלים מידו של ה'. או בלשונו של רשב"י (בבבלי ברכות דף לה): "זכו - מלאכתם נעשית על ידי אחרים". אין שום מציאות שבה נמצא את רשב"י בטל מתורה. הכניסה למערה מעבירה אותו ואת בנו לעולם של מעלה. הם מתנתקים מכל קשר לריאלי. הדבר היחידי שמחזיק אותם בנימת קשר לעולם הריאלי הוא התפילה. שם הם לובשים את הבגדים ונכנסים למצב של חיבור לגוף. התפילה, בעולמו של רשב"י, עומדת בדרגה נמוכה מן התורה. הדבקות האמיתית נעשית בלימוד התורה. שם יש התפשטות הגוף המוחלטת. התפילה היא "חיי שעה" לעומת התורה שהיא "חיי עולם" (בבלי שבת דף יא). התפילה עוסקת בצורכי האדם שנמצא במציאות זמנית וריאלית: פרנסה, בריאות, הודאה. ההתקשרות של רשב"י ובנו אל המציאות הריאלית נעשית על ידי לבישת הבגדים, מעשה ידי אדם. לאחר אותה תקופת זוהר יוצאים רבי שמעון ובנו אל העולם החיצון, אך שם מתרחשת תאונה מחרידה:
ראו אנשים שחורשים וזורעים. אמר ר' שמעון: מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!

היציאה הפכה להיות קטלנית. המפגש בין העולם העליון שמתגלם בחיי המערה (הדומה בבחינות רבות ל"גן עדן") לבין היציאה אל עולם ארצי כל כך, מבעירה את השטח. התימהון של רשב"י ובנו כלפי האנושות ש"מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה" מבטא בעוצמה את גודל הפער שביניהם. הם לא התכוונו לשרוף דבר. הם פשוט "נתנו עיניהם" ומיד נשרף הכל. בת הקול מבריחה אותם חזרה לעולמות מבודדים. "להחריב עולמי יצאתם". לקב"ה יש חלק בשני העולמות. הוא רואה את העולם הארצי כ"עולמו" ואת המערה כשייכת לרשב"י ולבנו. כאן מתבררת לנו מלוא המשמעות של "בני עלייה". רשב"י ובנו אינם בני העולם הזה אלא שרויים בעולמות עליונים, וממילא המגע שבין העולמות מסוכן.

עולם ההלכה לא קיבל את עמדתו של רשב"י. בכל מקום שהוא חולק על חבריו אין הלכה כמותו. מנגד עולם הקבלה אימץ אותו כמי שהצליח לחדור לעולמות עליונים ולהיכנס בעודו בחיים לפני ולפנים. הנהירה אחר רשב"י למערה מבטאת את הצימאון למגע עם משהו מוחלט יותר, משוחרר יותר ורוחני יותר. ככל שקשיי החיים עומסים עצמם על האדם ומשפחתו, הוא מחפש יותר את המגע עם הסוד הטמון בעולמו של רשב"י. המדורות הרבות הסובבות את מקומו במירון מבקשות להמשיך את האור שפרץ מן המערה. אך עולמה של ההלכה מבקש לשמר את האש שלא תשרוף. התורה אינה מותירה את ישראל במדבר עם אוכלי המן. פרשת השבוע, המסיימת את ספר ויקרא, מברכת את ישראל בברכת הארץ החומרית: "והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע" - התורה מאחלת לנו שנעבוד קשה, נחרוש ונזרע, ונראה ברכה בעמלנו. המערה מקסימה ומאירה אך היא אינה מחוז חפצו של האדם: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".