A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות להעלות נר תמיד
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

תצוה: להעלות נר תמיד /

הרב ד"ר בני לאו

פתיחת פרשת השבוע שונה מרוב פרשיות התורה:


"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד".


בדרך כלל מופיעות ההוראות בצורה של אמירה או דיבור (אל משה או אל אהרן): "אמור אל בני ישראל"/ "דבר אל בני ישראל". הפתיחה "ואתה תצוה" חסרה שם וחסרה דיבור. היא פונה בגוף שני אליך: "אתה" ובמקום לדבר היא פוקדת: "תצווה". פתיחה זו מזמינה פרשנות בשל חריגותה. הרשב"ם, ראש לפשטנים, מציע כך:


"למעלה הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא."
הקריאה הזו של פתיחת הפרשה מפקיעה אותה מכל פרשת הקמת המשכן וממקמת אותה בתחום ההוראות שמלוות את ישראל בכל מקום ובכל זמן. ואכן מצאנו במדרש את הרעיון הזה, שאף לאחר חורבן בית המקדש, כשהמנורה תינטל ממקומה, עדיין מצוות הדלקת "נר תמיד" במקומה עומדת:


אף על פי שחרב המקדש ובטלו הנרות, הרי בתי כנסיות ובתי מדרשות שמדליקין בהן והן נקראין "מקדש מעט" שנאמר "ואהי להם מקדש מעט" (מדרש הגדול ויקרא)


ציווי זה, שנודד איתנו בכל קורותינו, שומר אותנו מפני החושך. לא במובן הפיזי אלא התודעתי. מטרת העלאת הנר במשכן, במקדש, או ב"מקדש מעט" אינו לתאורה אלא לפאר והדר, כפי שמפורש בעל ספר החינוך (מצוה צח):
"שציונו השם יתברך להיות נר דולק בבית הקדוש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקין, וכל ענין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה, וכבר אמרנו כי במעשה הטוב הכשר הנפש."


הדלקת הנר במשכן דומה בעיניו ל"דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים". יש נרות שנועדו לתאורה ויש נרות שבאים לכבד את הבית ולייצר אווירה. לכן גם חומר הבעירה מוקפד ביותר: "ויקחו אליך שמן זית זך". בנרות המשכן והמקדש נדרשת הקפדה על שמן זית, היקר שבשמנים. ממש כמו שמתואר בהמשך הפרשה, ביחס לבגדי הכהנים, העשויים "לכבוד ולתפארת". התורה מדגישה את התפאורה שיוצרת את הפאר שמחולל את הכבוד למעמד.


הרעיון של "יצירת אווירה" עבר במהלך הדורות גם לחלל הבית ולנרות השבת. הדלקת נר שבת, במקורה, לא בא אלא לשם תאורה. ההקפדה על תאורה בימי קדם הייתה מיוחדת לערבי שבת, בהם המשפחה התכנסה לסעודות ערב וללא תאורה היה חשש לקלקול השמחה והשלום. כך מפרשים בתלמוד את סיבת הדלקת הנר: "משום שלום בית". ר' מנחם המאירי (פרובנס, מאה 14) הסביר בפרושו לתלמוד את מעמד הנר במערכת חובות היהודי בשבת:
הדלקת נר בשבת חובה מדברי סופרים מפני שהיא ראש לכל עונג שאין עונג בלא אורה.


הנביאים ציוו עלינו "לקרוא לשבת עונג". עינוגים רבים יש לאדם אך "ראש לכל עונג" הוא הנר. מכיוון שסיבת ההדלקה של נר השבת במקורה אינה אלא לתאורה ניתן להשתמש בכל סוגי השמנים, להוציא את חומר הבעירה שמייצר ריח דוחה (עטרן), מפי כבוד השבת.
במהלך הדורות חדל נר השבת לשמש כמקור לתאורה אך התמיד לשמש כסמל ל"שלום הבית". עמד על כך פרופ' י"מ תא שמע ז"ל:
למרות פשטות מהלך הסוגיות במסכת שבת רווח בימי הביניים באשכנז המנהג שלא להשתמש ולא ליהנות מנר של שבת, אלא לייחדו לכבוד שבת וקדושתו, ולהדליק נרות נוספים, נבדלים ממנו, לאורה. ומכאן שורש המנהג להדליק שני נרות בשבת (לפחות) – ואין צריך לומר: שלשה וארבעה – שנתבסס בכל קהילות אשכנז ונתפרש אחר כך בדרכים שונות וברמזים מסובכים, עד כי סיבתו הראשונה כמעט ונשתכחה כליל.


המעבר הזה, מהדלקה פונקציונלית - לצרכי תאורה, להדלקה טיכסית שמבטאת את "כבוד השבת" הוליד הרבה רעיונות המבטאים את תפקיד האור כמייצג את השלום. לדוגמה נביא את הסבר המהר"ל מפראג על הקשר בין "נר שבת" ו"שלום בית":


ויש לך לדעת, כי אין נקרא שלום רק האור בלבד, מפני שהוא נותן הבדל בין הדברים, וזהו השלום כאשר יש הבדל בין הדברים. כי כאשר נקרא החושך 'ערב', מפני שבחושך הדברים הם מעורבים, ואין ניכר זה בפני זה והם מעורבים יחד, והאור נקרא 'בוקר' שעל ידי האור יש ביקור בין הדברים בין זה לזה. וכאשר יש בקור בין דבר לדבר. הוא השלום אשר הוא בין הדברים, ואין אחד נכנס ומתערב בחבירו רק כל אחד בפני עצמו. ולפיכך נקרא נר שבת שלום, כי הדלקת נר בשבת הוא עצם השלום


לפי זה, משמעות הדלקת נר של שבת היא יצירת מסגרת לאווירה של שלום בית: נינוחות ורוגע לאדם בביתו ושלום ופיוס בין בני הבית. לאחר שהתרחקנו מצורך בתאורה ונכנסנו לעולם הסמל וכבוד השבת, הפכה להיות הדלקת הנר לאירוע העומד לעצמו ול"טכס הדלקת נר שבת". בכל העדות חוברו תפילות בשלל שפות שבהן עומדת האם, עיקרו של הבית, ומרכזת את כל בקשותיה אל נוכח הנר שהדליקה. תפילות לשימור הזוגיות והמשפחה, לבריאות ולפרנסה. מצוות נר התמיד של המשכן נכנסה לבתי ישראל והפכה למייצג העיקרי של השבת שנכנסת לבית. בבת אחת הופך הבית להיות למקדש ובליבו השלום -

"נצוצות הנר – היכלות/
ובתוך ההיכלות/ אמהות שרות לשמים
עד סוף הדורות" (זלדה)