A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראלשמוע בקול דברו
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

פרשת ויקרא: לשמוע בקול דברו /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

הפסוק הראשון של חומש ויקרא, שעל שמו נקרא הספר, עורר את תשומת לבם של חכמים לתופעת הדיבור האלקי בכללותה. מה פשר הקריאה שקרא ה' אל משה, ומה עניינו של הדבור שדיבר אליו. האם זהו דיבור ממשי, בקול הנשמע כקול אדם? האם זהו קול רם או לחישה, או שמא בכלל קול שאינו נשמע? מה בין קריאה למשה לבין דיבור, ומה המשמעות של ציון העובדה שה' דיבר אליו "מאהל מועד".
בתנחומא, הובא פסוק מתהלים כבסיס לדיון על הקול והדיבור האלקי: "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ". (תהלים קג כ)


מהי הגבורה הנצרכת לשמיעת קול האלקים?
פירוש אחד אומר, הגבורה אינה נצרכת לשמיעת האוזן אלא לקבלה והפנמה, שגם הן נקראות שמיעה. "שמע בקולי" אומרת רבקה ליעקב, וכוונתה – קבל דברי וציית לי. נעשה ונשמע – נקבל את הצו האלקי ונבצע אותו. לכן, "גבורי כוח" הם אלו השומרים לקיים את דבר ה'. באופן מיוחד מתייחס התנחומא לשומרי שביעית,
ר' יצחק נפחא אמר אילו שומרי שביעית, ולמה נקראו גבורי כח, כיון שרואה שדהו מובקרת, ואילנותיו מובקרין, והסייגין מופרצין, ורואה פירותיו נאכלין, וכובש יצרו ואינו מדבר, ושנו רבותינו ואיזהו גבור הכובש את יצרו. (תנחומא בובר ויקרא א).


הגישה הזאת אינה מתעניינת כל כך בתהליך של הדיבור והשמיעה, במובן של הגעת דבר ה' מן האלקים אל האדם. היא מכוונת יותר למשמעות של ה"שמיעה" אצל האדם, ומתמקדת בשמיעה כקבלה, הפנמה והסכמה.

אולם ישנה עמדה אחרת האומרת שעצם שמיעת הקול מן השמים מחייבת גבורה מיוחדת.
ר' תנחום בן חנילאי אומר גבורי כח, זה משה, שאין גבור כח כמשה, שישראל עמדו לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע קול הדבור, שנאמר: 'אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו', (דברים ה כא), ומשה לא ניזק. ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו, אלא עומדין ומרתחין ונבהלים, והצדיקים יכולין לשמוע קולו... לפיכך אמר דוד: 'גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו'.
ואם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול לשמוע? לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה, ששמעו את קולו ומתו בדבור ראשון... שכן הוא אומר קול ה' בכח קול ה' בהדר [קול ה' שובר ארזים] (תהלים כט ד ה)....


שמא תאמר ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ? תלמוד לומר וישמע [את הקול], הוא היה שומע את הקול בלבד.
וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעין? לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל, שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה, ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר לעשות לרוח משקל. (איוב כח כה), שכל דבור שיוצא מפי הקב"ה [הכל במשקל], וכן הוא אומר ודרך לחזיז קולות (שם שם /איוב כ"ח/ כו), שעשה לו הקב"ה דרך לאותו הקול שיוצא אצל משה בלבד, שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר, לכך נאמר גבורי כח עושי דברו.
ארבעה חידושים בהבנת הקול: צריך גבורה מיוחדת כדי לשמוע את הקול בלא מורא ובלא להנזק. הקול הוא קול חזק ביותר. רק משה שומע את הקול, ולא כל ישראל. הקול מכוון לאזנו של משה, ומשום כך שום אדם מישראל אינו יכול לשמעו מלבדו.


בהנחה שלא מדובר כאן על חידושים בפיסיקה, אלא בעולם הרוח, אפשר לנסות, בדרך של "מבשרי אחזה אלוק", להבין משהו מן האמור כאן, בשפה שאינה נבואית.
האפשרות של "קול רם שאינו נשמע", מוכרת לכל. לא פעם אדם מוצא עצמו אומר לחברו, הורה לילדו: "אני מדבר אליך ואתה לא שומע", ואפילו: "תשמענה אזניך מה שפיך מדבר". לא מדובר על בעיה של אי-הקשבה, שהרי הבן יכול לחזור על הדברים ששמע, ובעל הפה יודע היטב את מה שדיבר פיו. אולם הוא לא שמע את ה"נקודה הפנימית" או את התביעה שעולה מן הדברים. אפשר לומר שהוא לא הבין או לא הסכים, ובאמת הגמרא מזהה "לא שמיעא לי" עם "לא סבירא לי". אולם אי-הבנה ואי-הסכמה מכילות מידה של מודעות לדברים הנאמרים, ולכן נכון יותר לומר שהאדם שמע אך לא הבין או לא הסכים. ואילו באמרנו "לא שומע" כוונתנו לדרגה מהותית יותר של נתק בין הדברים הנאמרים לבין המודעות של שומעם.


הקב"ה מדבר אל בני אדם באופנים שונים. דרך גילויים שונים שלו במציאות, דרך תובנות שונות בתוך נפש האדם. לעתים, האדם אינו די אמיץ כדי לשמוע את המסר. לדוגמה, פלוני רוצה לזכות בתפקיד מסוים או במקצוע, והוא מתאמץ מאד, הוא נכשל פעם אחר פעם, המתבונן מן הצד רואה בבהירות רבה כיצד הכשלונות משדרים לו מסר מאד ברור: זה לא בשבילך, אתה לא מתאים. אולם האדם עצמו אינו שומע את המסר כלל. לפעמים, מפני שאין לו די אומץ להודות בכך לפעמים מפני שהוא שבוי בתפיסותיו. צריך להיות גיבור כוח כדי לשמוע את המסר ולוותר. במובן הזה, שומרי שביעית הם דגם לגבורה: הם שמעו והפנימו את האיסור למרות הקשיים הנובעים ממנו. מי שיש לו את הגבורה לשאת את המשמעות המחייבת של הדיבור האלקי, הוא בעל היכולת לשמוע אותו. ואליו בדיוק מכוונים הדברים.