A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות משקלה של מחצית
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

פקודי: משקלה של מחצית /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

העולם רגיל לדבר על הערך של השאיפה לשלמות. מצות מחצית השקל מלמדת ענוה – אי אפשר להגיע לשלמות. צריך לדעת שאין בכוחו של אדם יחיד להגיע לשלמות, והוא זקוק להשלמה. הוא חייב להשאיר מקום למישהו נוסף, שישלים את החצי השני. השאיפה לשלמות היא שאיפה שאין לה גבול, מחצית השקל מלמדת לשים גבולות, להישגיות, לשאיפות, אפילו לנתינה. נלך בעקבות גדולי החסידות ונבחן מספר תחומים שבהם נדרשת היכולת לוותר על השאיפה לשלמות, ומכך נבין את חשיבותה של המחצית.


ר' דוד שלמה אייבשיץ כותב ב'ערבי נחל' (לפרשת כי תשא): "ענין מחצית השקל ... שידע כל אדם שאין בו שום שלימות והוא רק חצי דבר וצריך מי שישלימו. וזהו מדה טובה באדם... כי זהו תחלת הרפואה מה שמכיר חסרונו".
ר' מנחם מנדל מויטבסק כתב (פרי הארץ, פרשת משפטים), שמחצית השקל מורה שצריך לשתף מידת הדין עם מידת הרחמים, שמי שרוצה בחסד שאין לו גבולות מאבד את ההבחנה בין טוב לרע. כשם שקיום העולם מיוסד על הגבלת האינסופיות הא-להית והצבתה בתוך המצרים של חוק וסדר, גשמיות וטבע. גם קיום האדם מיוסד על יכולתו להעריך ולשקול ולשים גבולות של סדר וחוק ומשפט לרצונותיו, גם הטובים שבהם.


במקום אחר (פרי הארץ לפרשת כי תשא), כתב ר' מנחם מנדל, שמחצית השקל מורה לאדם שאינו כל יכול, ועליו לזכור שכל דבר שהוא עושה הוא חלקי ומועד לכשלון אלמלא עזרתו של השותף האחר למעשיו, שהוא 'חלק א-לוה ממעל'. גם במצוות ומעשים טובים כך הוא, שאין בכוח האדם להתעורר למעשים טובים מבלי סיעתא דשמיא, ולכן אנו מודים אפילו על הרצונות: 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון'. אלמלא השפיע הקב"ה לאדם רצון, גם השאיפות שלו היו דלות, אם בכלל. וכל שכן המעשים – שאלמלא חפץ ה' בידו – לא יצלח.


ר' זאב וולף מז'יטומיר כתב (אור המאיר, כי תשא), שמחצית השקל מורה על מידת האדם הבינוני, שמעשיו – 'חציו לה' וחציו לכם'. צריך אדם לשקול היטב את שיקול הדעת של חלוקת המשאבים הנכונה, בין מה שהוא צריך לקיום ה'לכם' ומה שהוא יכול להקדיש לה'. נוסיף על דבריו ונאמר, שהשאיפה של אדם לשלמות בתחום אחד, חייבת לבוא תמיד על חשבון תחומים אחרים: ישקע כולו בתורה, ימעט בעבודה וגמילות חסדים, יעסוק כל כולו בחסד – ימעט עיסוקו בתורה, ועל כן, נחוץ שיקול הדעת, לחלק את שאיפותיו ומעשיו, כך שינתן מקום לכל חובותיו וצרכיו. האיזון הזה הוא ה'שיקול' שמחייב לעתים להקדיש רק 'מחצית השקל' לענין שהוא עוסק בו כעת, גם אם הוא חשוב כבנין המשכן, כי יש להשאיר מקום לעוד מחצית, לעניינים אחרים שאינם נופלים בחשיבותם ואי אפשר לוותר עליהם. הגישה הזאת נובעת מהכרה ענוותנית בגבולות הכח והמשאבים של האדם, ומתוך כך בצורך לחלקם ולשקלם במאזני הדעת.


המגיד מקוז'ניץ מסביר (עבודת ישראל, פרשת שקלים) שהשאיפה לשלמות יכולה בנקל להתהפך ליאוש – כאשר האדם מגלה שהחטא כרוך בעקביו והוא מועד לכשלון, שהרי לבד מן הנשמה שבו, שמקורה ממקום גבוה, הרי יש לו גם גוף, ויצרים ותאוות, ונפש הבהמית, וכל אלה מועידים אותו גם לנפילות וכשלונות. מי שאינו יכול לעכל זאת, סופו שיגיע לכך שיוותר ויתיאש: "היצר הרע רוצה להדיח את האדם מעבודת ה' באמרו הלא אתה הרבית לפשוע איך תוכל לעבוד אותו?" ועל האדם להכיר שדווקא זו מעלתו, שכן המלאכים הם "הולכין תמיד אחר רצון ה' ואין להם יצר הרע', אבל בני אדם יש להם נפש הבהמיות הממשיך לתאוות". צריך להכיר את החולשות האנושיות, ולבחור בטוב, להתגבר על המכשולים ולעשות טוב, מבלי להתחשב ב'חצי השני' המושך את האדם כלפי מטה.


ר' פנחס מקוריץ הפנה את המבט אל האחר, הזולת: "וזהו בחינת שקלים... שמחצית השקל מרמז על בחינת אחדות, שצריך כל אדם לידע שהוא רק בחינת מחצה, וצריך להשתלם על ידי חבירו. וזהו בחינת 'ואהבת לרעך כמוך', וכשהוא מקבל מחבירו גורם לחבירו גם כן הארה ותענוג" (אמרי פנחס בראשית, פרשת חיי שרה, אות כו). "כי מחצית השקל רומז לאחדות, שכל אחד רק חצי ואינו שלם, כי אם בהתחברות חבירו... ואחדות אי אפשר להיות כי אם על ידי שפלות" (אמרי פנחס - שער ד - שבת ומועדים, אות רכז). ובניסוח חד וחריף של בעל 'ישמח משה': "ציוה ה' יתברך ליתן מחצית השקל להורות דאין שלמות לאיש פרטי רק כשהם באגודה אחת'. (פרשת תרומה)

 

גם לבנין הבית הפרטי בישראל, שהוא בבחינת משכן, נחוצה התחברות של שני חצאים, איש ואשה, שכל אחד יודע לצמצם עצמו ולפנות מקום לקיומו של בן הזוג, כדי שהנישואין לא יהיו זירת התגוששות בין שאיפות אלא מקום של השלמה בין רצונות, מאווים, יכולות וכישורים. כלשונו של בעל 'מאור ושמש' (בפרשת משפטים): "שיהיה מחצית השקל בשקל הקודש היינו שיהיו המאזני צדק שוה בשוה במשקל שאם יתגבר אחד על חבירו לא יתאחדו באחדות שוה בשוה ולא יהיה נסמך הגוף עליהם וישאר צולע על ירכו." וצריך כמובן גם להותיר מקום לשותף השלישי: 'בורא עולם בקנין, השלם זה הבנין'.