A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים בין פורים של גלות לבין פורים של שיבת ציון
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

בין פורים של גלות לבין פורים של שיבת ציון /

הרב ד"ר בני לאו

בשולי הויכוח בשאלת יחס היהדות הדתית אל מערכת המשפט התעוררתי לנקודה שנראית לי מכריעה ומהותית יותר: היחס שלנו אל מדינה בכלל (ומערכת המשפט כאחת ממוסדותיה).


לאחר שסיימתי את כתיבת הפרוש שלי למגילת אסתר מצאתי שהיהדות לדורותיה דחתה את האופציה של הנהגה מדינית ויצרה את הפארודיה על מלכות בשר ודם בדמות אחשורוש. כל אופיו של החג נגזר לפי המחשבה הזו. "חייב איניש לבסומי בפוריא". המצווה גדולה של היום להשתכר "עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן".

 

מצוות השכרות בפורים מתועדת היטב לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. השכרות מבטאת עמדה עמוקה ופנימית של מסורת ישראל ומכניסה משמעות רצינית מאד למחשבה היהודית. מעשה השכרות הוא ביטוי קיצוני למאיסה של האדם בשליטה והתמסרות טוטאלית לעולם שאין בו דעת, שהוא מעבר לדעת.

 

כשמקשרים את השכרות לסיפור חג הפורים אומרים משהו על ענייני המלכות. השכרות הפורימית לועגת למלכות בשר ודם, בזה לשלטון הארצי המדמה עצמו לריבון. השיכור של פורים משליך את כל יהבו אל הנסתר מעיני הכל – אל המנהיג השולט בכל ועיניו בכל ואין מלכות בלתו. במובן הפרטי יותר מבטאת השכרות את החרות. היא פועלת לשחרור שלי מכבלי השליטה העצמית ומבקשת להחדיר ביקורת עצמית גם לי עצמי. "תפסיק לשלוט" – אתה בסך הכל פועל בתוך עולם שמתרחש הרבה מעליך.

 

ניסח זאת הרב שג"ר ז"ל באחד ממאמריו: "שכרות מנפצת ערכים זו של 'עד דלא ידע בין ארור לברוך' מסמנת יותר מכל את המצב הפוסט מודרני שבו אנו נתונים: הכאוס המאיים על התרבות בכלל ועל היהודי בפרט; התפוררות הסובייקט וערכיו; אופיו הפרגמנטרי של הפוסט מודרניזם שאיננו אלא שבירת הכלים; וגישתו העליזה, השיכורה ולא רק מיין, הקרנבלית – פלורליסטית – ססגונית למציאות" (הרב שג"ר, פור הוא הגורל – דרשות לפורים, ישיבת שיח יצחק, תשס"ה, עמ' 50 – 51)

 
ברוח הדברים הללו אני מבקש להציע הצעה, צנועה ורדיקלית כאחד.
מגילת אסתר, שמסתיימת בפרק העשירי עם מרדכי המשנה למלך, נשארת ברובד הזה. היהודי זר בממלכה שאינה שלו, הוא שואף למקסימום שמיעוטים יכולים להגיע – "משנה למלך", המלכות לעולם לא תהיה שלו כי היא נלעגת ו"אחרת". את הסיפור הזה מספר העם היהודי במשך אלפי שנים.


אולם הפתרון של המגילה אינו פתרון של ממש. השיבה שלנו לציון, הקמת המדינה והניסיון לחדש את ה"בית השלישי" מחייב להיחלץ אל פרק יא של מגילת אסתר. הפרק הזה כתוב כבר ואיננו צריכים אלא לחבר אותו בעריכה אל המגילה. זהו פרק א וב' של ספר נחמיה. שם מתואר, גם מבחינה כרונולוגית וגם מבחינה רוחנית, סיפור ההמשך של מגילת אסתר. נחמיה יושב לצד המלך הממשיך את אחשורוש ומבקש מהמלך לבנות את חומות ירושלים. העליה השנייה היא התיקון לסיפור היהדות הגלותית ששכחה את מולדתה ואת זהותה. סיפור המגילה הוא סיפור של "פור – הוא הגורל". סיפור נחמיה הוא המעבר מהגורל אל הייעוד. בניית ירושלים והעתקת העם היהודי בחזרה אל אדמתו נשאר הפתרון היחידי עבור עם החפץ חיים.


וכאן הצעתי – לאחר קריאה של ערב ובוקר במגילת אסתר, על פי מסורת ישראל לדורותיו, נוסיף בזמן תפילת המנחה את קריאת פרקים א וב' בספר נחמיה – ונבטא בזה את חפץ חיינו לראות את עצמנו שותפים בחזון וביעוד של שיבת ציון והקמת הממלכה היהודית בישראל.