A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראמקומו של הגארטל
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

צו: מקומו של הגארטל /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

כדי לא לערבב בין המושגים שיידונו בהמשך, נפתח בהגדרה לצורך הדיון: אבנט – הוא אחד מבגדי הכהונה, של כהן גדול ושל כהן הדיוט. חגורה – פריט לבוש של כלל בני אדם, הקושרת ומהדקת את הכתונת או השמלה, החצאית או המכנסיים. גארטל – פריט לבוש חסידי, טקסי, שכורכים אותו סביב המתניים בשעת התפילה. אנו נעסוק באבנט של הכהנים ומתוך כך נתבונן גם בשימושיהם של החגורה והגארטל בזמננו.

 

סדר הלבשתו של אהרן הכהן מפורט בפרשתנו כך: וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ: וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים: וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (ויקרא ח ז-ט) אחרי הלבשת אהרן מתוארת משיחת המשכן וכליו, משיחת אהרן, ורק אחר כך הלבשת בני הכהנים: וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (ויקרא ח יג).


בפרשת תצוה, בה הורה ה' למשה את סדר הכשרת הכהנים לעבודתם, מופיע סדר אחר של הלבשה לאהרן ובניו: וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד וְאֶת הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד: וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמִּצְנָפֶת: וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ: וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת: וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו: (שמות כט ה – ט)


שני הבדלים בולטים בין הצווי לבין הביצוע. והם קשורים זה לזה. בצווי, מתוארת תחילה הלבשת אהרן בבגדיו בלא האבנט, בסמוך אחריה הלבשת הבנים, ורק אז – חגירת האבנט לכולם, לאב ולבנים גם יחד. בפרשת הביצוע בויקרא, הלבשת אהרן מלאה וכוללת את האבנט, ולאחר מכן ובנפרד, מתוארת הלבשת הבנים. החריגה במיקומו של האבנט כפולה, ראשית, היא מופיעה אצל אהרן בשלבים שונים בשתי הפרשות, ושנית, היא נמצאת במקום אחר בסדר הטקס כולו, שכן בפרשת הציווי היא חורגת מסדר ההלבשה הרצוף של אהרן ונדחית לסיום המשותף לכולם.


אפשר לנסח את הסתירה בלשון שאלה: האם חגירת האבנט היתה חלק רצוף מסדר ההלבשה של כל אחד מן הכהנים, או שהיא היתה מעמד נפרד שחתם את הלבשת הכהנים באופן כללי? (כך פירש רש"י, לרמב"ן פירוש שונה במקצת שאינו משנה מהותית את הדיון, עי' במאירי ובריטב'א יומא שם). במלים אחרות, אפשר לנסח את השאלה כך: האם האבנט הוא פריט לבוש 'רגיל', או שהוא פריט טקסי. ובקצרה: האם מדובר בחגורה או ב'גארטל'? כשאדם מתלבש הוא חוגר חגורה מעל המכנסיים, או הכתונת. והוא לובש אותה כחלק מלבושו היומיומי. כשחסיד חוגר 'גארטל' הוא עושה זאת לשם תפילה, באופן טקסי, ומעל כל מלבושיו.


אגב, המכנסיים בכלל לא נזכרים ברשימות ההלבשה. הטעם להשמטתם נראה פשוט – זהו לבוש צניעות תחתון, לכסות בשר ערוה, ואין מקום לתאור שבו משה מלביש את אהרן ואת בניו במלבוש זה. (רמב"ן שמות כט ט). השאלה היא אם האבנט קרוב יותר למכנסיים ולכתונת, פריטי לבוש בסיסיים וכלל-אנושיים, המשותפים גם לכהן גדול, גם לכהן הדיוט וגם לשאר האדם, או שהוא דומה יותר לציץ ולמצנפת, לאפוד ולחושן – פריטי לבוש סמליים וטקסיים.


שאלה זו העסיקה את הגמרא במסכת יומא (ה' ב). הפער בין הפרשות הפך למחלוקת אמוראים. הכל מודים שאת המכנסים, הכתונת והמצנפת לבשו בנפרד. המחלוקת היא לגבי האבנט, האם לבישתו דומה למכנסיים ונעשתה לכל כהן בנפרד ובפני עצמו, או שהוא לבוש נפרד, טקסי, שאותו לבשו הכל יחד בתום ההלבשה האישית. אולי אפילו אפשר לראות בכך סמל לקשירת כל 'הקצוות' של טקס הקדשת הכהנים בסיומו.


היבט אחר של השאלה על טיבו של האבנט טמון במחלוקת התנאים אם האבנט של הכהן הגדול היה שונה מזה של ההדיוט. יש אומרים שאבנטו של כהן גדול היה עשוי כלאים ושל ההדיוט היה עשוי בוץ, ויש אומרים שהיו שווים. (יומא יב ב) ההבדל בחומר ממנו עשויים האבנטים מורה על שני תפקידים שונים של האבנט – שימושי או טקסי.

 

גם האבנט, כמו העולה בה עסקנו בשבוע שעבר בפרשת ויקרא, מכפר על הרהור הלב (זבחים פח ב) ומשמע מן הגמרא, שלא בכל הרהור מדובר, אלא הרהור שקשור ביצרי העריות, לפי מקום קשירתו בגוף האדם. (להסברים אחרים עי' בויקרא רבה י ו). ושני גוונים של חגירת האבנט הם, בכל אדם. חגירת אבנט בכל עת, כפריט לבוש יומיומי, הקושר את הכתונת ואת המכנסיים, ומפריד בין הראש והלב לבין מקום הערוה (זה תפקידו בהלכות קריאת שמע: 'שלא יהיה לבו רואה את הערוה), וממילא – מנחה ומדריך את האדם להפריד בין המוח והלב לבין מה ש'מתחת לחגורה'. להרגיל את האדם להפנות את מחשבות לבו כלפי מעלה. הנהגה קבועה שכזו, יכולה לכפר גם על הרהורים המזדמנים לעתים.


גוון אחר הוא חגירת הגארטל הטקסית בעת התפילה, שיש לה אופי של התקדשות לצורך עבודת גבוה. אם בשעות החולין והיומיום התמודדותו עם היצר קשה יותר, הרי שבזמן שנכנס לתורה ולעבודה, ייקל עליו לבצע את ההפרדה והניתוק בין עולם היצרים והחומר לעולם הרוח והקדושה. ובשעה זו יכופר לו על חולשותיו בשעות החולין.


אפשר להציע גישה משלבת – ברמה הראשונה חגורה לכל עת, וברמה השניה שמעליה, גארטל לתפילה. ואפשר שזו מחלוקת, כמו בגמרא, אלו הנוהגים בחגורה, משתדלים בכל ימות השנה ובכל שעות היממה להותיר את המוח והלב למעלה, ומבחינתם הגארטל הוא טעות בהנהגה – מדוע רק בעת התפילה? בעלי הגארטל טוענים שאי אפשר להתמיד בתודעת החגורה המפרידה כל עת, ולוואי יעלה בידם בשעת התפילה. ומן הסתם, אלו ואלו דברי א-להים חיים.