A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראהיולדת והאביב
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

פרשת תזריע: היולדת והאביב /

הרב ד"ר בני לאו

 פרשת "תזריע" נפתחת בטומאת האישה היולדת. מושגי הטומאה והטהרה אינם נהירים לנו. "טמא" ו"טהור" אינם מקבילים למושגי טוב ורע. אלה הם מושגים קטגוריים המגדירים את מעמדו של האדם ביחס לעצמו, לסביבתו ולאלוהיו.

אפשר להיעזר במילותיו של רב סעדיה גאון (אמונות ודעות ג) להבנת הדבר: "מתועלות הטומאה והטהרה שייכנע האדם מעצמו ומבשרו". כוונתו לומר שהקביעה הקטגורית המגדירה אותי כ"טמא" פועלת על התודעה שלי ביחס לעצמי. הידיעה שאני "טמא" מעוררת בי את המחשבה על החידלון שבי. רבי יהודה הלוי הצביע על הקשר בין תודעת הטומאה השורה על האדם לבין תודעת המוות: "כי המוות הוא ההפסד הכללי לגוף" (כוזרי, ב).

אדם חווה חווית מיעוט באישיותו המקרבת אותו למחשבות על זמניותו וארעיותו. רוב הטומאות עליהן מדברת התורה עונות על ההגדרה הזו: טומאת המת היא "אבי אבות הטומאה". המצורע שנחשב לטמא גם הוא מחובר בבידודו לחווית המוות. אך טומאת הלידה שונה. הלידה מבשרת חיים לעולם ולכאורה הייתה אמורה להוסיף טהרה ולא לחולל טומאה. אולם יש גם צד אחר לחוויית הלידה. הלידה מפרידה בין האם לעובר שהתבסס ברחמה. המדרש מדמה את יציאת העובר מהרחם לחוויה של יציאת אדם מן הבית (מדרש רבה, תזריע, פרשה יד):


רבי אליעזר אומר: כשם שיש דלתות לבית, כך יש דלתות לאשה,
זהו שכתוב: "כי לא סגר דלתי בטני" (איוב ג).
רבי יהושע אומר: כשם שיש מפתחות לבית, כך לאשה ,
זהו שכתוב: "וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה" (בראשית ל).
רבי עקיבא אומר: כשם שיש צירים לבית, כך יש צירים לאשה ,
זהו שכתוב: "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה" (שמואל א', ד').


הלידה מתוארת כיציאת אדם מביתו. תשעה חודשים הוא ספון בביתו ומתכרבל בביטחון רב בחום ובטוב. הלידה היא יציאה אל המרחב הגדול שמציע לו את כל שפע החיים, אך גם מאיים על בטחונו ושלומו. האם הנושאת את עוברה ברחמה חשה את דופק חייו ומתקשרת לשורשו. הלידה המנתקת את האם מהאדם הנוצר זה עתה, מעוררת משהו מאותה תחושת מוות. החוץ מתמלא חיים אך בפנים יש חלל. האשה שחווה את הלידה עוברת ממצב של שלמות להשלמה עם הפרידה, שרובה שמחה אך בגרעינה יש גם את תחושת האובדן של קריעת חבל הטבור. טומאת הלידה היא ההגדרה הקטגורית שמצביעה על אותה חוויה ומתרגמת אותה למעשה.
*
כמו חווית היציאה של העובר לאור עולם ולאתגריו, כך מבשר לנו האביב את היציאה מהתכנסות החורף אל מרחבי הקיץ. חודש ניסן, אליו אנו נכנסים השבוע, מעביר אותנו אל ימי האביב. התלמוד מלמד שהיוצא בחודש ניסן ורואה אילנות פרי מלבלבים מברך "ברכת האילנות". נוסח הברכה מיוחד ושונה ממטבע הברכות הרגילות:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום,
וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".


ישנן ברכות רבות שבהן אדם מתפעל מיופיו של הטבע. מי ששומע רעמים בחורף מברך ברכה על "כוחו וגבורתו" של בורא עולם. הרואה פלאי טבע מברך ברכה "על מעשה בראשית". הברכות מביעות את תגובתו הישירה של האדם אל החוויה האסתטית אותה הוא חווה. לעומתן, ברכת האילנות קושרת עניינים שונים שאינם קשורים בדווקא אל חווית הפריחה. הברכה כוללת את האמירה שהבורא "לא חיסר בעולמו כלום" ומוסיפה להודות על בריאת הבריות הטובות. איך נקשרה הברכה לחווית הראייה של פריחת האילנות?


החורף מטיל על האדם את חווית המוות. הטבע הרדום מוליד מחשבה של חדלון. הערום של האילנות מערער את הבטחון שבחיים. האביב פורץ את המעגל העגום הזה ומעורר לשמחת התחדשות הבריאה. לבלוב האילנות מקרין גם אל הסביבה האנושית. עין טובה מגלה שהבריאה היא טובה. האופטימיות מתפשטת על הכל. זו ברכה שמרחיבה את מעגל השמחה אל מעבר לחוויה המרגשת של אילן פורח. הפריחה מסמלת את ההתחדשות של כולנו. אולם לברכה הזו יש התנייה הלכתית. התלמוד קובע ש"היוצא בימי ניסן" ורואה אילנות מברך את ברכת האילנות. דייקו חכמי ההלכה וקבעו שאדם לא יכול לברך את ברכת האילנות בהיותו ספון בביתו ובחצרו, גם אם יש שם פריחת אילנות. היציאה היא תנאי הכרחי לקיומה של הברכה. יציאה מבית מסמלת את שינוי מצב הנפש של האדם. לא עוד התכנסות בארבע אמות, לא התבודדות באני ובשלי אלא דווקא יציאה למרחב. זהו מצב הנפש ה"אביבי" שהוא תנאי כניסה לחגיגת הפסח, שמבשר את תחילת החגים הלאומיים שלנו.