A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים שבת חול המועד פסח
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

שבת חול המועד פסח: אירוסין ונישואין /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

יציאת מצרים היא שעת האירוסין של הקב"ה וכנסת ישראל ומתן תורה בהר סיני הוא מעמד הנישואין. בפסח, חג יציאת מצרים, קוראים את מגילת שיר השירים, המתארת קשר בין אוהבים שאינם נשואים עדיין, ואילו בשבועות קוראים את מגילת רות, המתארת התקשרות של נישואין. תחילה נישואיהן של רות וערפה למחלון וכליון שלא עלו יפה, ובהמשך החיובי והשמח של המגילה, גאולת הנישואין הללו בנישואין של בועז ורות.


תקופת האירוסין היא תקופה של חיזור והענות, התלהבות וסערת האהבה הראשונית, ואילו תקופת הנישואין, הממושכת לאין ערוך, עומדת בסימן ההתמדה, ההמשכיות, המחויבות והנאמנות. אלו תכונות נפש מנוגדות, וגם הווי חיים אחר לגמרי. בתקופת שיר השירים, הנערה והדוד מתראים לפרקים, לעתים הוא נסתר מפניה והיא מחפשת אחריו, לפעמים הוא מתדפק על דלתה והיא מתמהמהת מלפתוח, אולם נפשם יוצאת זה אל זו, אולי דווקא מפני שאינם זמינים זה לזו כל העת. תקופת הנישואין הפוכה – הקשר התממש, הם חיים ביחד, והחשש הגדול הוא דווקא מפני הקביעות והשגרה, הצטננות ההתלהבות ושקיעה לתוך אדישות ושעמום. כאשר ברקע עומדת תמיד הסכנה הגדולה יותר, שמתוך כך יתפוררו להם חיי הנישואין לאיטם, או יתגלגלו ממשבר למשבר עד קריסתם.


בין עם ישראל לבין הקב"ה התנהלה מערכת יחסים דומה. התקופה של האירוסין, זו הסמוכה ליציאת מצרים, היתה תקופה סוערת ומלאת תהפוכות וריגושים, ואילו אחרי מעמד הר סיני ומתן תורה, התקבעו היחסים. התורה שהיא בבחינת 'כתובה', כוללת את החיובים ההדדיים שיש לשמור אותם כדת וכדין, בכל יום ויום. בין אם המצוות נעשות מתוך ערנות וחיות ובין אם הן נעשות מתוך תחושת חובה ואחריות לקיום הברית. מצד אחד, בונים את הבית המשותף – המשכן, ארץ ישראל והמקדש, וקובעים את סדרי החיים והעבודה בהם. תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. מן הצד האחר, מתעצמות ה'חריקות': התלונות, הערעורים והספקות, עד החטאים הגדולים, חטא העגל וחטא המרגלים במדבר, במות, עבודה זרה והשחתה מוסרית, בארץ ישראל.


תפילתו-נבואתו של הנביא הושע: 'וארשתיך לי לעולם', מביעה את התקוה שרמת ההתלהבות והריגוש בין בני הזוג תשמר לעד. אולם אין הכוונה חלילה שמצב האירוסין ישאר לנצח והחתונה לעולם לא תתרחש. גם חסרונותיו של מצב האירוסין ידועים, ומפורטים יפה במגילת שיר השירים. תחילתו ב'ישקני מנשיקות פיהו' וסופו ב'ברח דודי'. מה גם, שאירוסין כלל אינם מציאות ברת-קיום לעצמה, ואין הם אלא פרק של הכנה לקראת נישואין.
לפיכך, יש להסביר את דברי הנביא הושע בדרך אחרת: הנביא מביע את התקוה, שבמשך חיי הנישואין תשמר אותה רעננות וחיוניות שהיתה בזמן האירוסין.


כדי לשמר את החיוניות הזאת, אנו מצווים לחוג מדי שנה את חג הפסח במועד חודש האביב. פסח אינו רק תזכורת היסטורית למאורע שאירע לפני אלפי שנים, הוא הוראה מחייבת, קיומית, להתעורר ולעורר מחדש את האהבה הישנה. ביחד עם פריחת האביב, לצאת מן השגרה ומדפוסי ההתנהגות הקבועים והשגרתיים. להחיות את ה'רומנטיקה' ביחסי כנסת ישראל והקב"ה, ככלל, ובעבודת השם של כל אדם מישראל, בפרט. יועצים לענייני נישואין מתמחים בהדרכת זוגות בדבר הדרך להחיות את חיי הנישואין שלהם ולחרוג מן השגרה והשעמום. יועצים לעבודת השם אמורים להתמחות בהדרכת מקיימי המצוות כיצד למנוע את הפיכת עולם המצוות שלהם מ'מצות אנשים מלומדה' לעשיה מלאת חיוניות מקורית בכל עת.


עם זאת, אין להתעלם מכך שהדבק המחזיק את חיי הנישואין, גם במשל וגם בנמשל, אינו רק זכרונות מימי האירוסין ונסיונות להחיאתה, אלא בעיקר תודעת החובה והאחריות המשותפת, לכונן ביחד ובסיעתא דשמיא בנין עדי עד. מי שמחפש רק את ההיבט הנלהב והריגושי, ימצא עצמו עסוק כל הזמן בניסיונות חסרי-תוחלת להגיע לעוררות יתר, שהופכת להיות קשה יותר ויותר מיום ליום, עד שהיא נעשית בלתי אפשרית בהיותה מנוגדת לטבע האדם. אי אפשר להתפלל כל בוקר שחרית בהתלהבות של נעילת יום הכפורים, ולכן 'האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף'. יש ימים שבהם אנו מתיצבים לתפילה במנין כי זו חובתנו ומפני שהגמרא במסכת ברכות אומרת שהקב"ה ממתין לנו בבית הכנסת. לא נעים לתת לו לחכות. אבל לא מדובר בפגישה נסערת ונלהבת שחיכינו לה בקוצר רוח מאז תפילת ערבית של אמש.


חיי הנישואין מורכבים משתי הרמות ומתנועעים בין שני הקטבים של החויה הקיומית: חוית האירוסין וחוית הנישואין. פסח אינו עומד לעצמו, בלא שבועות, אך גם אי אפשר להגיע לשבועות בלי פסח. לכן, לכל התקופה שביניהם נקבעה מצוה מיוחדת, מצות ספירת העומר. עניינה של ספירת העומר, שהיא מובילה בקצב סדור ומחייב את הזוג אל מתחת לחופה – מן היציאה ממצרים אל הברית המחייבת במעמד הר סיני.


זו המצוה המרגילה אותנו מדי שנה להבין את הקשר שבין שני ממדי החיים, וגם מחייבת לפעול באופן ממשי על מנת לקיים את שני הממדים הללו, קשורים זה בזה, בכל ארחות חיינו.