A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבר"כן המפקד!" או "כן אהובי"
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

"כן המפקד!" או "כן אהובי" - לפרשת במדבר ולחג השבועות (ולכבוד הבן שבטירונות) /

הרב ד"ר בני לאו

שמו התלמודי של ספר במדבר, אותו אנו פותחים השבת, הוא "חומש הפקודים". שם זה מבקש למסגר את הספר בין המיפקד שמופיע בפרשה שלנו, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, לבין המיפקד המופיע לקראת סוף הספר, בשנה הארבעים – לפני הכניסה לארץ ישראל. הנצי"ב מוולוזי'ן בהקדמתו לספר מסביר את הסיבה לשמו של הספר - "חומש הפקודים":


משום שעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לא"י מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים ... לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב"ה. וזה השנוי התחיל עודם במדבר בשנת הארבעים


חלקו הראשון של הספר מתאר עם תלותי לגמרי, הנתון לחסדי שמים, אוכל מן היורד כל בוקר מן השמים, עטוף בענני כבוד ומנווט דרכו על פי עמוד ענן ואש. הוא מתלונן כמו ילד על כל אבן נגף בדרך, על כל קושי וטרחה. מפונק. חלקו האחרון של הספר מתאר עם עצמאי, עומד על רגלי עצמו, יוצא למלחמת מגן וכיבוש ומתארגן לקראת חיים טבעיים בארצו. המעבר מחוויות הילדות אל הבגרות הוא סיפורו של הספר. מתחילים במיפקד ומסיימים במיפקד: "שאו את ראש בני ישראל לפקודיהם". למעלה משמונים פעמים משתמשת התורה בשורש "פקד" במהלך שתי הפרשות הראשונות של ספר "במדבר". במונחים ספרותיים זוהי ללא ספק המילה המנחה של הפרשות הללו. המובן הראשוני של השורש הזה הוא "ספירה". סופרים את העם. אבל לא פעם אחת. כל הזמן עומדים למיפקד. רש"י, שלא מחמיץ תופעות מיוחדות כאלו, כותב על כך בתחילת פירושו לספר: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה"


לדעתו של רש"י מדובר על סיפור אהבה. התחושה שאני צריך לראות אותך ולספור אותך בכל רגע באה מעולם הדאגה והאכפתיות. אבל מיפקד לא בא רק מאהבה. מיפקד יכול לבוא גם מפטרונות ושליטה. זיכרונות מימי הטירונות: סופרים אותך בבוקר, סופרים אותך בכניסה לאוכל, סופרים אותך בערב, סופרים אותך בהקפצה, סופרים אותך בלכתך בדרך: מספרי ברזל - היפקד! (שלא לדבר על זיכרונותיהם של אבי ובני דורו משעות אין סופיות של מיפקדים ארורים תחת עיני קלגסים). אחד מסממני הותיקות היה השחרור מהצורך לעמוד למפקד. הידד – "לא סופרים אותי".
אבל מה זה אומר שלא סופרים אותי? האם אני חשוב למישהו? מישהו דואג לי? מהי תחושתו של אותו ותיק ביום שלא יזמנו אותו לשרות כי "לא סופרים אותו"...


מאד סביר שפטרונות ואהבה ישמשו ביחד. מפקד דואג ואוהב שבאופן כמעט אובססיבי סופר את החיילים שלו ו"חונק" אותם מרוב אהבה. או לחילופין בעל אוהב שנמצא רחוק מביתו ולא מפסיק להתקשר ו"לספור" את אשתו, בניסיון לשליטה מתמדת. כולנו יודעים שהלחץ הזה יש בו מן האלימות והוא מזמין ניסיונות של בריחה. המרחק בין חיבוק לחנק לא נמדד ולא ניתן לשיעורין.


מסתבר שגם המבנה של ספר במדבר מספר לנו סיפור דומה. עם שלם שמהלך במדבר ונתון לחסדי הבורא – השליט, שסופר אותו כל הזמן. בהתחלה הכל היה נראה יותר טוב: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך". "כנסת ישראל" נמשכת לברית עולם עם אלוהיה. הבורא מלווה את בני בריתו בלי להסיר לרגע את מבטו. בשונה מ"המופע של טרומן" הם יודעים את זה - ונלחצים. כל הזמן משתדלים להתחמק מקשר עם הנשגב שמעליהם: מתלוננים, מתאווים, מסרבים, מרגלים, בוכים. זה נראה די רע.


לפי הדרשה של חכמים אפילו ההתחלה הייתה פטרונית. "ברית הכלולות" בין כנסת ישראל לבין אלוהיה נעשתה מתוך אותה תחושת לחץ (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א):
מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.
הכפייה הזו, עם הספירה המתמדת, הפכה אותנו לבני זוג די בעייתיים. ניסיונות של שחרור מלחץ הביאו להגברת הלחץ ולעוד ניסיונות של בריחה: מעגל סגור.


אבל מסורת הקריאה בתורה הצמידה לפרשת השבוע במדבר את ההפטרה הלקוחה מדברי הנביא הושע (פרק ב). הושע מגלה לנו בנבואתו אפשרות ליצירת קשר אחר, שבה ה' מנסה ללמד אותנו לצאת מהמעגל הזה. הוא קורא לנו להיפגש ולדבר. לשחזר את הדברים שהדביקו אותנו בימי האהבה הגדולים ולפלס דרך המשקמת את הבית על בסיס אחר. את השלטון האוהב וחונק יחליף דיבור של נאמנות ונתינת רשות. ההקשבה שלנו לקולו של ה' לא תיעשה בכפייה אלא בבחירה וברצון. את הצייתנות תחליף הנאמנות: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'". הדרך הראשונה, דרך המפקד והספירה, מאפשרת לכל אחד להיות "ראש קטן". כמה שפחות להתבלט, כמה שיותר להתחמק. הדגם שמציע הנביא הושע הוא דגם שאין בו כלל ספירה, כי נמצאים כל הזמן ביחד. המילה הדומיננטית בטיב היחסים המחודשים הללו היא אחריות. אנו נאמנים וממילא לוקחים אחריות על הבית ועל הזוגיות שלנו. המוקד בביתו המחודש של הנביא הושע הוא האהבה: "ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי".


השבוע נחגוג את חג השבועות, זמן מתן תורתנו. במאות מוקדים ברחבי הארץ ישבו במהלך הלילה וישחזרו את ליל הכלולות הזה מתוך תקווה לחידוש הקשר ולשיקומו.