A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבר פלטרין של מלך
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

במדבר: פלטרין של מלך /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 הרמב"ן מציין בהקדמתו לספר במדבר שני עקרונות שאותם הוא רואה כמרכזיים בספר. האחד: בספר הזה נסדרו מצוות הקשורות לקיומו של אהל מועד. השני: הספר עוסק במצוות שנצטוו בעת המסע במדבר ובנסים שהתרחשו להם.


נקודת המבט של הרמב"ן מסייעת להבין את מבנה הספר, ואת העיסוק המרובה בו בהנחיות ובסיפורים שמקומם היה במדבר ולכאורה איןבהם הוראה מעשית לדורות.


את הפרשיות הראשונות של הספר, העוסקות במפקד בני ישראל ובמבנה המחנה, רואה הרמב"ן כפרשיות העוסקות בענייני אוהל מועד. "והנה צוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו ואיך יחנו סביב ויעמוד העם מרחוק, והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו ומה יעשו במשמרתו" את טעם העיסוק במשכן בהרחבה שכזו ובאופן הזו מסביר הרמב"ן במלים הבאות: ""הכל מעלה למקדש וכבוד לו, והכל מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו ז"ל אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין".


הרמב"ן משנה את נקודת ההסתכלות על הפרשיות הראשונות של הספר ועל כל נושא המחנה במדבר בכלל. בהשקפה ראשונה נראה, שספר במדבר מתאר את מפקד העם, סדר המחנה, סדרי המסע, ולאחר מכן את קורות ישראל במסעיהם במדבר. בתוך התיאור הזה יש מקום גם לתיאור המשכן המצוי במרכז המחנה, דרך הטיפול בו ודרך נסיעתו, אולם נראה שלא המשכן הוא הנושא העיקרי. לעומת זאת מחדש הרמב"ן, שיש לשנות את נקודת הייחוס. הספר אינו עוסק במחנה אלא אגב המשכן. נושאו של הספר הוא "פלטרין של מלך" - המשכן. כל תאור מבנה המחנה וסדרי המסע, נגזר מן הצורך להראות את מרכזיותו וחשיבותו של המשכן, ולהורות את הדרך כיצד יש לשמרו ולקדשו.


כך למשל, סידור המחנה בעת עמידתו בא להדגיש את קיומם של שלשת המעגלים: מחנה שכינה שבמרכז, וסביבו מחנה לוויה ומחנה ישראל. שני המחנות הסובבים את מחנה שכינה טפלים לו: הם בבחינת חילות המשמר השומרים על משכן ה'. הלוויים - באופן הדוק יותר, מוקדשים לתפקיד זה, ולכן בא תאור ארוך של הקדשתם ושל תפקידיהם, אבל גם שאר ישראל, חיים את חייהם ובונים את מחניהם ביחס למשכן.
לפי שיטת הרמב"ן יוצא שמפקד בני ישראל אף הוא קשור למשכן. בשני אופנים: ראשית, עצם עניין המפקד הוא מעין מסדר של משמר המקדש, כדרך שפוקדים את החיילים השומרים סביב ארמונו של המלך. שנית, המשכו של המפקד הוא במפקד הבכורים והלוויים והחלפת התפקיד ביניהם - שהוא חלק ממינוי הלוויים לתפקידם כשומרי משמרת הקודש.


לדברי הרמב"ן, מובן גם מדוע בא הפירוט המדוקדק של סדר מסע המחנות: מטרתו היא להדגיש את סדר מסע המשכן. מהלך הפירוק והכיסוי, סדר נשיאתו וסדר נסיעתו בין הדגלים, וסדר הרכבתו בהגיעו למקומו המחודש. פיזור הלוויים נושאי המשכן בין דגלי ישראל יוצר מצב שהמשכן מוקף ומגונן בעת הנסיעה על ידי מחנה ישראל, לדגליו.


מתוך כך מובן שפרשיות שילוח טמאים מחוץ למחנה, חומש ואשם בגזל הגר, סוטה ונזיר וברכת כהנים, המופיעות בין פרשת מפקד הלוויים לבין פרשת קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח, באות במקום הזה כי הן קשורות לתפקיד הכהנים, קדושת המקדש וסדריו.


הדגשה שניה בהקדמת הרמב"ן היא, שהספר כולו עוסק "במצוות שעה שנצטוו בהן בעמדם במדבר ובנסים הנעשים להם". והוא מדגיש: "אין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות זולתי קצת מצוות בענייני הקרבנות שהתחיל בהן בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם, והשלימן בספר הזה". רובו של הספר, לדברי הרמב"ן, עוסק בנושאים של מסע המדבר, וגם המצוות המובאות בו, חלקן הגדול הן מצוות הנוגעות לסדרי המחנה.
בעקבות הדגשה זו יש לתמוה מה טעם יש להאריך בתיאור מפורט כל כך של עניינים והוראות שקיומן לזמן קצר. לא רק סיפורי המסע במדבר הם זמניים אלא גם חלק גדול של ההוראות והמצוות שבספר, עם הכניסה לארץ לא יהיה להן עוד קיום, כדוגמת סדרי המחנה ומסעו, המיפקדים, תאור קרבנות הנשיאים וכדומה. מסתבר, שהטעם לכך הוא שיש מה ללמוד לדורות גם מפרשיות המדבר.


על תכלית העניינים הסיפוריים שבספר כותב הרמב"ן: "לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא", ודבר זה מובן היטב - יש ללמוד מהם על נפלאות ה' וגבורותיו, ועל היחס בין מעשיהם של ישראל לבין פעולותיו של השי"ת. מפרשת שלח וקרח, למדנו דרך חטא המרגלים ועדת קרח על החטא ועונשו, ומפרשת חקת ובלק למדנו על עזרת ה' בכיבוש הארץ, ובהגנה מפני רשעתו של בלעם.
ומהי תכלית ההוראות המעשיות של המחנה והמשכן, איזה מסר יש בהן לימים שבהם המקדש על מכונו בירושלים? נראה לומר, שגם מכאן יש לימוד לדורות.


הבנת חשיבותו של המשכן במרכז מחנה ישראל, יש לה משמעות לדורות גם בארץ ישראל. גם בארץ ישראל צריכה להתקיים התפיסה, שמרכז הקיום של עם ישראל בארצו הוא המקדש: "פלטרין של מלך", ממנו הכוח לכל הקיום ואליו נשואות העיניים תמיד. יכול אדם לחשוב שישיבתו בארץ ישראל שקולה לישיבתו של המצרי במצרים ושל האשורי באשור. מלמדת התורה שלא היא. ארץ ישראל היא ארצו של הקב"ה ומרכזה במקדש אשר בירושלים, שבו אבן השתיה ממנה הושתת העולם. לכן, אדם שחי בארץ ישראל חי את חייו בצל השכינה. כאשר הוא עובד את אדמתו הוא מכין את התרומה והמעשר למקדש, כאשר הוא רועה את צאנו ובקרו הוא רועה גם את מעשר הבהמה שניתן לכהן, מבחינת הזמן - השנה שלו מתחלקת לשלשה חלקים - בין הרגלים. ומבחר הזמן שלו אלו הרגלים, שבהם הוא עולה לראות את פני ה' במקום אשר יבחר.


כאשר מעתיקים את תפיסתו של הרמב"ן מספר במדבר לארץ ישראל, לומדים להפך את נקודת ההשקפה על כל חיי האדם בארץ. "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה" איננו מתכוון דווקא לכהנים וללוויים השומרים את משמרת הקודש, אלא לכל עם ישראל, היושב בארץ ישראל, שהיא המחנה המקיף את מחנה השכינה - המקדש במרכז, ירושלים סביבו, וארץ ישראל מקיפה אותה. משום כך, כל תפילותינו מכוונות לירושלים, וכל מעשינו סובבים סביב לנקודת הקודש הארכימדית, שהיא טבור הארץ ומרכז העולם.