A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבר"לי יהיו"
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

במדבר: לי יהיו /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 הבכורים, ואחריהם הלויים, הוקדשו לה'. הביטויים "הקדשתי לי", "לי יהיו" חוזרים מספר פעמים בפרשת במדבר ביחס לבכורות וללויים. תחילה היו אלו הבכורים שהוקדשו במצרים, בפרשת "קדש לי כל בכור", ולאחר מכן, הם נפדו והוחלפו בלויים ובכהנים. המשמעות של היות "מוקדש לה'" מתבררת מסיפורם של חנה ושמואל הנביא בנה. חנה מביאה את שמואל בנה הקטן לשילה ומפקידה אותו בידי עלי הכהן, כדי שישאר בבית ה' וישרת בקודש.


הבחירה בשבט לוי כמשרתי ה' והקדשתם, מחייבת אותם בתפקידי שומרי משמרת הקודש, ונושאי משא הקודש, ובחובות שונים הנגזרים מן התפקידים הללו. זכויותיהם וחובותיהם של הלויים מפורטים בחומש במדבר, ואלו של הכהנים, המרובות משל הלויים, פורטו בהרחבה בחומש ויקרא – תורת כהנים.


הכהונה וכל הזכויות והחובות הנלווים אליה, מזוהה עם השבט. היא עוברת בירושה מאב לבן, ואינה תלויה במעשיו של האדם. כהן אף על פי שחטא נשאר כהן. הוא יכול לחלל את קדושת כהונתו רק על ידי פגימה בטהרת היחוס המשפחתי-שבטי: על ידי נישואין אסורים עם גרושה וחללה. מה שמצביע על כך שקדושת הכהונה אינה תלויה במעשי הכהן אלא ביחוסו לשבט.


הקדשת הלויים אינה דומה באופיה לבחיר במעמדות ובעלי תפקידים אחרים בישראל, כגון החכמים והנביאים. כדי להכלל בין הזקנים, השופטים והשוטרים, לא צריך ייחוס משפחתי. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ (משנה הוריות ג ח). הייחוס הנחות של הממזר לא פוגע ביכולות ובכישורים הנחוצים להיות תלמיד חכם, דיין ושופט. רשימת התכונות שנדרשה מן השופטים שמינה משה היתה: אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת, שונאי בצע. לא יחוס משפחתי ולא קדושה שבטית. כך גם הנביא. הוא נבחר על פי מעלתו הרוחנית. נבואה אינה עוברת בירושה והנביאים אינם שייכים בדווקא למשפחות מיוחסות. יש מן הנביאים שהדגישו דווקא את היותם שייכים לחברה הכללית, או אפילו לפשוטי העם: "בוקר אנכי ובולס שקמים", העיד על עצמו הנביא עמוס מתקוע (עמוס ז יד).


כל התנ"ך מלא עדויות לכך שבכורה או יחוס משפחתי אינם מקנים מעלה ויתרון בתחום הדעת או המידות. ישמעאל, עשו, נדב ואביהוא בני אהרן, בני עלי, בני שמואל, רחבעם – כולם בנים מיוחסים של אבות האומה וגדולי עולם, שכשלו ונפלו. והוא הדין לבכורים שאחיהם הצעירים מהם זכו למעלה גדולה מהם ונטלו מהם את בכורתם כדוגמת קין, ישמעאל, עשו, ראובן, מנשה.


לפיכך יש להבין שהקדשת הלויים אינה מעידה דבר על כישוריהם. ילד נולד להיות לוי או כהן ואינו צריך לעמוד במבחנים ובדרישות קבלה. הדבר מעיד גם על טיבו של התפקיד: הוא תפקיד מעשי, טקסי ורשמי, אך מידת התוכן שעל הכהן והלוי לצקת בו אינה מכרעת. מובן, שכמו בכל מעשה מצוה יש לצפות מהאדם המופקד על עשייתה למיטב הכוונה והדיוק, אך המצוה תתקיים גם בפחות מכך. שליח ציבור יוציא את הציבור ידי חובה גם אם קולו אינו נעים וזקנו אינו מגודל ופרקו אינו נאה. כך גם הכהן – אם רק לא יפגום את הקרבן במחשבת פיגול, יוציא את המקריב ידי חובתו. וקל וחומר הלוי שנושא את כלי המשכן או משמש כשוער בפתח המקדש, עליו לבצע מלאכתו נאמנה, אך לא נדרשות ממנו היכולות הלימודיות והמידותיות הנדרשות משופט, ולא המעלות הרוחניות הנדרשות מנביא.


יש להכיר בכך שקיים סוג כזה של תפקידים בעולם הקודש והמצוות: אנשי-קודש, (יש הנוהגים לכנותם 'כלי קודש'), שנושאים בתפקידים רשמיים. הם אינם נבחרים לתפקידם, אלא זכאים בו או מחויבים בו מעצם השתייכותם לשבט שהופקד על כך. התופעה הזאת אינה מיוחדת רק לשבט לוי. נראה, שההכרה בצורך הזה היא שעומדת מאחרי קיומם של תפקידים "מיוחסים" שכאלה גם בתקופות מאוחרות יותר, בלי קשר למקדש וקדשיו ולמעמד הלויים והכהנים. דוגמה בולטת אחת: שושלות האדמורים בחסידות. תחילתה של החסידות במנהיגים שעלו למעמדם על סמך כישוריהם, בתורה, בתפילה, במידות טובות וביכולת הנהגה של ציבור. אולם עם הזמן התברר גם הצורך בקיומם של נושאי משרת אדמו"ר כמשרה טקסית וסמלית בחוגי החסידים. (לא כאן המקום להאריך בסיבות החברתיות והרעיוניות להווצרותם של המימסדים הרשמיים והטקסיים של החסידות). ומשכך, ניתן היה להעביר את המשרה מאב לבניו, גם מבלי לדרוש מן הבנים לעמוד ברמה האישית של אבותיהם. את תפקידם הרשמי כאדמו"רים יכלו למלא גם בלא זאת. כמובן, התופעה הזאת אינה מבטלת את קיומם של אדמו"רים בעלי שעור קומה אדיר גם בדורות המאוחרים של החסידות, אבל ברור, שאם מדובר בירושה, אזי לא כל מי שנושא במשרת אדמו"ר יכול להחשב עם גדולי הדעה והיראה של הדור. כך היה הדבר גם בתחום הכהונה, היו כהנים גדולים מתיוונים וצדוקים, והיו כהנים גדולים בדרגתו של רבי ישמעאל בין אלישע שזכו להכנס מאחרי הפרגוד.

 

בחג השבועות מציינים זה בצד זה את שני המסלולים ושלשת הכתרים. חג מתן תורה הוא החג של מקבלי התורה ולומדיה. כתר תורה מונח ועומד לכל אחד ואחד שיבקש להתעטר בו – כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. זהו חלקו של כל אחד מישראל במתן תורה.


אולם, חג השבועות הוא גם חגו של דוד המלך, אבי שושלת המלוכה בישראל. כתר מלכות ניתן רק בראשם של צאצאי דוד המלך, וכזה הוא גם כתר כהונה. רמז נוסף לקדושת הכהונה אפשר למצוא בהיותו של החג חג הביכורים. ביכורים - בחינת בכורות, הראשית לקדושה. מתנות הביכורים ניתנות, כשם שקדושת הבכורות נפדית ומועברת – אל הכהנים. חג השבועות הוא גם זמן שמיועד לכבודם של המעמדות המיוחסים בישראל – הכהונה והמלוכה.
שילובם של שלשת הכתרים בונה יחדיו את ההנהגה של עם ישראל: תורה, כהונה ומלכות.