A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברחכמה ומלכות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

נשא - שבועות: חכמה ומלכות /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

חג השבועות, שהוא חג מתן תורה, צוין על ידי חכמים כיום הולדתו ופטירתו של דוד המלך. בדרך כלל, אין חז"ל מציינים תאריכים סתם, לצורך ידיעה בעלמא. ציון תאריך מבטא תוכן מיוחד של היום בו התרחש המאורע. הקשר בין דוד המלך לשבועות בא לידי ביטוי בקריאת מגילת רות, המסתיימת בתאור השושלת שתחילתה ביהודה ותמר, עוברת דרך בועז ורות ומסתיימת בדוד בין ישי. מסתבר לפיכך, שחז"ל ביקשו לציין שיש קשר מהותי בין דוד המלך, סמל המלכות בישראל, לבין חג השבועות, מועד מתן התורה.
הקשר בין מתן תורה לבין המלכות בישראל הדוק ביותר. מסורת המשתלשלת מן התנ"ך לכל אורך הדורות, מזהה בין שני המוקדים הללו – החכמה והמלכות. משה רבנו, המנהיג הראשון של האומה, שעפ"י הגדרת חז"ל היה ממש במעמד של מלך, היה בראש ובראשונה חכם ושופט. האיש שהוריד תורה מהר סיני לעם ישראל, וישב לשפוט את העם, בראש מערכת השיפוט של שרי העשרות, המאות והאלפים. על דוד המלך מספרים חז"ל, שהשתבח בכך שהוא עוסק בהוראת שאלות הלכה בטומאה וטהרה. דוד המלך משורר התהלים, והגדול שבמזמורי ספר זה מזמור קי"ט,כל כולו מזמור בשבח התורה והחכמה, העיסוק בה ולימודה.
אחרי דוד המלך בא שלמה בנו, שתוארו: "החכם מכל אדם". שלמה המלך ביקש את מעלת החכמה, כדי להיות מסוגל לשפוט את העם: כך הבין שלמה את תפקידו של מלך בישראל, ואת הכישורים להם הוא זקוק.
בימי שיבת ציון, נחשב עזרא הסופר למנהיג העיקרי שהנהיג את העולים לירושלים, וראשית הישוב בה. בה בעת הוא נחשב גם לאחד מעמודי התווך של חתימת המקרא והתחדשות התורה שבעל פה. בסוף ימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, הונהג עם ישראל על ידי שושלת הנשיאים ממשפחת הלל, שכולם עומדים בראש החכמים ובעקבות זאת גם בראש האומה. כדגם מופתי אפשר לראות את רבי יהודה הנשיא, מנהיג האומה ומייצגה כלפי הרומאים, מצד אחד, ועורך המשנה - מצד שני.
גם בבבל, בתקופת הגאונים, היתה ראשות הגולה קשורה עם הנהגה תורנית, וכך בכל ארצות הגולה, עד ימי ועד ארבע ארצות בפולין וה"חכם באשי" במזרח התיכון. במקום שבו לא היה המלך עצמו או המנהיג הפוליטי של היהודים ראש החכמים, היה קשר הדוק בינו לבין החכמים.
מצוות התורה שהמלך יכתוב ספר תורה וישאנו עמו כל ימי חייו, נובעת לא רק מכך שהמלך צריך להיות כפוף לתורה כל הזמן, אלא יותר מכך: המלך אמור להיות חכם גדול בתורה, פוסק ומורה לדור. כך נצטווה יהושע בצו המינוי שלו: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה.
מלך צריך שיהיה חכם בתורה, מכיון שהתורה מנחה את כל מעשיו של אדם וציבור בישראל. כל אדם מישראל צריך לדעת תורה, כדי לדעת כיצד לנהל את חייו. כאשר הוא נתקל בבעיה חריגה, הוא פונה למורה הוראה. ואם אין לפניו מורה הוראה, עליו להחליט לבדו - לפי כללים ידועים. המלך, נדרש בכל עת ובכל שעה לקבל הכרעות שבהן מעורבים שיקולים של חוק ומוסר, צדקה ומשפט. מכלול השיקולים מצוי בידו, ובדרך כלל לא ניתן לפרסמם ולפרטם לפני מורה הוראה המנותק מענייני המלכות. כאשר עומדת לצידו הסנהדרין הוא יכול להוועץ בהם, אולם גם הם אינם מופקדים באופן ישיר על קבלת ההחלטות המדיניות והציבוריות, ויש החלטות שדורשות הכרעה מיידית בלי להותיר זמן לדיון ומשא ומתן האופייניים לקהילת החכמים. לפיכך, חובה היא שהמלך עצמו ידע לשקול את שיקוליו בחכמה, ומתוך ידיעת החוק, החכמה והמוסר.
בתקופת הנבואה, יכול היה המלך להעזר בנביא. אלא שהנביא יכול להדריך את המלך בניתוח המציאות, והוראת שעה בדבר ה', אך אין הוא יכול ואינו רשאי להדריך את המלך בענייני מצוה ודין, שהרי אלו לא מסורים בידי נביא - לא בשמים היא! לענין הלכה, אין עדיפות לנביא על חכם, ואדרבה, המאמר "חכם עדיף מנביא" מורה על יתרון שיש לחכם על פני הנביא בשיקולי הלכה.
התורה אינה מסתפקת בכך שהמלך יהיה חכם להורות בענייני המלוכה. הציפיה היא שהמלך יהיה חכם כדי לשפוט גם בעניינים אחרים, שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. סיפור שתי הנשים שבאו לפני המלך שלמה, או עדויות בתלמוד ובמדרש על הנושאים שבהם עסקו מלכי ישראל והנשיאים בבית המדרש, מורים שהמלך מנהיג את כל פינות החיים. כמובן - במידה והוא ראוי לכך.
נראה לומר, שההנחה המוסכמת במסורת ישראל היא, שהחכם הוא הוא המנהיג. לא די לומר שהמנהיג נזקק לחכמה בין שאר כישוריו, או שאדם חכם יכול להצליח יותר במלכותו. אלא משתמע שרצוי שתהיה זהות בין החכמה והנהגה. "מאן מלכי? רבנן", אמרו חז"ל. הפועל שבו משתמש ר' שרירא גאון לתאור התמנותו של גאון לראשות הישיבה: "פלוני מלך בשנת כך וכך". הנהגת התורה היא מלכות. חכמת התורה מקנה את יכולת ההנהגה. כך קוראים בשבת האחרונה לפני שבועות בפרק "קנין תורה" הנוסף לפרקי אבות: "רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ... ונותנת לו מלכות וממשלה... ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".
בדורות האחרונים מושפעת שיטת השלטון בישראל מדרכיהם של אומות העולם. ובין היתר אומץ גם הרעיון שאין צורך במלך חכם. אדרבה, יש האומרים שיש להפריד בין העולמות. חכמי האקדמיה אינם ראויים לשאת בתפקידים ביצועיים, כיון שהם עוסקים במופשטות, ואילו אנשי המעשה הם ששייכים לתפקידים הפוליטיים. לפעמים הם מתגנדרים בקשריהם עם אנשי הרוח, בקריאת ספרות, או זוכים להכרה ותמיכה מצד פרופסורים וסופרים, אך הם עצמם אינם נדרשים להיות חכמים. בתעמולת הבחירות מציינים מעלות רבות של המועמדים - לאו דווקא חכמה. לא בהכרח מפני שהאישים המועמדים אינם חכמים, אלא מפני שאין רואים עוד בחכמה מעלה הראויה למנהיג ציבור בישראל.
יהי רצון שהקב"ה יצמיח מהרה את צמח דוד, וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה. לאחד מחדש את הנהגת האומה, המלכות, עם הנהגת התורה והחכמה. ומהם יצמח מהרה קרן ישועתנו.