A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברכלה נאמנה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

חג השבועות ופרשת נשא: כלה נאמנה /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 פרשת סוטה, מופיעה בפרשת נשא, אותה קוראים כל שנה בשבת שאחרי חג השבועות. הקריאה בפרשה זו מזכירה את מאמרו החריף של עולא אודות מצבה העגום של כנסת ישראל בהר סיני, אחרי חטא העגל: "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה" (בבלי שבת פח א), משל חי וציורי של הרעיון נמצא במדרש:


"משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שקידש אשה, והיה אוהבה אהבה גמורה, שלח והביא אדם אחד לעשות לו שליח בינו לבינה, והראהו את כל החופות שלו, ואת כל החדרים שלו, ואת כל הסתרים שלו... ועד שהמלך עוסק במידות החופות, ולצוות שליח במתנות מרובות לשגר לאשה, באו ואמרו לו, זינתה אשתך עם אחר, מיד המלך הניח הכל מידו, והשליח נדחף לאחוריו, ויצא מבוהל מלפני המלך, שנאמר: "עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו" (שיר השירים א' י"ב). (מדרש תנא דבי אליהו זוטא פרשה ד).

 

היבט אחר של הקשר בין פרשת סוטה לבין מתן תורה נמצא במדרש תנחומא לפרשת סוטה (נשא ב' בנוסח הדפוס וד' במהד. בובר). לפי המדרש, הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות.


וזהו פירוטם: 'אנכי' ו'לא יהיה לך' – מכיון שהנואף כופר בה' ועובר על מצוותו, והוא מעורר לא רק את קנאת הבעל אלא גם את קנאת הקב"ה שהוא א-ל קנא. 'לא תשא' ו'לא תענה' – הנואפים נשבעים לשקר ומעידים עדות שקר שלא חטאו. 'כבד את אביך' – הבן הנולד מזנות עם איש זר, מכבד את מי שאינו אביו ואינו יודע לכבד את מי שהוא אביו האמיתי. 'לא תרצח' – הנואף מסתכן בכך שאם יתפס על ידי הבעל, יהרוג או ייהרג. 'לא תנאף' ו'לא תחמוד' – אלו גופי העבירה. 'לא תגנוב' – הנואף גונב את האשה מבעלה, ושניהם, הנואף והנואפת, גונבים דעת הבריות. נותרה רק מצוה אחת מעשרת הדברות שלכאורה אינה קשורה באופן ישיר לניאוף והיא מצות השבת. על כך נדחק המדרש ומעמיד במקרה מיוחד: לעתים יכול להווצר מצב שבו הבן הנולד ממעשה הזנות נחשב על שם אביו הרשמי לכהן, אך אביו האמיתי אינו כהן, והוא יעבוד במקדש בשבת ויחלל שבת.

 

הדרשה של התנחומא אינה שעשוע אינטלקטואלי - למדני מתוחכם בעלמא. בדברי המדרש מסתתרת ההנחה שעשרת הדברות מכילות את כל מגוון ההיבטים של המעשים האסורים בתורה. בגישה דומה נקטו הדרשנים המונים תרי"ג אותיות בעשרת הדברות וסבורים שכל המצוות גנוזות בהן. גישה זו עמדה ביסודן של שיטות אחדות במנין המצוות ופיוטי 'אזהרות' לשבועות – ששייכו כל מצוה מן התרי"ג לאחת הדברות וכללו את כל המצוות בתוך עשרת הדברות.


על ידי יצירת הזיקה בין ניאוף לעשרת הדיברות, מצביע המדרש על רוחב היריעה של עבירת הניאוף. חטא הניאוף נתפס כעבירה על כל התורה כולה, מפני שאין הוא רק עבירה נקודתית על איסור פרטי, אלא הוא מכיל מערך התנהגותי שלם, בעת העבירה עצמה ובעקבותיה ובעקבות תוצאותיה – שמצריך את הנואפים לעבור לחיים לאורח חיים שכולו חטא ועוון וכחש ומרמה. חיים כפולים ושקריים, שבהם עבירה גוררת עבירה ומכשול גורר מכשול.

 

נמצאנו אומרים שהקישור של פרשת סוטה עם עשרת הדברות ומתן תורה הוא כפול – מצד אחד, עזיבת התורה בחטא העגל, מתפרשת בדברי הנביאים וחז"ל כניאוף ובגידה של כנסת ישראל בקב"ה. מצד שני, חטא הניאוף נתפס על ידי המדרש כעבירה על עשרת הדברות וחילול מעמד הר סיני כולו.

 

הצד השני של המטבע, הפן החיובי של התמונה הוא, שמתן תורה נתפס כ"יום חתונתו ויום שמחת לבו", כנסת ישראל היא הכלה המאושרת הנכנסת לחופה עם בן זוגה האוהב, הקדוש ברוך הוא. גם ברמת הפרט, בנין התורה והרוחניות של איש ואשה מישראל מחייבים לבנות בית משותף על אדני האהבה והנאמנות, ומתוך כך מתאפשר לקיים בו ובאמצעותו את כל התורה כולה.


לפיכך אמר רבי יהושע בן לוי, שכל המשמח חתן וכלה, שמקיים חמישה קולות: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאו-ת", זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים ... וקול שופר ... ויהי קול השופר ... משה ידבר והא-להים יעננו בקול". (בבלי ברכות ו' ב).