A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברבהעלותך את הנרות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

בהעלותך את הנרות /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 "בהעלתך את הנרות" היא מצוותו של אהרן הכהן, אך פרשה זו היא בית אב לכל נושא הדלקת הנרות בישראל.
במיוחד בעת שאין בית המקדש קיים והבית היהודי הוא בבחינת משכן לקדושה, כשם שבית הכנסת הוא מקדש מעט.
המדרש (תנחומא בהעלתך א), מקשר בין הדלקת הנרות במקדש לבין הדלקת נרות שבת בכל בית, בכך שהוא מביא בפרשתנו את מחלוקת התנאים בשאלת השמן הרצוי להדלקת הנרות. במקדש, כידוע, מדליקים רק ב"שמן זית זך כתית למאור". האם גם להדלקת נרות שבת שבכל בית יש לחייב שמן זית? "כך שנו רבותינו: ... רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים: בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעיטרן ובנפט. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד".
שלש הדעות משקפות שלש גישות עקרוניות. רבי טרפון, שהיה כהן, הוא המהדר מכולם, לדעתו גם בנרות שבת יש להקפיד על שמן זית ונימוקו עמו:
"אמר להם רבי טרפון: הרי מצינו שחיבב הקדוש ברוך הוא שמן זית מכל השמנין בנר. ויתר מכל מנחות הנקרבות, תדע שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא 'ונתת עליה שמן', ובהדלקת הנר כתיב: 'שמן זית זך'. ואנו מוצאין כי בכמה מקומות הזהיר הקב"ה על הנרות להדליק בשמן זית זך, וכן הוא אומר: 'ויקחו אליך שמן זך' (שמות כז כ)".
רבי ישמעאל סבור שיש להמנע משמן עיטרן, כיון שריחו רע והוא פוגע בכבוד השבת. ואילו חכמים מרחיבים אף יותר מכך ומתירים את כל השמנים. את עמדתם של חכמים הציג רבי יוחנן בן נורי באופן הפגנתי:
"עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזין, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא זה ולא זה אלא נפט?"
"עמד על רגליו" אינו ביטוי שכיח בהצעת מחלוקת תנאים, והוא מצביע על חריגה מסדר הדיון האקדמי והנינוח של הישיבה. רבי יוחנן בן נורי מביע את סערת נפשו בקימה ועמידה. הוא סבור שאין לקבל בשום אופן את הגישה המהדרת של רבי טרפון, מכיון שהמחיר שלה הוא כבד מנשוא: תמורת ההידור בשמן זית, בבתים רבים ברחבי הפזורה היהודית לא ידליקו נרות בכלל. מן הסתם, גם באלכסנדריה וקפוטקיא יכולים להשיג שמן זית, אבל הוא יקר מאד, ולכן רק העשירים שבהם יוכלו להשיג שמן זית. הציבור הרחב, "עמך", לא יעמוד בכך.
האם, שואל רבי יוחנן בן נורי את רבי טרפון, אתה מוכן לוותר על הדלקת נרות בכל אותם בתים בשם האידיאה הנשגבה של הדלקת נרות בשמן זית, כמו במקדש?
לא רק יהודי קפדוקיא ואלכסנדריה חייבים את אפשרות ההדלקה שלהם לרבי יוחנן בן נורי, גם המסתתרות בגטו שהדליקו בתפוחי אדמה, גם האסירות היהודיות בערבות סיביר שהדליקו בגריז ושמן מכונות, חייבות תודה וברכה לצפיית העתיד ורוחב המבט של רבי יוחנן בן נורי שעמד על רגליו, ונלחם על זכותם להדליק נרות גם בתנאים הקשים שבהם נאבקו לשמור על שרידי יהדותם.
ענין הדלקת הנר לא על עצמו ללמד יצא, אלא על כלל התורה כולה הוא מלמד. המתח בין הידור לבין עממיות נכון לתחומים רבים. מאתרוגים ועד כשרות הבשר, מסדרי בית הכנסת ועד אפיית מצות. אי אפשר לבטל את הדרישה של רבי טרפון, הכהן, להתקדשות יתירה. אבל אי אפשר לדרוש אותה כדרישה מחייבת מן הכלל, מכיון שדרישה שכזאת תגרום לביטולה של המצוה ברחבי פזורותיו של כלל ישראל.

מי שרוצה להדר בהדלקת נרות בשמן זית דווקא, כדעת רבי טרפון, יבורך, אולם הלכה בהדלקת הנר נקבעה כרבי יוחנן בן נורי.
את העקרון של העדפת של האחריות לכלל ישראל על פני הדאגה להידור המצוה, יש להרחיב ולהכליל מפרשת הנרות לכל התורה כולה. אם נשכיל להאיר אור תורה ונר מצוה בכל בית יהודי בארץ ובעולם, אפילו במחיר פשרה שריח של עיטרן עולה ממנה, נזכה גם לראות באור נרות שמן זית זך המועלים על ידי הכהן הגדול בקדושה ובטהרה בבית המקדש בירושלים.