A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברשררה ושירות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

שררה ושירות /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

פרשת קרח עוסקת כולה במעמד הלויים.
בתחילת הפרשה, מחלוקת קרח ועדתו, שערערו על על כהונתו של אהרן. קרח, שבעצמו היה בן לוי, אומר: "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", כביכול הוא מערער בכלל על ההנהגה. אולם מתשובתו של משה ניתן להבין כי פירש את הדברים על רקע ייחוסו של שבט לוי: "המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, לעבד את עבדת משכן ה' ולעמד לפני העדה לשרתם, ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי ובקשתם גם כהנה".
אחרי שעדת קרח נבלעו ונשרפו, מתקינים מן המחתות שלהם ציפוי למזבח, "למען אשר לא יקרב איש זר אש ר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' ולא יהיה כקרח וכעדתו". משמע שוב, שהבעיה העיקרית שרואה משה במחלוקת קרח, היא הערעור על כהונתו של אהרן, ויכוח פנימי בתוך שבט לוי על בחירת הכהונה.
דתן ואבירם שהצטרפו לקרח, ערערו גם על מנהיגותו של משה, אולם דבריהם לא נאמרו בראשית המחלוקת, אלא רק לאחר שמשה קרא להם להתיצב והם סרבו לעלות. דתן ואבירם, נרגנים ידועים, לא היו עיקר המחלוקת, אלא נספחו אליה, ומשה כלל איננו מתמודד ישירות כנגדם. רק טענת קורח חייבה את משה להשיב. ואכן, תגובתו המילולית מיועדת לקרח דווקא, שהרי הוא מדגיש: "רב לכם בני לוי", ואילו אל בני ראובן: דתן ואבירם ואון בן פלת, איננו משיב. זאת ועוד, טענתו של קרח היא טענה ערכית: "כל העדה כלם קדשים - ומדוע תתנשאו", ואילו דתן ואבירם מדברים דברי בלע שאין בהם ממש: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר."
שלב נוסף בבירור מעמדו של אהרן הוא כאשר העם מתלונן על המתת קרח ועדתו: "אתם המתם את עם ה'". במגפה הפורצת בעקבות זאת, אהרן הוא זה שעומד בפני הנגף ובעזרת המחתה והקטרת עוצר את הנגף. כמובן, שבדרך זו מוכח, שמעמד אהרן והמחתה איננו חד צדדי. הוא אהרן שבמעמד המחתות עם בני קרח גרם למותם של מתנגדיו, הוא אהרן שבעמדו עם המחתה עצר את הנגף מפני עם ישראל. הרי שאין זה כוח מאגי שלילי שנותנת המחתה בידיו של אהרן, אלא כלי קודש שהשימוש שנעשה בו הוא לשם שמים, והוא יכול להציל את עם ישראל בעת הצורך.
הפרט האחרון המשלים את דחיית קרח ועדתו הוא מבחן המטות, שמוכיח שמטהו של שבט לוי שעליו מופיע שמו של אהרן הוא היחיד מבין מטות הנשיאים שפורח. ומכאן, ראיה נוספת לבחירתו של אהרן.
כמסקנה מכל הפרשה פונים בני ישראל אל משה וטוענים: "הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות האם תמנו לגוע". שריפת קרח ועדתו, והנגף שבעקבותיה, עוררו את התחושה שהמשכן מסוכן וקטלני. דברי ההרגעה אליהם מבוססים על כך שאהרן ובניו ישאו את עוון המקדש. הלויים והכהנים נבחרו לא רק לעבוד, אלא גם לשמור על מהקדש ועל כלי הקדש כדי שזר לא יקרב ולא יפגע מכך.
בסוף הפרשה מדובר במתנות כהונה - השכר הניתן לכהנים, ובמעשר - הניתן ללויים, חלף עבודתם.
מן המבנה של הפרשה ניתן להבין היטב את המסר בדבר מעמדם של הלויים. קרח ועדתו ראו בתפקיד שררה והתנשאות: "ומדוע תתנשאו", "כי תשתרר עלינו גם השתרר". משה רבנו דוחה את האפשרות שהוא מפיק תועלת אישית מתפקידו: "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם". מכאן ואילך, יש להסביר לכל, שבחירת הכהנים והלויים לא נועדה לטובתם האישית. במדרש מובא מעשה במינוי שמינה רבן גמליאל שניים מתלמידיו בישיבה. הללו הצטנעו. אמר להם רבן גמליאל: כסבורים ששררה אני נותן לכם? עבדות אני מטיל עליכם.
משום כך, צריך היה להראות, שאהרן הוא זה שנדרש לעמוד בפרץ מול המגפה ולהציל מפני הנגף. משום כך צריך היה להסביר שהאחריות על שמירת המקדש, ועל שמירת הזרים מפני פגיעתו של המקדש, מוטלת על הלויים והכהנים - תפקיד שיש בו גם אחריות וגם סכנה: "תשאו את עוון המקדש".
רק אחרי שמוסברת התפיסה של השירות כנגד התפיסה של השררה, אפשר להציג את מתנות הכהונה והלויים. אין מדובר כאן באדון שנוטל את כספי עבדיו על מנת להעצים את עשרו, אלא במתן תמורה לשרות. בני שבט לוי אמורים לעבוד בקודש ולשרת, ואינם פנויים לעבוד ולהתפרנס כדרך שאר העם, אף לא קיבלו נחלה בתוך בני ישראל, ומשום כך, מובן שהם צריכים לקבל תמורה שתאפשר להם לחיות. זהו השורש של המתנות לכהנים וללויים.

הבעיה העומדת במרכז הפרשה איננה ייחודית רק לנושא הלויים. הבעיה של שררה ושירות היא בעיה שחוזרת בכל חברה אנושית שיש בה מינויי תפקידים. ובמיוחד - תפקידים של נבחרים. יש הטועים לראות בתפקיד שררה והתנשאות. לא רק המתבוננים מן הצד ומקנאים, לפעמים טועים גם הממונים עצמם. כך למשל קרה לרחבעם בן שלמה, שבניגוד לעצת הזקנים, הציג את עצמו בפני העם כשליט ולא כמשרת - ואיבד משום כך את ממלכת ישראל.
בישראל של היום נשמעים הדברים אקטואליים כתמיד. צריך לזכור ולהזכיר, שמינוי למשרת שר לא נעשה כדי לזכות במשכורת של שר, במכונית שרד, בנהג וכיבודים. תפקידו של השר להתמסר כל ימיו לעשיה לטובת הציבור ושרות הכלל. על מנת לאפשר לו לתפקד כראוי ולהתפנות מטרדות אישיות, ניתנים לו שכר ותנאי שרות נלווים.
זהו עקרון פשוט מאד. הן המסר של פרשת קרח, הן המסקנה למינויים בשירות הציבורי כיום. למרות שהיא פשוטה מאד, יש צורך לחזור ולשנן אותה בכל עת, שהרי אנו רואים, שיש מקום תמידי לטעות בזה. אם כטעותו של קרח - שגינה את אהרן שלא כדין, ואם כטעותו של רחבעם - שלא ידע להבין מה תפקידו כמלך.
בצד דברי התוכחה והאזהרה המתבקשים כלפי בעלי השררה, חשוב לשים לב, שגם אם כהן ומשרת ציבור הוא נקי כפיים כאהרן הכהן, אין זה מבטיח לו שלא יקומו עליו מערערים וחושדים, שיכפישו את שמו ויטענו שהוא מחפש אחרי שררה והתנשאות. עלינו להזהר מלהיות כעדת קורח, החושדת בכל שר וממונה שאינו אלא משתרר. ודאי שיש רבים המקדישים עיתותיהם לשרות הציבור בכנות וביושר, ויש להכיר טובה על כך, ולא להיות צר עין על הטבות שקיבלו כדין, לצורך מילוי תפקידם.