A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברכבוד ה'
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

חקת: כבוד ה' /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

אחרי מות מרים נוצר שוב חוסר במים במחנה ישראל במדבר, וכל העדה נקהלו על משה ואהרן לריב עמהם. משה ואהרן פנו מעם הקהל אל פתח אהל מועד ונפלו על פניהם, ואז נראה אליהם כבוד ה'. כבוד ה' נראה גם בשתי הפרשות הקודמות, בחטא המרגלים כאשר העם בקשו לסקול את יהושע וכלב, ובפרשת קרח כשכל העדה נקהלו על משה ועל אהרן. הופעת כבוד ה' היא סוג של התגלות החוזרת מספר פעמים בתורה. בהקשר חיובי – בהר סיני ובחנוכת המשכן, ובהקשר שלילי: בתלונות המן והשלו בספר שמות, בחטא המרגלים, בעדת קרח ובמי מריבה. המכנה המשותף לכל המקומות שבהם מופיע כבוד ה' הוא שזו הופעה לעיני כל העדה. הן במקומות שבהם הופעה זו מעידה על השראת שכינה וקדושה, והן במקומות שבהם הופעה זו נועדה להגן על משה ואהרן מפני המתלוננים, המורדים והמבקשים לריב עמהם.
ננסה לבחון מה המשמעות של הופעת כבוד ה' ולמה מרמז הכינוי הזה.
הופעת כבוד ה' מתוארת בשלשה אופנים: התאור המצומצם ביותר מכיל רק את עצם הדבר: "וירא כבוד ה'". בחלק מן המקומות הוא מתואר עם הופעתו של ענן על הר סיני או אהל מועד, ופעם אחת, בהר סיני: "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל". (שמות כד יז).

הראשונים הסבירו, שבשונה מה' עצמו, שעליו נאמר "כי לא יראני האדם וחי", ובכלל אי אפשר לראותו שהרי אין לו דמות הגוף ואינו גוף, הרי ש"כבוד ה'" הוא תופעה הנראית לעין. (רס"ג, אמונות ודעות מאמר ב, רמב"ן שמות יט יא, ר"י אלבו, עיקרים מאמר שני פרק כ"ב). חז"ל הצביעו על כך שהופעה זו של כבוד ה' כמראה אש אוכלת היתה חד-פעמית, רק בהר סיני, ואילו אחרי שחטאו בעגל שוב לא יכלו לעמוד בכך, ואף לא בפחות מכך – בזיו פניו של משה לא יכלו להתבונן. (רש"י שמות ל"ד ל על פי ספרי במדבר א ומקבילות). לכן, בכל האירועים שאחרי חטא העגל, מוזכרת הראות כבוד ה' רק בדרך של ענן, ללא אש (רש"י במדבר טז יט). הענן מבטא ערפול וכיסוי, בניגוד לבהירות ולעוצמה של התגלות באש. (עפ"י ספרי במדבר א' ופסיקתא דרב כהנא ה'). יש לציין שהרמב"ן סבור שהתגלות זו של התגלות באש או ענן, נמוכה מדרגת ההתגלות של משה, שהיתה בבחינת הדעת, ובה אין מקום כלל למראה חזותי. (חדושי הרמב"ן ליבמות מט ב).

עיון במושג "אש אוכלת", בעקבות הזיהוי של כבוד ה' עם "מראה אש אוכלת" יכול לחשוף היבטים נוספים של מושג "כבוד ה'".
היבט אחד נוגע דווקא לשלילת ההגשמה. "אש אוכלת" מזוהה עם שלילת הדמות הממשית מן האלקים. כך בפירוש נאמר באיסור עשית פסל בחומש דברים (ד כג): "השמרו לכם פן תשכחו את ברית ... ועשיתם לכם פסל תמונת כל... כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, א-ל קנא". הרי שדווקא מידה זו של "אש אוכלה" היא המונעת מלחשוב ולדמות את אלקי ישראל כדמות תמונה ניתנת להמחשה בפסל.
היבט אחר של תופעת ה"אש אוכלה" הוא ההיבט המאיים והמפחיד: "וידעת היום כי ה' אלקיך הוא העובר לפניך אש אוכלה, הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך" (דברים ט' ג). הכח השורף והמכלה של הופעת ה', יכול להיות מופנה לכוונים שונים. גם כלפי אויבי ישראל, (כגון בנבואת הישועה בישעיהו ל') אך גם כלפי ישראל בחטאם: "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים, מי יגור לנו אש אוכלה ..." (ישעיהו לג יד כפירוש רש"י).
לפיכך מובן, שאין צורך לחשוב דווקא על ממשות חומרית או אפילו על דימוי של אש, שכן גם הוא אינו אלא המחשה של תופעה ממישור אחר לגמרי. ה"אש אוכלה" היא מטאפורה, כמו "נפשי נשרפה בלהבה" בשירו הידוע של ח.נ. ביאליק "הכניסיני תחת כנפך". אפשר להחשיב גם דברים שאינם נראים כלל כאש כגילוי תכונת ה"אש אוכלה". לדוגמה, הנביא יואל מתאר את הופעה הארבה "כקול להב אש אוכלה קש, כעם עצום ערוך למלחמה". (יואל ב' ה). כל הופעה מוחשית של כוח מכלה, בין אם זה אש ובין אם מים, בין אם אלו חיילים הבאים מקצוי הארץ ובין אם אלו חרקים היורדים מן השמים, יכולה להחשב כגילוי של "אש אוכלה", ובהקשר המתאים גם כגילוי כבוד ה'.

גם הופעת כבוד ה' בסיני ובחנוכת המשכן, ייצגה את ההיבט השורף והמכלה אשר נגלה בעצמתו המסוכנת במות נדב ואביהוא. התקרבות לא ראויה אל "מוקד האש" גורמת לכויות, או לכליון בשריפה. הופעת כבוד ה' באירועי המחלוקת על משה ואהרן, יהושע וכלב, מגינה עליהם בכך שהיא מונעת את העם מלקרב ולפגוע בהם, מפחד שהם עצמם יכוו באש האוכלת.

מכל האמור מובן שיש לקשור את "כבוד ה'" עם מידת היראה. מידת היראה יכולה להופיע בשתי רמות, יש בה היבט גבוה, שבו האדם נרתע מרוממות א-ל, והיבט נמוך, שבו האדם מתיירא מן החטא ועונשו. בפרשיות שבהן מופיע "כבוד ה'" באופן החיובי, הכוונה היא ליראת הרוממות שמתחייבת ממעמד השראת השכינה, ואילו בפרשיות שבהן הוא מופיע באופן השלילי, כמגן על משה ואהרן מפני העם, הכוונה היא ליראה שנפלה על העם בהכירם ובהזכרם ביכולת ה' לפגוע בכל העוברים על דברו.

הופעת "כבוד ה'" אינה מתייחסת ליראה של האדם הפרטי, אלא לגילוי של יראה הנופלת על העם כולו. קיימים מעמדים נוראי הוד, או מצבים ציבוריים – חברתיים, שבהם בשלב מסוים של ההתרחשויות מגיעה ההכרה בעצמתו של ה' לתודעתו של כל העם. זהו רגע נדיר, שבו מופיע כבוד ה' ומחייב את הכל לחדול מן הקטנוניות היומיומית ולעמוד נפעמים ויראים נוכח גדולתו של הבורא ומנהיג העולם.